דברי גאונים שעו

גם בתר הכי לא קני משום דהדר סודרא למרי' וכ"פ בחו"מ סי' קצ"ה סעיף ה' וע"כ צ"ל דאתבריר מלתא למפרע וזה לא מהני משום דאין ברירה. הטעם השני דהא מבואר ברמ"א סי' קצ"ה סעיף ג' דבמקח לא מהני קנין סודר שלא בפני הקונה וע"ש בסמ"ע ס"ק י"א דלא מהני אא"כ שלח הקונה את העדים לקנות על ידם ובנ"ד שלא היה שום קונה מבורר בשעת הקנין ליכא למימר הכי (ע"ש בקצוה"ח ובנתיבות) ע"כ עתה שידוע שם הקונה יעשה שטר אחר בק"ס ע"ש הקונה ויעשה כמ"ש הסמ"ע שם בסוס"ק י"א. וע"ש בתשו' המיל הגהות בן המחבר אות ב' שהביא בשם תשו' דברי חיים ח"א בחחו"מ סי' ג' ד' ה' שיצא לדון בדבר חדש דהיכא דנכתב הקנין בשטר לא אמרינן הדר סודרא למרי' ומהני אפילו שלא בפניו ולא הביא כלל דברי הקצוה"ח והנתיבות בסי' קצ"ה ובסי' רל"ח דמבואר בדבריהם דאף בשטר אמרינן הכי וראיותיו יש לדחות יעו"ש:

מב אם כתב בשטר מכירה בלשון נסתר ולא לשון נוכח שדי קנוי' לך רק שדי קנוי' לשמעון שיהיה שלו ואם כתב בלשון הודאה הקניתי לו אי מהני עי' בכלל פ"ט סי' י"ד:

מג ראובן מכר קרקע מולקיי"א שלו לשמעון ומסר לו העיקר הכתוב בעש"ג על שמו וכתב לו שטר מכירה בעדי ישראל. ואח"כ הוצרך שמעון למכור הקרקע הנ"ל לעכו"ם אחד ותבע ליורש' ראובן שיודו בפני הערכאות שהקרקע הוא שלו. ולא רצו. עי' בס' ערך השלחן סי' סמ"ך דין ט' שכתב שנ"ל דכופין אותם. דהא דקיי"ל בחו"מ ס"ו הנ"ל סעיף ט' בראובן שהלוה מנה ללוי וכתב השט"ח ע"ש שמעון דאין כופין את שמעון לכתוב לראובן שטר מכירה על השט"ח הנ"ל כבר כתב מהרי"ט חח"מ סי' כ"ט דה"ד לכתוב שטר מכר דזילותא הוא לי' למכור שדותיו. אבל לכתוב שטר הודאה. שמודה שקנה עבור ראובן דליכא זילותא כופין אותו והביאו הכנה"ג סי' קפ"ד אות ט"ו. וכ"כ הרב תורת חסד סי' קנ"ג דכופין אותו שנכתב השט"ח על שמו לכתוב הרשאה להמלוה כדי שיוכל לגבות החוב מהלוה. וכ"כ הר"ן בפ' האומר גבי היא אומרת קדשתני דאין כופין אותו לכתוב לה גט משום דנאסר בקרובותיה. דאי לא"ה ודאי כופין על מדת סדום. הרי דאפילו לעשות מעשה כופין על מדת סדום כשאין לו פסידא. אולם הב"ח בתשובה סי' ל"ו והפני משה ח"ב סי' פ"א וכ"נ דעת הריב"ש סי' ר"נ דאף לחתום על שטר הודאה אין כופין אותו יעו"ש עכת"ד ועי' בסוף ספר פתחי תשובה על החו"מ בנחלת צבי סי' רע"ו אם הבת במקום בן מחויבת לחתום שאין לה חלק ירושה בהקרקעות שירשו מאביהם שיוכל הבן לכתוב על שמו בהטאבילאציע. ועי' בזה בכלל ע' סימן יו"ד ובכלל נ"ג סי' כ'. ועי' בנתיבות על החו"מ סי' הנ"ל בביאורים ס"ק י"ט. ובחידושים שם מה שהעלה חילוקי דינים בשט"ח ובשטר מכר שנכתב ע"ש אחר בענין אם טוען שזכה במה שנכתב על שמו:

