דברי גאונים שפא

סי' י"ב שכתב רגיל אני לפסוק דמי שהוא תובע ונוגש ומהדר אחר הגמר הוא ישבע תחלה. ובזה יתברר תביעתו להשביע את חברו עכ"ד. ולא ראה דברי הראב"ן סי' ע"ו שכתב דאם שמעון כופר בהלואה וטוען שפרע ותובע המשכון מהמלוה והמלוה כופר במשכון ותובע ההלואה דנזקקין תחלה לתובע ופותחין הדין על הנתבע לשבע על המנה. ואח"כ פותחין על התובע לשבע על כפירת המשכון יעו"ש בראב"ן עוד מש"ש. וכעין זה הביא בספר שער משפט על החו"מ סי' כ"ד סק"ב תשובת מיימוני בשם הגאונים שפירשו הא דנזקקין לתובע תחלה שאם שניהם תובעים זא"ז שנזקקים למי שתובע תחלה להשביע קודם את הנתבע שלו. וסיים וז"ל מסתברא כדברי הגאונים והב"ח הביאם בפשיטות וכן אנו נוהגין עכ"ל. ועיין בשבו"י ח"א סי' קנ"א באם חייב אחד מהם שבועה דאורייתא ואחד שבה"ס מי נשבע תחלה. ועיין בתומים סי' פ"ז סקי"ד. ושם בקצוה"ח ובנתיבות ס"ק כ' ומכלל דבריהם נראה דאשתמיט להו דברים הנ"ל יעו"ש:

יז איש אחד ואשה מעוברת תובעים זה מזה ונתחייבו שניהם שבועה או חרם לפטור זה מזה. ואחרי כי מעוברת אין להשביע כמבואר בחו"מ ססי' צ"ו אין האיש רוצה לישבע עד שגם האשה תשבע. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סי' צ"א דהאשה הוי אנוסה ומחויב האיש לישבע עתה:

יח בכל מקום המבואר בחו"מ שיש להשביעו היסת לאחר הפרעון. כתב בשו"ת גבעת פנחס להגאון בעל הפלאה אמצע סי' ע"ה דהיינו דוקא כשחוזר ותובע אותו לאחר הפרעון. הא לא"ה אין להדיין להשביעו. כיון דכל תקנת שבועת היסת הוא משום חזקה דאין אדם תובע אא"כ יש לו עליו. והיינו כשבא להוציא וטוען אבל במה שטען תחלה פרעתי לפטור עצמו לא שייך חזקה זו לכך צריך שיטעון עליו אחר הפרעון וכן הוא משמעות הש"ע ברס"י שי"ז. ועמ"ש בכלל ע"א סי' ט'. ולקמן סס"י כ"ה:

יט מי שמכר לחברו קרקע או מטלטלים ותובע דמי המקח והלוקח משיב שפרע לו. מי ישבע המוכר או הלוקח. עי' חידושי דינים בזה בשער משפט סי' צ"א ס"ק ז':

כ המוכר לחברו שט"ח שנתחייב בו הלוה בשבועה לשלם לזמן פלוני. יכול הקונה לכוף ללוה מצד השבועה שנכנס במקום המוכר. כ"כ הרדב"ז ח"ב סי' רמ"ט והובא בס' ערך השלחן סימן ס"ו אות ב':

כא אם נשבע המלוה שלא יתבע את הלוה ואח"כ מכר השט"ח לאחר. אם יכול הקונה לתבוע ללוה. עי' בדיני מכירת שטרות כלל ס"ו סי' כ"ה:

כב מי שנשבע לחברו לעשות לו דבר פלוני או שלא לעשות. אי מהני אח"כ שחברו ימחול לו השבועה או שיאריך לו הזמן. עי' בחו"מ סי' ע"ג וביו"ד סי' רכ"ח סעיף ל"ט וסס"י רל"ב. ועי' בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך שבועה שציין להרבה מהאחרונים בזה הענין:

וע"ש בנדון שני סרסורים שנשתתפו עד זמן ידוע ובשבועה. ובתוך הזמן נפל ביניהם קטטה ומחלו זה לזה השבועה ואח"כ חזר אחד מהם מן המחילה יעו"ש מה שהעלה בזה:

ועי' בתשובת מהר"ם אלשקר סי' צ"ח בשני בע"ד שקבלו עליהם בוררים ונשבעו לקיים הפשרה אשר יגזרו עליהם הבוררים. ואח"כ נתרצו שני הבע"ד וביררו להם בוררים אחרים לפסוק ביניהם וגם נשבעו לקיים הפשר אשר יגזרו הבוררים האחרונים. ונשאל מהר"ם אם צריכים התרה לשבועה הראשונה. ופסק דא"צ התרה כיון שנתרצו שניהם ונשבעו על הבוררים האחרונים סלקו עצמם משבועה הראשונה ומחלו זה לזה יעו"ש שהאריך בטעם הדברים וסיים וכ"ש במקום שעדיין לא פסקו הראשונים את הדין או שפסקו ולא הודיעו עדיין להבע"ד דפשיטא דיכולים לברור להם דיינים אחרים אם שניהם רוצים בלא היתר חכם:

כג שמעון נתחייב שבועה נגד ראובן. והוא חייב גם ללוי שבועה מעסק אחר וטוען שמעון שרוצה לכלול הכל בשבועה אחת שלא יצטרך לשבע שני פעמים. ולוי אינו רוצה להשביעו עכשיו. פסק בשו"ת פנמ"א ח"א סי' צ"א שהדין עם לוי שא"צ לקבל שבועתו כמבואר בחו"מ סי' כ"ד ס"א בהג"ה דדוקא היכי דזילי נכסי דנתבע אז נזקקין לקבל שבועתו. אבל בנ"ד משום שלא ישבע שבועת אמת שני פעמים לא משגחינן בנתבע להפסיד טענתו של תובע שהיא טענה טובה שמא היום או מחר הנתבע ישיב אל לבו ויזכור ויודה שחייב כמו שמבואר בפירוש הר"ן בשם הראב"ד בהא דנזקקין לתובע תחלה עכת"ד. ועי' ברדב"ז ח"ב סי' תרי"ט שנשאל במורשה שבא בכח הרשאה מהתובע לתבוע את שמעון. ויש להמורשה עצמו ג"כ תביעה אחרת על שמעון ונתחייב שמעון שבועה נגד המורשה וגם נגד תביעת המרשה. ורוצה שמעון לשבע לשניהם בשבועה אחת כיון שעל שניהם תובע אותו המורשה הוי כאלו שני התביעות הם שלו. והמורשה טוען שישבע לכל אחד שבועה בפני עצמו. והשיב שדין זה כתבו הרב ז"ל פ"א מהלכות טוען ונטען והדין עם המורשה שהוא רק שליח של המרשה והוי כאלו המרשה בעצמו טען טענתו ונתחייב לו שבועה דמשביעין אותו שני שבועות כאלו טענו עליו שני בני אדם עכת"ד הרי מבואר להדיא גם מדברי הרדב"ז דבשני בני אדם פשיטא דמחויב לשבע שני שבועות כהרב פמ"א:

וראיתי להרב מעיל צדקה סימן ל"ו שנשאל בזה והשיב שהדין עם הנתבע לשבע לשניהם כאחת שבועה לא לך ולא לך. או שבועה לא לכם ויוצא ידי שניהם דזילא להנתבע לשבע שני פעמים ולא ראה דברי הרדב"ז דתקיף חילי'. שו"ר בזכור לאברהם שנדפס עתה מחדש חו"מ ח"ג שהעתיק דברי הגאון חיד"א שכתב בספרו