דברי גאונים שפב

חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות כ"א והביא דברי הפמ"א יעו"ש ציונו והוא בערך שבועה סקמ"ט. שוב מצאתי בברכי יוסף חו"מ להגאון הנ"ל סי' כ"ד אות ה' שהביא בקיצור דברי הרדב"ז והפמ"א הנ"ל והסכים לדינא כמותם. אולם מה שנראה מהרדב"ז דאף שהתובע רוצה עתה להשביעו תיכף אחר שבועת השני מחויב לשבע בזה דבריו מפוקפקים ויותר נראה כפי שמשמע מדברי הפמ"א דדוקא היכא שהתובע רוצה להמתין שבועתו פן לימים עוד יודה הנתבע שחייב עכת"ד שם:

כד תובע שהוא מן הנשבעים ונוטלים והנתבע טוען שהוא מוכן לשלם תיכף כשישבע ואינו רוצה להמתין לו שבועתו. והתובע טוען לא אשבע ולא אטול לעת עתה פן לימים תזכור ותודה לי או אמצא ראיה. הדין עם התובע. אבל אם הנתבע הוא נשבע ונפטר והיפך השבועה על התובע שישבע ויטול. אף דא"י לחזור בו מההיפוך. מ"מ יכול לומר או השבע לי בזמן ב"ד או אני חוזר בי ואשבע ואפטור כי עד"ז הפכתי ולא אהיה אגוד בך לעולם כ"כ ביש"ש ב"ק פ' הפרה סי' ה' והובא להלכה בברכי יוסף חו"מ סי' כ"ד אות וא"ו זיי"ן ובנתיבות סימן הנ"ל בחידושים סק"ט. ויש שם בנתיבות חסרון תיבות. ועיין כאן בסי' שאח"ז ובדיני פרעון חוב כלל פ"ג סי' ז' ובפ"ת סי' כ"ד ס"ק ב' ג' ד':

כה ועיין בבית אפרים חחו"מ סי' ז' שנשאל באחד שתבע לחברו בשטר שבידו. וזה טוען השבע לי שלא פרעתיך. וטוען המלוה הבא מעות ואשבע לך ואמר אין לי מעות רק קרקע ואני מעמיד לך הקרקע באפותיקו שתגבה ממנה לכשתשבע. והמלוה טוען איני רוצה בקרקע אמתין לך ולא אשבע עד שתביא מעות וזה טוען איני רוצה שתמתין לי כי זיילי נכסאי ואם תרצה לשבע תיכף מוטב ואם לאו פטור אותי מתביעתך וכן הוא האמת דזילי נכסי' לפי ראות עיני הב"ד וגם כי הלוה שרוי בלא אשה ועי"ז שיש עליו קול שהוא חייב לזה אינו מוצא ליקח אשה והדבר מבואר בכנה"ג סי' ק"ד דגם בכה"ג מקרי זילי נכסי' והגאון המחבר פלפל הרבה בדין המבואר בסי' פ"ב סעיף ג' באם המלוה צריך לשבע וליטול ואומר ללוה הבא מעות ואשבע והלוה טוען אין לי מעות דמחויב הלוה לשבע שבועת אין לי אף שעדיין לא נשבע המלוה שחייב לו ובדברי הש"ך שם סקי"ג ובחילוק שבין נשבע ונוטל בשטר שבידו לנשבע ונוטל מצד היפוך. ובדברי הש"ך שם סקי"ב באם רוצה ליתן משכון אם סגי והשיג על הש"ך בזה ופסק דהיכא שצריך המלוה לשבע וליטול והלוה נותן משכון א"צ הלוה לשבע מקודם או לקב"ח שאין לו מעות וסגי במשכון כיון שעדיין אין החוב ברור דשמא לא ירצה המלוה לשבע. וה"ה דסגי בכה"ג במגבה לו קרקע דמחויב המלוה לשבע דלמה ימכור הלוה נחלתו ויעשה מעות שמא אח"כ לא ישבע המלוה והרי מבואר בסימן ק"א דהיכא דאיכא פסידא מגבינן לי' קרקע ובכה"ג אין לך פסידא גדולה מזה שעדיין לא נתברר שמגיע לו. וביני ביני סגי בקרקע:

