דברי גאונים שעח

שני שלישים מסך הכתובה א"כ אין לנו לחוש שקיבל קנין בפחות מזה ואפילו בטענת ברי לא מהני נגד מנהג המדינה כמבואר בחו"מ סי' ש"ל ואפילו מגו לא מהני כמבואר במרדכי ב"מ דף ק"י גבי ארוס אומר למחצה ירדתי ועיין ש"ך בדיני מגו אות ב' א"כ גם בנ"ד מסתמא קיבל הק"ס כמנהג המדינה ומהני עדי קנין בזה:

נה עיין בחתם סופר חו"מ סימן קמ"ו שכתב דאף אם נפרש דהוי כמו שהלוה שעה אחת קודם מותו נמצא דכל בע"ח הם מוקדמים מ"מ צריך לשלם ע"פ השקאלא אשר הי' בעת כתיבת השטר. כלל קג שבועה. ומב"מ. והילך. א תקיעת כף שעושים הסוחרים שקורין האנדשלא"ג אי הוי שבועה עי' ביו"ד סי' רל"ט סעי' ב' ובחו"מ סי' פ"ז ס"ק ל"ו דלא הוי שבועה:

אם המשביע יודע ששבועת הנשבע הוא שבועת שקר אם מותר להניח לישבע ואם עונש השבועה חל על שניהם אף בנשבע באמת עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' ח' ובחת"ס חו"מ סי' צ' ומבואר ג"כ בראיות ששבועת אמת ג"כ אסור לישבע. ועיין בגיטין דף ל"ה ע"א שאמרו מה מני שנשבע באמת כך וכו' ועיין בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ב סי' כ"ט. ועיי"ש במהד"ד ח"א ססי' כ"ג אם שבועה או חרם בשקר חל גם על המשביעו ואם הנתבע לא רצה לפרש רק ליתן דבר מועט. ועי' לקמן סי' כ"ח:

ב ראובן נתן כל חפציו לשמעון במתנה גמורה כדי להבריח מבע"ח עכו"ם או ממס שלא ימשכנו חפציו. אם מותרים לישבע שהחפצים הם של שמעון כיון שנתנם לו במתנה גמורה עי' בתשו' הרא"ש כלל ט' סי' א' ובריב"ש סי' ב' ובשו"ת הרד"ם או"ח סי' ט"ז. ועי' בתשו' מהר"ם שיק חחו"מ סימן מ"ט באחד שמחזיק הרגאל ממכירת יי"ש ועכו"ם אחד מכר יי"ש ביד חזקה והפסידו. ותבע השוכר הרגאל את העכו"ם בערכאות בטענתו שהפסיד לו ששים זהובים ופסקו לו שבועה שישבע שהפסיד ששים זהובים וישלם העכו"ם. ובא השאלה לאשר כי באמת הפסיד לו העכו"ם אבל אינו יודע אם עולה ששים זהובים ואם לא ישבע יפסיד הכל אם רשאי לישבע. ופלפל שם בדברי הש"ך ביו"ד סי' רל"ב בשבועה דלשעבר באונס ממון ובדברי מג"א בסי' תרנ"ו ס"ק ח'. ובאונס פקוח נפש שכ' הרמ"א בסי' רל"ב סעיף י"ד ובט"ז שם ס"ק כ"ז. ומסיק לדינא בנדון הנ"ל שאסור לישבע שהפסיד ששים זהובים ולא שייך לומר שיבטל בלבו יעו"ש:

ג כתוב בכנה"ג סי' פ"ז בהגה"ט אות כ"ף בשם ספר תיקון יששכר ד' קכ"ד ע"א וז"ל מ"כ אלו הימים שאין ראוי לישבע בהם. שאם ישבע בהם אפילו באמת לא ישלים שנתו ח"ו. קבלה איש מפי איש. ר"ח ניסן. ה' אייר. ד' סיון. ר"ח תמוז ג' אב. וכ"ד בו. ז' אלול. יום כפור. ג' מרחשוון. ב' כסליו. ד' טבת. י"ב שבט. ח' אדר. ולא שמעתי טעם לאלו הימים גם לא ראיתי למורי הרב ולשאר גדול' הדור שיהיה נזהרים בזה. ומ"מ כשאני זוכר אני נזהר שלא להשביע באלו הימים עכ"ל הכנה"ג ואני המעתיק מ"כ גם ח' ניסן ח' תמוז. ג' אלול. צום גדליה. י"ח תשרי. למ"ד מרחשוון. וא"ו כסליו. יו"ד בו. ט' טבת. י"ז שבט. א' אדר ראשון. א' אדר שני. והמשביע את חברו א' בניסן. ה' אייר. ד' סיון ונשבע לשקר. ימות גם המשביע ח"ו. ד' יצילנו ויאריך ימינו אמן:

