דברי גאונים שפד

לה מי שתובע לחברו שנתחייב לו בב"ד שבועה דאורייתא וזה כופר או שטוען כבר נשבעתי לך. פסק בשער משפט סי' פ"ז ס"ק כ"ף דשבד"א הוי כפירת ממון כיון דמחויב מן התורה או לשבע או לשלם וגם אינו יכול להפך השבועה לא הוי כמו גורם לממון. ומחויב הנתבע לשבע היסת על כפירתו ויעו"ש בסמ"ע ובש"ך ס"ק ס"ה:

ועי' ברדב"ז ח"ג סי' תר"ב שהעלה דהא דכתבו הפוסקים דנאמן הנתבע לומר כבר נשבעתי. הוא רק אם חברו תובע אותו שישבע. אבל אם חברו תובע אותו מנה יש לי בידך. והוא טוען כבר עמדנו בדין ונשבעתי ודאי אינו נאמן. ועי' בש"ך סי' פ"ז ס"ק ס"ג ובהגהת אמרי ברוך:

לו בתרי ותרי דאוקי ממונא בחזקת מארי כמבואר בחו"מ סי' מ"ו סעיף ל"ז. יש לעיין אם המלוה אומר ללוה השבע לי דלא לוית או שפרעת לי. וכן אם המלוה תפס דהדין דאין מוציאין מידו. אם טוען הלוה השבע לי שהלוית לי או שלא פרעתיך אם מחויב לשבע. ראיתי בס' ערך השלחן על החו"מ סי' הנ"ל אות כ"ו שהביא בשם הרב אנגי"ל סי' י"ד שנסתפק בזה וכתב שמסתברא דא"צ לשבע כיון שיש ב' עדים שמסייעים אותו והרב המחבר דחה דבריו ופסק דכיון דתרי ותרי כמאן דליתנייהו דמי הוי כאין כאן שום עדות וחייב שבועת היסת עכ"ד וכבר קדמו הרב שבות יעקב ח"ג ססי' קמ"ד והוכיח כן מדברי הטחו"מ סי' ל"א שכתב שני כתי עדים המכחישים וכו' דברי שניהם בטלים וקשה דהא הכת שאומרים לא לוה לא בטל שהרי הנתבע פטור. אע"כ דאצטריך לענין שלא יפטרו אותו משבועה עכ"ל ואשתמיט להו שהדבר מבואר בש"ך סי' פ"ז ס"ק ט"ו דסלק עדותן כמאן דליתי'. וע"ש בתומים וקצוה"ח שהקשו על הש"ך ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ג סי' א' מ"ש בזה:

לז מי שנתחייב שבועה לפטור עצמו ויש עד אחד בדבר רק שאין העד לפנינו לשאול אותו משביעין אותו עיין בדיני זמן לעדות כלל ל"ב סי' ו':

לח מי שהתחייב עצמו בדבר שאינו חייב ועתה טוען שאין לו במה לשלם אם צריך לשבע על טענת אין לי. עיין בדיני גביית בע"ח כלל י"ד סי' ל"ב:

לט אם נשבע שלא בפני הבע"ד. אם מחויב לחזור ולשבע בפני הבע"ד. עיין סי' פ"ז סעיף כ"ג, וע"ש בכנה"ג בהגהב"י אות מ"ד שמחלק דבנשבע ונוטל מחויב לחזור ולשבע. ולא ביאר טעם הדבר. ועי' בשו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' קפ"ח שביאר טעמו. והשיב על קושיות השואל. וע"ש מה שהשיב לענין אם ע"א מעיד שבפניו נשבע:

מ נתבע שכפר בערכאות ונשבע בערכאות ונפטר ואח"כ שלחו אותם הערכאות לד"ת. והביא התובע עד אחד שחייב לו. פטור הנתבע באותו שבועה שכבר כשבע בערכאות. כ"כ בתשו' הרשב"א סי' אלף קמ"ח. וצ"ע דהלא הלכה פסוקה סי' פ"ז סעיף י"ד בשם הרי"ף והרא"ש והר"ן דאם נשבע אף בב"ד לפטור ואח"כ בא עד אחד והכחישו חייב לחזור ולישבע שבועה דאורייתא בנקיטת חפץ:

