דברי גאונים שפה

ס"ח ס"ט ע' דלא מהני ע"י שליח ועיין בנדרי זריזין בכנויי נדרים ח"ב דף ב' ע"ב תשובה א' ודף ג' ע"ב וע"ב. ועיין בשו"ת מראה יחזקאל סימן קמ"ד אות ג' ובשו"ת ברכת יוסף סימן ט"ז ובשו"ת מהר"ם שיק סי' קצ"ד ובשו"ת הרד"ם חו"מ סי' ז' ובשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ב סי' קע"א ובשו"ת תפארת יוסף חאו"ח סימן כ"ה ובשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' ל"ד שו"ר במקור חיים להג' מליסא בסימן תמ"ח בביאורים סק"ט בד"ה ואם הפקיר חמצו שכתב בפשיטות וז"ל תדע דהא בנדרים ושבועות גופי' דא"א לקיימי' ע"י שליח ומהני בי' תנאי עכ"ל ולא הביא שום ראיה וכעת יצא לאור תשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא וראיתי בחחו"מ אמצע סי' פ"ג שלא הביא רק דברי הנוב"י הנ"ל ומקו"ח. ואשתמיט לי' דברי הגאונים הראשונים שהבאתי:

מב לוה שנשבע למלוה שיפרע לו חובו לזמן פלוני והגיע הזמן ואין בידו לפרוע. אם הוי עובר על השבועה. ואם מחויב ללות לו ממון כדי לפרוע. עיין בתשב"ץ ח"ד בטור השלישי סי' י"ז שכתב שאינו מחויב ללות לעצמו דאדעתא דהכי לא נשבע רק שישלם משלו. וכיון שמן השמים לא נסתייע הוי אנוס ופטרי' רחמנא. ואפילו יש לו מה לאכול. אם אין לו אלא כשיעור מה שקצבו ח"ל לסידור בע"ח אינו חייב לפרוע מזה ופטור משבועתו. אך אם יש לו יותר על סידור בע"ח הוי עובר על השבועה במה שלא פרע מן המותר וכו' עכת"ד. ועי' ביו"ד סימן רל"ב סעיף ט"ז ובש"ך שם. ועי' מ"ש בדיני קנס כלל פ"ו סי' יו"ד בדין הנ"ל באורך קצת:

מג מי שנתחייב שבועה בב"ד ומסרב לישבע. שמבואר בחו"מ סימן פ"ז סעיף ט' דמנדין אותו כתב מהרי"ט חחו"מ סי' פ"ד דמי שלא נשבע מעולם לא משמתינין לי'. ואם כפהו הדיין לעשות פשרה פשרתו קיימת. וכ' עליו הכנה"ג בהגה"ט אות כ"א דדוקא שיש עדים או שידוע לכל שלא נשבע מעולם. אבל על פיו אינו נאמן:

מד ועיין להרב בני אהרן סימן ק' שכתב במי שיש לו צוואה מאביו שלא ישבע. ואירע שנתחייב שבועה בב"ד. שפטור משבועה ויטילו עליו חרם יעו"ש:

מה מי שחייבוהו הב"ד עפ"י טענתו בחוב או בפקדון ואין יכולים להוציא ממנו. דמצוה על הב"ד לילך לפני השופט ולהעיד שזה חייב לזה. אם רוצה להשביעם בפרטות איך הודה בפניהם שהוא חייב אם יכולים לשבע כיון שעפ"י הד"ת הוא חייב באמת. עי' בדיני מסרב כלל נ"ב סי' י"ב:

