דברי גאונים שעט

לבטלו. והאריך בזה והביא דברי הנוב"י הנ"ל. וסוף דבריו שיכול לבטל הפשר ונאמן לומר שלא נשבע רק הסופר כתבו לשופרי דשטרא:

ועי' בשבו"י ח"א סי' קנ"ו שנשאל באלם ששומע ואינו מדבר כיצד משביעין אותו. והשיב שיכתוב בכתב. ובתומים סימן צ"ו השיג עליו. ועמש"כ עליו דו"ז בקצוה"ח שם ס"ק ח'. ויעו"ש בנתיבות:

ועי' בתשו' חוות יאיר סימן קצ"ד שנשאל במי שנתחייב לחברו בסך מעות באופן שמצד הדין הוא רק אסמכתא והב"ד פסקו לו שישלם מפני שנכתב בהכת"י שנשבע בת"כ בפועל ממש כמ"ש הסמ"ע הנ"ל ועפ"י המבואר בסי' ר"ט סעיף י"ט דשבועה מהני באסמכתא. והיא יודע באמת שלא נשבע ולא נתן ת"כ. ובא אח"כ ממון חברו בידו. אי מצי לטעון בסתם וגם לשבע שהוא יודע שאינו חייב לו. ודעתו דיכול לשבע בסתם שאינו חייב כיון שיודע בעצמו שאינו חייב. ועי' בתשו' הב"ח בישינות סי' י"א. ובשו"ת שמן רקח ח"א סי' פ'. ועי' בדין שאח"ז:

ו שבועה בדבר שאין הקנין מועיל כגון בדשלב"ל או אסמכתא וכיוצא. אם חייב לקיים מאל השבועה וכן אם מהני בנשתתפו בלא קנין רק נשבעו. אם נתקיים השותפות ע"י השבועה. עי' בחו"מ סי' ר"ט ס"ד בהג"ה וסי' ר"ז סעי' י"ט וסי' ע"ג ס"ז וס"ח בהג"ה ובאחרונים שם. ובקצוה"ח סי' צ"ז ס"ק ט"ו. ועי' בס' משפט שלום למחו' הגאון מבערזאן בסי' קע"ו סעיף א' בסוד"ה ועי' בתשו' חת"ס. ועי' לעיל בכלל צ"ח סימן א'. ועי' בכ"ז בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ב סי' קס"ג. ועי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך שביעה שאסף איש טהור תשובות האחרונים בזה:

ועי' בבני חיי החו"מ סי' רמ"ג בהגב"י אות ה' שכ' בשם מהר"י הלוי סי' ס"ג דאף לדעת הפוסקים דלא זכה המקבל מתנה כל זמן שלא הגיע השטר מתנה לידו כמבואר בחו"מ סי' הנ"ל סעיף ז' וסעיף י"א בהג"ה. אם המתנה הוא בשבועה לכ"ע זכה המקבל אף שלא הגיע השטר לידו ואם מכר לחברו חפץ באופן שמצד המכירה לא קנה משום שהוא אסמכתא או דשלב"ל רק שנשבע לקיים המקח שהדין דמחויב לקיים מצד השבועה כמ"ש לעיל. ואח"כ הלך המוכר ומכר המקח לאיש אחר בקנין המועיל ע"פ ד"ת אם קנה האחר. עי' בכנה"ג סי' ר"ז בהגהב"י אות ר"י שהביא בשם כמה תשובות האחרונים שזכה האחר במקחו דלא בשביל שזה יקיים שבועתו יפסיד הלה זכותו שקנה בקנין יעו"ש. ואין לבטל המקח מצד שנעשה באיסור דהא קיי"ל מקח שנעשה באיסור המקח קיים יעוין בחו"מ סי' ר"ח. ודומה לזה כ' בתשו' מהר"ם אלשיך סי' ע"ה. והבאתי דבריו בדיני זט"ה כלל ל"א סי' מ"ד:

שבועה באונס שהיה אנוס לישבע לחבירו ליתן לו או למכור לו או לכתוב לו פטור וכיוצא אי מהני האונס לבטל השבועה בלא מודעה. ואם מהני מודעה. ואם ביטל בשעת השבועה גם המודעה. ואיזה דבר מקרי אונס ואם אונס מניעת הריוח או טובה הוי ג"כ אונס. עי' בס' משפט שלום על החו"מ סי' ר"ה וסעיף ג' שהביא הרבה פוסקים ותשובות הגאונים בדינים הנ"ל והוסיף פלפלת מדילי'. וע"ש בסעיף ז' וסעיף ח' וסעיף י"ב ושם בקונ"א לסי' הנ"ל:

ז טענת עכו"ם אי הוי טענת ברי להשביע עלי' עי' באות עכו"ם כלל ע"ז סי' ה':

ח ראובן טען על אשתו שפתחה את תיבתו וגנבה מעותיו. והיא הודית במקצת ועל השאר טוענת שלא גנבה אם יכול להשביעה על השאר בטענת ספק שלו. מצאתי בתשב"ץ ח"ג סי' ק"מ שפסק דכיון שהוא טוען בספק שכיון שהודית במקצת מסתמא גנבה הכל. אין נשבעין על טענת ספק אלא יכול להחרים עליה אם לא גנבה יותר עכת"ד. ונלפע"ד לפי מה שמבואר ברמ"א סימן ע"ה סעיף י"ז בשם המרדכי דהיכא שיש רגלים לדבר שיכול להשביעו היסת יעו"ש. א"כ בנ"ד שהיא מודית שגנבה הוה רגלים לדבר. ועי' בדיני גניבה כלל י"ז סי' י"ב י"ג. ועי' בפ"ת לחו"מ סי' ע"ה ס"ק י"ט ולא ראה דברי התשב"ץ הנ"ל:

וזה עת לא כביר נדפס ספר ערך שי על החו"מ וראיתי שם בסי' ע"ה סעיף י"ז שהביא דברי אלו וכתב וז"ל ולא נ"ל כיון דאית לה מגו דכפרה הכל. והעזה ליכא דהבעל טוען שמא. השכל מחייב דאומרת אמת ע"כ גם להפוסקים דמגו לאפטורי משבועה ל"א היינו היכא דמצד טענת הבע"ד שתובע מחויב שבועה אמרינן מה הפסד יש אם אמת אתך תוכל לישבע. או משום דאיכא לברורי. אבל הכא דמן הדין פטורה מלישבע דאין נשבעין על טענת שמא רק מחמת רגלים לדבר נתחייבה לישבע והכי המגו מוכיח להיפוך עכ"ל הע"ש. ולפענ"ד י"ל סברא להיפוך דאף להפוסקים דאמרינן מגו לאפטורי משבועה היינו דוקא היכא שאנו באים על הנתבע לחייבו מצד הדין שהוא חייב שבועה כנגד טענת ברי של התובע. אז אם יש לו מגו אנו מאמינים לברי של הנתבע שבודאי אומר אמת מצד הדין שהמגו פוטרו משבועה. אבל בנ"ד שמצד הדין הנתבע פטור משבועה כי אין נשבעין על טענת שמא של התובע. ואנו מחייבים את הנתבע לישבע רק מחמת שנראה בעיני הב"ד רגלים לדבר שגנב. בזה לא מהני המגו לפטרו משבועה כי המגו אינה מבטלת את הרגלים לדבר שהב"ד רואים. דעיקר השבועה כאן הוא מחמת החשד. דבעלמא אין משביעין על חשד. ואין לנו יותר רגלים לדבר מזה שהודה שגנב מקצת. מה"ת לומר שמותר המעות שהיה ביחד בהתיבה השאיר שם ולא גנבם ועברה על לא תותירו ממנו. ושפיר שייך כאן הסברא הנ"ל לומר מה הפסד יש לך אם אמת אתך שלא גנבת יותר תוכל לישבע או משום לברר האמת. ומה שהביא שם בס' ע"ש ראיה מסי' שס"ד סעיף ז' בנכנס לביתו של חבירו שלא בפני בעה"ב ונטל משם כלים בפני עד א' ואין העד יודע כמה נטל. בעל הבית אומר