אך כ"ז הוא כהמלוה דוחק את הלוה ורוצה לשבע ואומר הבא מעות. משא"כ אם המלוה רוצה להמתין עד שיהיה לו מעות. והלוה דוחק למלוה או השבע או החזר לי שטרי לכאורה מסתברא שהמלוה יוכל לומר לא אשבע עתה ואמתין דהא קיי"ל נזקקין לתובע תחלה כמבואר בסי' כ"ד. וכ"כ ביש"ש פ' הפרה (שהבאתי בדין שלפני זה). וה"ה בנ"ד כיון שהלוה אין לו מעות לסלקו כדינו רק יש לו קרקע א"כ יכול המלוה לומר איני רוצה לשבע עתה ולטול קרקע אלא אמתין עד שיהא לך מעות כמבואר בסי' ע"ד סעיף וא"ו וסי' ק"א בשם הרא"ש ומשמע התם מטעמי' דהרא"ש דאף היכא דזיילי נכסי דלוה יכול המלוה לומר אמתין עד שיהיה לך מעות ולא אגבה קרקע. ושוב כתב דמצא דדין זה אם יכול המלוה לומר אמתין היכא דזילי נכסי' דלוה במחלוקת הוא שנויה בתשו' הרשב"א ח"ג דפוס לוורנא סי' מ"ג ודעת הרשב"א נוטה לדעת האומרים דהיכא דזילי נכסי' צריך המלוה לקבל קרקע בחובו ואינו יכול לומר אמתין עד שיהיה לך מעות. ולכאורה היה אפשר לומר כאן דהלוה תובע את המלוה שישבע או יחזיר לו שטרו והמלוה רוצה להמתין א"כ הוי המלוה לענין זה מוחזק ומצי אמר קי"ל כדעת הגאונים שסוברים דאף היכא דזילי נכסי דלוה אין הלוה יכול לכוף למלוה לקבל קרקע. אולם באמת ז"א דע"כ לא נחלקו אלא בחוב ברור וגם בסי' ע"ד מיירי בחוב ברור שאין הלוה מכחישו כמבואר שם. אבל בזה שהלוה צועק עליו בב"ד למה תעכב שטרי שבאמת איני חייב לך כלום ולדבריך השבע וטול ואם מדאגה פן תשבע לבטלה הילך קרקע נראה פשוט דבכה"ג כ"ע מודו שצריך לקבל ממנו קרקע כיון שזה אית לי' פסידא דזילי' נכסיה ואין החוב ברור. ועוד דאפילו תימא דאף בכה"ג וכו' מ"מ נלפע"ד דשפיר מצי הלוה לומר כיון דזילי נכסאי אתה צריך לשבע שאני אומר שלא תשבע כלל. ואי משום שאינך חפץ בקרקע מי יכריחך ליקח קרקע שאחר שתשבע ויהא החוב ברור אם תרצה תמתין אח"כ כאוות נפשך אבל כעת איני רוצה שאהיה תלוי עמך בדין כי אני אומר שלא תשבע כלל כיון שבאמת איני חייב לך כלום. ולכן נלפע"ד דאם אין בשטר נאמנות דאז הוא חייב לשבע מן הדין והוי חוב שאינו ברור. הדין עם הלוה כיון דזילי' נכסיה אולם אם יש נאמנות בשטר שאז הדין שהמלוה נוטל בלא שבועה רק שמ"מ אנו פוסקים לו שבועה דהוי כשבועת היסת לאחר הפרעון כיון שהלוה מביא המעות לב"ד. א"כ בכה"ג שהמלוה אומר איני רוצה לתבעך עתה ואני רוצה להמתין לך עד שיהא לך מעות אף שהלוה טוען דזילי נכסיה וא"ר להמתין. מ"מ נקרא המלוה מוחזק לענין זה ויכול לומר קי"ל כדעת רבו של הרשב"א דאף דזיילי נכסיה צריך לסלק במעות