מד אחד מת והניח בנות ולא בנים. ולבת אחת יש שחט"ז כנוסח הנהוג. ותובעת שיתנו לה מקודם הסך שבשטח"ז ואח"כ יחלקו בירושה בשוה. ושאר הבנות אומרות כי לא נעשה השטח"ז אלא אדעתא אם ישאר בנים זכרים. אבל כשאין כאן זכרים אין מקום לשטר זה לחיל כלל. בשו"ת צ"צ סי' צ"ה פסק דהדין עם הבנות דאע"ג דמבואר בחו"מ סימן רפ"א בהג"ה דשטח"ז שנוהגין לכתוב בדרך חוב יש לו דין חוב ולא ירושה. מ"מ לענין זה לא הוי חוב. וכן הסכים בשאלות ותשובות שב יעקב חחו"מ סימן כ"ב. ועיין בשאלות ותשובות עבודת הגרשוני סימן ע"ו שראשית דבר יצא לחקור אם יש חילוק בין אם היה לו בנים ומתו בחיי אביו או לא היה לו בן כלל. וסוף דבר העלה כללא דמלתא שחוב השטח"ז חל גם על הבנות אם אין לו בנים זכרים ואין לנו לגרוע כח הבת משום אומדנא. רק הבת הזאת נוטלת חלק בראש הסך אלף זהובים שבשטח"ז. ואח"כ בהשאר חולקות ביניהם בשוה. ועיין בשאלה זאת שנשאר רק בנות. ובת אחת יש לה שטח"ז בחו"מ סי' רפ"א בבאה"ט סקי"א ובפ"ת שם סס"ק ט' ועי' בשו"ת פרשת מרדכי חחו"מ סי' י"ד שדעתו דעת תורה נוטה לדעת עבודת הגרשוני ועכ"ז סיים שלמעשה קשה עליו לפסוק נגד דעת הצ"צ וטוב בזה לבצע ולפשר ביניהם:

מה ועי' בשו"ת אמרי אש חחו"מ סי' ל"ג ל"ד שאלה זאת באלמנה ובנות שנתנה לאחת שטח"ז ועי' לקמן סי' מ"ו מ"ז:

מו שטח"ז הנהוג בארצות אלו שכותבים שחייב לבתו סך מנה והברירה ביד היורשים לסלק לה בחצי חלק זכר. ואח"כ באה בתו לתבוע מהיורשים בשטח"ז והשיבו היורשים שרוצים ליתן לה חצי חלק זכר ולא הסך מנה רק שרוצים לנכות לה מה שהשביחו הנכסים אחר מיתת אביהם באמרם שלא השביחו אלא לעצמם ולא על השטח"ז שלה. פסק בשו"ת מהר"ם פדוואה סי' כ"א שהדין עם היורשים שחלק ח"ז הוא רק כפי שנמצא בשעת מיתה והשבח הוא ליורשים. ועיין בשער משפט סי' קט"ו סק"ד שמשיג עליו ומסיק דבין בקרקע בין במטלטלים אם השביחו שייך השבח גם לחצי ח"ז אם היורשים אינם רוצים ליתן הסך שכתוב בשטח"ז:

מז שטח"ז כנהוג שהברירה ביד היורשים לסלקה בחצי חלק זכר ואח"כ לפני גמר החלוקה מת אחד מן הבנים והניח סך ידוע להוריש לאחיו ותובעת הבת חלק חצי זכר לפי ערך חלק זכר המגיע גם מירושת אחי' עי' בשו"ת אמרי אש חחו"מ סי' כ"ז ועיין בחו"מ סי' רפ"א בבאה"ט סקי"א ובפ"ת שם ס"ק ט':

מח מי שמת ונשאר עליו בע"ח וגם שטח"ז:

ועזבונו אינו מספיק לשלם לכולם. אם גובה בשטח"ז עיין בשו"ת הר הכרמל חח"מ סי' כ"ד בסוף התשובה שכ' דזה תלוי בפלוגתת הפוסקים דלמ"ש הסמ"ע בסי' רפ"א אינו נוטל