דברי גאונים שעז

השטח"ז רק אחר שנפרע הבע"ח וכתובה אשה דמאחר שיכולים היורשים לסלקו בחלק ח"ז יורש מקרי ולא בע"ח וכן החליט הצ"צ סי' צ"ה ולדעת מהר"ם ל' בתשוב' דוקא חצי ח"ז אינו נוטל כשיש בע"ח אבל חוב הסך המבואר בשטח"ז שפיר נוטל כי בע"ח מקרי. א"כ הוא ספקא דרבוותא ונוטל חצי חלק חוב. וע"ש היכא שיש בע"ח. ולחתן המוריש יש שטח"ז וגם שט"ח על המוריש אם גובה שניהם:

ועי' בתשו' מהר"ם מלובלין סי' ד' שפסק דאם כבר סלקו היתומים להחתן כל הסך שבשטח"ז ואח"כ בא בע"ח לגבות חובו דמחויב החתן להשלים לבע"ח יעו"ש בפרטות. והרב בשער משפט על החו"מ סי' ק"ז ס"ק ה' השיג עליו והוכיח בראיות שהרשות ביד היתומים אף לכתחילה להגבותו כל הסך ויש לדמות לדין המבואר בב"ש סי' קי"ג סקי"א דביש לאחד הרבה חתנים הרשות ביד היורשים ליתן לאחד כל הסך שבשטח"ז שלו ולהאחרים חלק ח"ז ממה שנשאר בנכסים אף שיש להם פסידא מחמת שנתנו להראשון כל הסך עכ"ד. ועיין בבאה"ט אהע"ז סי' קי"ג סקי"א שהשבו"י חולק על הב"ש. וע"ש בפתחי תשובה ס"ק ז' מה שציין בזה:

מט ראובן נתן כתוב וחתום ביד בנו בהודאה גמורה שהבית שדר בו בנו נתן אותו לבנו בעד פרעון החוב שהיה מגיע לו ממנו. ונסתפק השואל אם נאמן ראובן בהודאתו לחוב לחתניו להפסידם מלגבות שטח"ז שיש תחת ידם גם על קרקעות עיין בשו"ת פרי תבואה סימן ס' שפסק דמהני ההודאה כיון שמבואר בחו"מ סי' רפ"א ס"ז בהג"ה דשטח"ז אין לו רק דין ירושה ויכול למכור נכסיו בחייו. א"כ הרשות ביד האב להבריח נכסיו מחתניו וליתן לבנו שדעתו קרובה אליו עכת"ד יעו"ש באורך. ועי' באהע"ז סי' ק"ח סעיף ג' בהג"ה ושם בבאה"ט ס"ק ה':

ועי' בשו"ת בנין ציון מהד"א מהגאון מהר"י עטלינגער סי' קס"א שנשאל באחד שנתן שטר ח"ז לבנותיו כנהוג. ועתה רוצה להקנות קצת מנכסיו בתורת צוואת בריא לקצת מבנותיו שיש לו אח"כ מאשתו השניה חוץ מחלק ירושה שיפול להם. וכן אם רוצה להקנות לאשתו אם רשאי לעשות כן כי מגרע בזה חלק השטר ח"ז. והביא הגאון הנ"ל דין הרמ"א הנ"ל בחו"מ ודין הרמ"א הנ"ל באה"ע ודברי החמח"ק וב"ש שם שכתבו שרוצה להערים ליתן לאשתו רוב נכסיו או מתנה מרובה וכ' שודאי אין לחלק בין רוב ובין מיעוט נכסים רק דאתי לאפוקי בנותן מעט שאין דרך להקפיד. וכ"נ מדברי המהרי"ל והרמ"א שלא חלקו בין נותן רוב נכסיו למיעוט. ושוב הביא מתשובת ר"ע איגר סי' קכ"ט שהאריך אם בדיעבד מהני המתנה כיון שהמנהג לכתוב בשטר ח"ז בשבועה שלא ליתן שטר מתנה וכו' ומסיק שלא מצא תקנה בזה להתיר לעשות כן אם לא בהסכמות בנותיו בעלות השטר ח"ז. וצריך גם הסכמות בעליהן שאעפ"י שהשטרות נכתבו על שם הבנות. מ"מ הרי מבואר באהע"ז סימן צ"א דאשה שהכניסה שט"ח לבעלה וחזרה ומחלתה החוב אינו מחול וע"ש בחלמ"ח וב"ש וא"כ הה"ד במחלה מקצת משטר ח"ז שאינו מחול בלא הסכמת בעלה עכת"ד. ועי' בפ"ת לאהע"ז סי' ק"ח ס"ס ד' באורך:

נ ראובן נפטר והניח זכר אחד וב' בנות אחת נשואה ויש לה שטח"ז כנהוג ואחת פנויה ומגיע לה פרנסת נדן. ולפי אומד שהשיא הראשונה מגיע לה יותר מן העישור נכסין איך יחלקו ביניהם. עי' בח"ס חו"מ סי' קפ"ג:

נא שטח"ז שלא נכתב בתורת חוב אלא שתטול כחצי חלק אחד מבניו הזכרים ובקנין. פסק בח"ס חו"מ סי' קפ"ו שאם לא תברר שהיו אלו הנכסים בשעת הקנין לא תטול דהו"ל דשלב"ל ואף אם הוא ספק אין ספק מוציא מידי ודאי ירושת הזכרים ואפילו אם נשאר מטלטלים לא אמרינן כאן נמצא כאן היה יעו"ש ועי' בפ"ת לאהע"ז סי' ק"ח ס"ק ג' מ"ש בזה. ועי' בדיני דשלב"ל כלל כ"ד סי' כ"א:

נב שטח"ז שנכתב בו חוץ מספרים וקרקעות ולא נשאר רק בתים וקרקעות אלא שגזירת המלך במדינה זאת שלא יקנה יהודי בית מעכו"ם כ"א בדרך משכון אף על שנים הרבה והעכו"ם יכול לפדותו כרצונו. אם הוי כמשכנתא באתרי דמסלקי דהוי ר"ק. ויעוין ברמ"א אה"ע סימן צ' דישראל שגבה קרקע מעכו"ם דאע"ג שהעכו"ם יכול לפדותו וכו' חשוב כקרקע. והשואל תמה מה בין הא למשכנתא באתרי דמסלקי. יעוין בשו"ת תועפת ראם חח"מ סי' ל"א שהעלה דכיון דכתב בפירוש שלא יגבה מקרקעות א"כ הרי היורשים מוחזקים ופשיטא דכיון שמחוסר ממון וגם נראה שהעכו"ם רוצה להחליטו שמחשב כקרקע. וא"י החתן להוציא מהם כנ"ל לדינא. ומ"מ טוב לעשות פשר דבר כיון ששם במדינה המנהג מטעמי המלך שגם עכו"ם אחר יוכל לפדותו א"כ לא מחשב כמחוסר ממון כיון שודאי יש ממון ביד עכו"ם אחר וכו' ולכן יעשה בזה פשר דבר עכת"ד בקיצור. ועי' בחת"ס או"ח סי' למ"ד ובחת"ס יו"ד סי' רכ"ה:

נג בשעת נשואי בתו כתב הסופר שח"ז על מאה זהובים והחתן רצה דוקא שיתן זכר שלם על מאתיים זהובים והתקוטטו ע"ז אח"כ נתרצה ליתן לו שטר זכר שלם אחר הנישואין ולא עתה כדי שלא ידעו הבנים. והשטר חצי זכר נשאר מונח ביד חותנו ונכנסו לחופה. ואחר הנישואין מת חותנו בלא צוואה. ונסתפק השואל כיון דפסק לו קודם החופה הוי דברים הנקנים באמירה. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"א סימן מ"ד בד"ה והנ"ה בשנית:

נד מי שקיבל בקנין לחתנו על שטח"ז ועדי הקנין לא כתבו השטח"ז ועתה אינם זוכרים הסך על כמה היה הקנין עיין בשו"ת תועפת ראם רסי' ל"א בחחו"מ שהסכים להרב השואל שכיון שהמנהג פשוט במדינתו ששטר ח"ז הוא