ד ועי' בספר זכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך שבועה שכ' וז"ל שמעתי לקצת מורגל בפיהם שאין משביעים להמעריכים בחודש ניסן ולא מצאתי בספרים מי שיאמר כן וכו'. זולת זה ראיתי להבאה"ט או"ח ססי' תכ"ט משם מ"כ שכ' ליתן חרם לאיזה צורך גדול מותר בניסן אף שאסור בתשרי משמע דאם אינו לצורך גדול אין להחרים וממילא דה"ה דאין משביעין דחרם היינו שבועה כמ"ש מהרשד"ם חו"מ ססי' רכ"ז. אלא דבשאר פוסקים לא ראיתי מי שיאמר כן. ואדרבה מדברי הכנה"ג שמנה וכו' ר"ח ניסן מזה כראה דבשאר ימי ניסן אין קפידא וכו' ובשנה זו דהיה צורך גדול עשיתי מעשה שישבעו אף בחודש ניסן עכ"ל. והנה דברי הבאה"ט הם לקוחים מהמג"א שם ס"ק ח' ויעו"ש שציין לסי' תר"ב ודו"ק:

מי שנתן ת"כ לחבירו על מה שביקש ממנו חבירו לעשות לו דבר או לקיים ונתן לו ת"כ ולא אמר שום דבר בשעת נתינת היד בלשון ת"כ או שבועה לקיים הדבר. אם הוי שבועה ואם מועיל התרה בלא דעת חבירו. עי' בחו"מ סי' פ"א סעיף כ"ח ובסמ"ע שם. וביו"ד סי' רל"ט סעיף ב'. ובפ"ת לחו"מ סי' פ"ז ס"ק ל"ו. ובסי' קכ"ט סעיף ה' ברמ"א. ובש"ך סי' ע"ג ס"ק כ"ג. ובנוב"י מהד"ק סוסי' ל"ט. וביו"ד סי' רכ"ח סעיף כ' ברמ"א ובטו"ז ס"ק ל"ב ובש"ך ס"ק נ"ד בדין אם מתירין לו שלא מדעת חבירו ובט"ז חו"מ ריש סי' קכ"ט ובסמ"ע שם. ועי' בתשו' בית שלמה חחו"מ סי' וא"ו שאסף איש טהור כל הפוסקים הנ"ל ותשו' הגאונים והעלה דכיון שלא אמר כלום בשעת הת"כ וגם י"ל דלא כוון כלל לחומר שבועה כי אם לת"כ הנהוג בין הסוחרים שקורין האנדשלאג יש להקל בהתרה שלא מדעת חבירו:

ה אם בשטר כתוב שנעשה בשבועה והוא טוען חתמתי על השבועה אבל לא נשבעתי. עיין בסמ"ע וש"ך סי' ע"ג ס"ק י"ח ועי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך שבועה מה שציין בזה:

ועי' בנוב"י מהד"ק חיו"ד סי' ס"ח וחחו"מ סי' למ"ד בענין שבועה בכתב אי מהני. ואם הודה בכתב שנשבע ואח"כ כופר שלא נשבע וחתם בכתב הכל בפרטות:

ועי' בענין שבועה בכתב בשו"ת הר הכרמל סי' ג'. ועיין מה שציין בזה בפ"ת ליו"ד סימן רל"ו ס"ק א':

ועי' בבית אפרים חחו"מ סי' כ"ד שנשאל בשני שנתפשרו בעסק סיכסוך שביניהם וכתוב בשטר פשר בסיף שנשבעו בפועל ממש לקיים הפשר. ועתה אחד מהם מערער על הפשר ורוצה