דברי גאונים שפו

בנשבע בתורה בנק"ח. ואם היה פתוח לפניו תחלת עשרת הדברות אם הוי כנשבע בכל עשרת הדברות. הוכיח בנדרי זריזין בכנויי נדרים ח"ב דף כ"א ע"ד תשובה א' דמהני יעו"ש:

כלל קד שכירות קרקעות ובתים א אחד היה חייב לחברו מנה ודחקו לפרוע. ונתן לו הלוה כתב שאם לא יפרע לו עד ר"ח אלול אזי הבית שלו מושכר לו מעכשיו על שני שנים. ועבר הזמן ולא פרע אם קנה הבית לשכירות או הוי אסמכתא. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סימן קנ"ח:

ב ראובן שכר בית משמעון וגם קנה ממנו תבואה. ונתן לו על שניהם ערבון כסף וכעת רוצה לחזור בו באמרו כיון שמעות אינן קונות במטלטלים שוב בטל גם לענין הבית. דהוי כקני את וחמור. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ב סי' צ"ו דלא בטל המקח לענין הבית. משום דמן התורה מעות קונות אף במטלטלים וכמ"ש הבית שמואל בסי' ל"א ס"ק י"ז באמר את ופרתך קנוים לי בשתי פרוטות:

ג אם השכיר בית או קרקע להמלוה בעד החוב שהוא חייב לו. דמבואר הפלוגתא בחו"מ דמלוה לא הוי דינו ככסף. איך הדין אם השכיר לו בעד חוב שדינו כפקדון או שהיה לו אצל המשכיר מעות שותפות אי דינם כמלוה עי' בכלל פ"ט סי' ט"ז:

ד שכירות קרקע בשטר אינו קונה רק אם המשכיר כתב שטר ללוקח שדי או ביתי שכורה לך. אבל אם הלוקח כתב שדך שכורה לי אינו קונה עי' בדיני קנין קרקע כלל פ"ט סימן י"ג ומבואר בחו"מ סי' ק"צ ס"א בהג"ה. וסי' קצ"ה ס"ט שדין שכירות קרקע שוה בכל קניניו למכירת קרקע יעו"ש:

ה שכירות קרקע אם נקנה אף בשוה כסף או בכסף דוקא. עי' בדיני קנין קרקע כלל פ"ט סי' ט"ו:

ו שכירות קרקע אם נקנה בכסף לעכו"ם מישראל כמו דקונה ישראל מעכו"ם לדעת הרמ"א בסי' קצ"ד סעיף א' והטו"ז שם חולק על הרמ"א אף בישראל מעכו"ם. עי' במקו"ח סי' תמ"ח שכתב בפשיטות דאף עכו"ם קונה. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ב סי' ס"ג שכתב סברות לחלק ועיי"ש בסי' ע"ו ובח"ג סי' יו"ד בד"ה והנ"ה בשנ"ת תרי"ז:

ז מי שדר בבית חברו בשכירות על שנה ובאמצע השנה השכיר לו המשכיר עוד על שנה אחת לאחר כלות שנה זו בדיבור בעלמא. אם יכולים לחזור בהם קודם התחלת שנה שניה שהשכיר לו. ראיתי בשו"ת מהר"ם מינץ אמצע סי' ל"ט שפסק דיכולים לחזור בהם. דמה שדר בה עתה ונועל ופותח לא הוי חזקה לשנה האחרת כיון דבלא זה ג"כ היה לו רשות לעשות כל אלה מחמת שכירות שנה הראשונה. ולא מהני עד שיעשה קנין חדש וגדולה מזה הביא בשם ראבי"ה על אחד ששכר בית מראובן לדור בו מפסח הבא. ונכנס לבית קודם פורים ברשות המשכיר ולא אמר לו קני מעכשיו בחזקה זו. דיכול לחזור בו קודם פסח עכ"ד. וראבי"ה הזה הובא גם בסמ"ע סי' שט"ו ס"ק א' בהג"ה. וכן פסק ברדב"ז ח"ג סי' קכ"ב לענין אם מכר הבית להשוכר בתוך זמן השכירות דאפילו אמר לו לך חזק וקני לא מהני לקנין כיון דלא עשה שום חזקה חדשה דבלא דבריו ג"כ היה דר ונועל ופותח. אולם אם עשה מעשה חדשה שאין דרך השוכר לעשות זאת בלי רשות המשכיר כגון שגדר ופרץ וכדומה והמוכר ראה. או שאמר בפירוש הריני נועל את הפתח כדי לקנות בחזקה זו ודאי דקנה עכת"ד שם:

אולם הרב מחנה אפרים בהלכות שכירות סי' י"ג העיר ג"כ בדין זה שהבאתי בשם מהר"ם מינץ לענין שכירות ולא ראה דבריו והביא ע"ז דברי הרדב"ז הנ"ל לענין מכירה והשיג עליו ופסק דגם הנעילה ופתיחה הוי חזקה וא"צ קנין חדש בין במכירה בין בשכירות יעו"ש ראייתו ועי' בשו"ת בית יהודה להגאון מו"ה יהודה עייאיש זצללה"ה בסוף הספר במנהגי שכירות סי' ה' שכתב שמצד הדין אינו מוכרח אם מהני השכירות לשנה השניה בדיבור בעלמא אך המנהג דאינו יכול לחזור כיון שהוא מוחזק בבית עכ"ד וצ"ע ועי' בב' דינים הנ"ל בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג אמצע סי' י"ב ובתשו' בית שלמה חחו"מ סימן קט"ו ושם בהגהות בנו אות ה' ובפ"ת בסוף החו"מ בנחלת צבי רסי' קצ"ב:

ח אחד כתב שטר לחברו שהשכיר לו חנותו בקנין אג"ס וישלם שכירות החנות כפי שיתנו לו אחרים. אם מהני הקנין מחמת שלא היה פסיקת דמים על השכירות. עי' בשו"ת טור האבן סימן ל"ז שפסק דקנה דהוי כמו שאמר אשלם לך כדשיימו בי' תלתא דקנה כמבואר בחו"מ סי' ר"ו ומחויב לשלם לו כאשר שוה השכירות:

ט וע"ש עוד דהוי עובדא שהשכיר לו החנות בעוד שהיתה מושכרת לאיש אחר על אחר כלות זמן הראשון ומבואר בשו"ת בית יעקב סי' צ' דלא נקנה השכירות כיון דהוי עתה דבר שאינו ברשותו והרב המחבר השיג עליו והאריך להוכיח דיכול להשכיר על אחר זמן הראשין יעו"ש. ובאמת כן מבואר בש"ך סי' שי"ב ס"ק ג' בשם המבי"ט ויעו"ש בנתה"מ ס"ק א' ובסי' רי"א ס"ק ה' באורך:

ועתה מקרוב נדפס ספר ערד שי על החו"מ וראיתי שם בסי' שי"ב סעיף א' בד"ה שישלים זמנו שהביא דברי הש"ך בשם המבי"ט ודחה ראיות המבי"ט דשאני מכירה כיון שהגוף של המשכיר מהני מכירתו. אבל לא להשכיר הגוף לפירות כל זמן שהוא מושכר לאחר אף אלאחר זמנו דהוי דבר שאינו ברשותו. ובזה דחה גם ראיית הנתיבות מכתובות דף נ"ט. ובמשל"מ פ"ד מהלכות אישות (הובא בנתיבות סימן רי"א ס"ק ה') הביא מחלוקת רש"י ותוספת אי מחוסר זמן הוי דבר