מו אם הפקדון הוא בעין אלא שנפסד. כגון שהוא שומר בהמת חברו ונחלה או נשבר או מתה והבהמה בעין לפנינו. אם צריך השומר לשבע שלא פשע. עי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך שומרים שפסק דלפי המבואר בחו"מ סימן רצ"ד במחבר וש"ך שם ס"ק ב' ויעו"ש בבאה"ט ס"ק ג' דעיקר שבועת השומרים הוא שנגנב או נאבד או נאנס ואינו ברשותו. ושבועה שלא פשע הוא רק מצד גלגול. א"כ בנדון זה שהדבר הוא בעין לפנינו אין כאן עיקר שבועה וממילא אין כאן גלגול רק אם יטעון המפקיד שמא פשע צריך השומר לקבל בחרם כמו כל טענת ספק. ואי לא טעין פטור גם מחרם. ואף שהרמ"א שם הביא דעת החולקים על המחבר וסוברים דגם שבועה שלא פשע הוא מעיקר השבועה. מ"מ השומר מצי לומר קי"ל כהמחבר שאני פטור משבועה. ועמ"ש דו"ז בקצוה"ח שם ס"ק ד' ובנתיבות שם ס"ק ב' וצ"ע:

מז עי' בטו"ז חו"מ סי' ע"ג סעיף ב' שיש מן הדיינים שפסקו דאם הודה במקצת הטענה רק שטוען שאינו חייב אותו מקצת לשלם רק לזמן המוגבל ביניהם דלא הוי מודה במקצת. והט"ז השיג עליהם. ובהגהות הח"צ שם הסכים להט"ז. ואישתמיט להו שהדבר מבואר בב"י על הטור בסי' צ"ט בשם בעה"ת דמקרי מב"מ בכה"ג:

מודה במקצת שלא כפר בשתי מעין כסף דקיי"ל דפטור משבועה דאורייתא. נסתפק בתשו' שו"מ מהד"ק ח"ג סי' ס"ח אם חייב על הכפירה שבועת היסת משום די"ל דכיון דמודה במקצת. לא תקנו חז"ל בזה שבועת היסת דלא שייך חזקה דאין אדם תובע אא"כ יש לו. ובמח"כ הגאון אשמיט לי' דברי הש"ך בשם ר"ה גאון בסי' צ"ה ס"ק ט"ז ובברטנורא פרק שבועת הדיינים משנה א' בד"ה וההודאה שהדין מפורש שחייב שבועת היסת:

תבעו מאה זהובים והודה בחמשה ושבעים ונתן לו תיכף חמשים זהו' ומודה עוד בכ"ה זהובים וכופר בכ"ה אם הוי מודה במקצת או הוי הילך ופטור. עי' הספק בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סימן ס"ו:

מח אם משכנו שלא בשעת הלואתו והלוה הוא מודה במקצת אם הוי הילך על ההודאה מצד המשכון. עי' בש"ך סי' ע"ז ס"ק ד' וס"ק ה'. ועי' בשו"ת מהר"י הלוי אחי הט"ז סי' כ"ד שהעלה דאם משכנו שלא עפ"י ב"ד לכ"ע לא הוי הילך. ואף היכא דהוי הילך הוא רק אם התובע מרוצה במשכון לקבלו בעד הודאתו. אבל אם אומר שאינו רוצה לטפל במכירתו ותובעו שיפדנו לא הוי הילך:

מט שני שותפים שהיו מתעסקים בסחורה ובחובות. ועתה אחד תובע מחברו. והשני מודה לו במקצת התביעה מחובות שחייבים לו מעסק השותפות. פסק בשער משפט סי' פ"ז ס"ק ב' דלא הוי מבמ"ק דאף שאין ההודאה בעין מ"מ החובות שהודה הם בחזקת שותפות ועומד גם ברשות חברו כמו פקדון דכל היכא דאיתי' ברשותא דמארי' איתא והוי הילך ועמ"ש בזה בשו"ת ברכת יוסף חחו"מ סי' וא"ו אי הוי הילך ואם אומר על חמשין לא ידענא אי הוי משויל"מ כיון דהוי הילך ודיני הילך בפקדון עי' בסימן פ"ז ובשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סי' קפ"ד:

נ אם כשבע בחומש הנדפס ונקיט בידו או שלא נקיט בידו ונשבע במה שכתב בו. אם הוי