מא שבועה או חרם ע"י שליח. כגון שאמר לשלוחו שישבע עבורו שיעשה דבר פלוני אם חל השבועה על המשלח. הנה בנוב"י מהד"ק חיו"ד סי' ס"ז נסתפק בזה וכתב שלא מצא מזה בפוסקים והעלה דחל השבועה על המשלח וע"ש במהד"ת חיו"ד סי' קמ"ז תשובת בנו הגאון זלה"ה שהאריך להסיר תלונת השואל וחיזק דברי אביו שהלכ' כמותו. ובשו"ת שמש צדקה סי' ל"ג בקונטרס הנקרא פני הכרובים ראיתי בזה ויכוח גדול בין הגאונים יעו"ש. ובשו"ת שמן רקח ח"ב סי' כ"ז השיג על הנוב"י ופסק דלא מהני ע"י שליח והביא דברי הב"י על הנוא"ח סס"י תל"ד שמבואר שם דנדר ע"י שליח לא מהני כלל יעו"ש באורך:

ובצפייתי באמתחות התשו' מצאתי לשני גאונים עמודי עולם שכתבו להדיא כדעת הנוב"י ה"ה הרדב"ז והרשב"ש בן התשב"ץ דהנה ברדב"ז ח"ב סי' י"ח נשאל בראובן שמינה שליח את שמעון לדון עם לוי וכתב לו שטר הרשאה אם יוכל השליח לישבע ע"ש המשלח שיעשה המשלח דבר פלוני ויתחייב המשלח לקיים ופסק דחל השבועה על המשלח והביא ראיה מההוא דגבעונים שלא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה הרי דכיון דהנשיאים הם שלוחי ישראל חל השבועה על כל הישראל ואעפ"י שיש לדחות כי מפני חילול השם נמנעו מלהרגם מ"מ פשטי' דקרא הכי משמע עכ"ל הרדב"ז. ואני אראה ולא אבין למה צריך לדחוק לתרץ משום פשטי' דקרא הלא הדבר מפורש בש"ס דגיטין ס"פ השולח בסוגיא דנדר שהודר ברבים אין לו התרה וגמר לה מגבעונים ופריך שם ורבנן ומשני מי חייל שבועה עלייהו כיון דאמרו להם מארץ רחוקה באנו וכו' הו"ל נדר בטעות משמע דלרבנן דהלכתא כותייהו אם לא הי' הדבר בטעות הוי חייל על כל ישראל. וגם מ"ש הרדב"ז דפשטי' דקרא לא משמע משום חילול השם אדרבה הלא בגמרא שם מסקי דלרבנן דהוי נדר בטעות הטעם משום חילול השם. מ"מ לדינא יפה הוכיח הרדב"ז משם דחל על המשלח. וא"כ הדבר ק"ו ומה בנדון הגבעונים ונדון הרדב"ז שלא עשאו שליח בפירוש לשבע עבורו מהני שבועת השליח על המשלח מכ"ש בנדון הנוב"י שעשאו שליח לשבע עבורו ודאי דמהני. וכן מבואר ברשב"ש שהבאתי לעיל בדיני זט"ה כלל ל"א סי' מ"א דנדר וחרם מהני ע"י שליח יעו"ש. שוב ראיתי שדו"ז בקצוה"ח סי' קכ"ג ס"ק ד' האריך בזה ועיין בתומים סימן ע"ה ס"ק כ"ד אם המורשה יכול לשבע במקום המרשה ועיין בחת"ס יו"ד סי' ר"כ סד"ה שנית ובסי' שכ"א. ועיין באריה דבי עילאי באבני זכרון לחיו"ד סי' י"ב ועיין בשאלות ותשובות חסד לאברהם סי' ס"ו