דברי גאונים שעג

שנה הר"ז דומה להא דמבואר בסי' קמ"ט דבכה"ג מחזיקין אף בשל ביהכנ"ס ובשל עניים:

ועי' בשבות יעקב ח"ג סי' רפ"ב שנשאל באחד שהוציא שט"ח על אביו לאחר מותו מסך ד' מאות זהובים והאחים טוענים כיון שהשטר ישן יותר מט"ו שנה ולא תבעו בחייו שהיה עשיר ובנו התובע היה בתכלית העוני. גם הראו כמה כתבים מבנו שביקש מאביו שיתן לו מתנה. ואלו היה חייב לו היה תובע ממנו חובו. והשיב דאף שע"פ הדין א"א לפסול שטר זה בשביל אומדנות האלה כמ"ש בטור בשם אביו הרא"ש ובש"ע סי' ס"א. אכן לפי שראה בתשו' מהרשד"ם סימן שס"ז שכל כה"ג יעשה הב"ד פשרה קרוב לדין וגם בתשו' דברי ריבות סי' ק"ט כתב שעשה פשרה בענין שטר ישן בעל כרחו של התובע והנתבע וסיים וזה משפט של שלום. וע"ז נאמר אמת ושלום שפטו בשעריכם. וכבר כתב שם בח"ב סי' תמ"ה דפשרה קרוב לדין הוא הנחת שליש או תוס' שליש (הבאתי דבריו בביאור לעיל בדיני פשרה כלל פ"א סי' ו') ע"כ הברירה ביד מוציא השטר שאם רוצה ליטול השליש מחובו כדי שלא ישבע אז מחויבים היורשים ליתן לו שליש ואם לא ירצה בברירה זו. אז הברירה ביד היתומים שאם הם רוצים ליתן לו שני שלישים אז מחויב להחזיר להם השטר. ואם גם הם אינם רוצים בפשר זה. אזי ישבע בעל השטר שבועה חמורה וחייבים היורשים לשלם לו. גם אם יעשה הפשר באחד משני דרכים אלו. יטילו הב"ד עכ"פ חרם סתם על מי שיודע שתובע בשקר עכת"ד:

ועי' בשער משפט סי' צ"ח סס"ק א' בענין שטר ישן או חוב בע"פ שהנתבע טוען שמן הסתם מחל לו מדלא תבעו כמה שנים. דגובה המלוה דאף אם מחל לו מחילה בלב לא מהני. עי' בדיני מחילה כלל נ"ז סי' ה' באורך:

כז שטר שנקרע שתי וערב. עי' ש"ך סי' נ"ב ס"ק ז' שכתב דבעינין שיהא נקרע שו"ע על כל הכתב של השטר. ועי' בס' ערך השלחן סי' הנ"ל אות ה' שכתב עליו שלא ראה דברי הבעק"ת שער כ"ז שכתב דכיון שהוא קרוע שו"ע באיזה מקום שירצה מן השטר הרי הוא נפסל וחזקתו פרוע וכו' וע"ש בתשו' רבינו האי. וכ"כ הרמ"ה בפ' ג"פ סי' פ"ד והריב"ש סימן שפ"ג יעו"ש עכ"ד:

כח בסי' פ"ד סעיף ג' דאם כתוב הפרעון ביני שיטי לא חשוב פוגם שטרו. עיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ב שהביא בשם הב"ח דה"ה אם כתוב הפרעון אחורי השטר לא חשוב פוגם ושכ"כ מהריק"ש ובדב"מ ח"ב סי' צ"ה:

כט עכו"ם שמכר לראובן שט"ח שיש לו על שמעון וכשבא ראובן לתבוע משמעון טוען שמעון פרעתי לעכו"ם והשבע לי שלא פרעתיו והעכו"ם רוצה לשבע שלא נפרע כלום. וכן אם העכו"ם פוגם שטרו. עי' בדיני מכירות שטרות כלל ס"ו סי' י"ד:

ל השט"ח שכתוב בו נאמנות שיוצא מתחת יד אחר. והלוה טוען פרעתי. עיין כל פרטי דין זה בשער משפט סי' ע"א סעיף יו"ד:

לא מי שהודה ואמר שטרות בין שטרותי פרועים. ונמצא שם עשרה שטרות על איש אחד. אם הם כולם בחזקת פרועים. עי' בחו"מ סי' ס"ה סעיף כ"ג בדין האומר שט"ר בין שטרותי פרוע. וכתב הרמ"ה בפ' ג"פ סי' י"ז דאם אמר שטרו"ת בין וכו' אפילו היה שם עשרה על איש אחד כולם פרועים ולא אמרינן מיעוט שטרות שנים דכל כה"ג חומרא לתובע וקולא לנתבע:

לב נמצא שובר בשוק על שט"ח שהדין בסי' ס"ה סעיף י"ח שלא יתנו השובר לא למלוה ולא ללוה. מהו דין השט"ח אם המלוה גובה בו עיי"ש בפ"ת ס"ק ט' ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ב סי' ר"כ שפסק דגובה בו. ועי' בשו"ת פני יהושע ח"א סי' ז' שהשיב בנדון זה להגאון שמבואר שם שאלתו בח"ב סי' פ"ט ופסק דאם הלוה מודה שמיד המלוה נפל גובין בו. ואם אינו מודה אין גובין בו והביא שגם הב"ח פסק כן:

לג ראובן ושמעון הלוו שניהם לאחד ונכתב השט"ח על שם ראובן לבד. וראובן נתן שטר לשמעון שיש לו חלק מחצה בחוב הנ"ל. ועתה גבה ראובן כל החוב. ותובע שמעון מחצה וראובן משיבו שפרע לו המחצה ושמעון טוען שטרך בידי מאי בעי. ובא השאלה אם יש לשטר הזה שנתן ראובן לשמעון על המחצה. דין שט"ח שלא יהיה נאמן לטעון נגדו פרעתי:

עי' בדיני שותפים במו"מ כלל צ"ח סימן כ"א:

לד מי שהוציא שני שטרי חובות על אחד כל שט"ח מסך מנה והודה ששניהם הם רק הלואה אחת רק שהשטר השני נכתב מחדש בשביל ההיתר עיסקא שכבר נשלם זמן הפרעון של שטר הראשון. אם בכה"ג ביטל השטר השני את הראשון והוה כנמחל שעבודו של ראשון וא"י לגבות מזמן הראשון. או נאמר כיון דשטר השני הוא רק לתוספת העיסקא לא נמחל הראשון כמבואר בסי' ר"מ ובסמ"ע שם ס"ק ז' לענין שני שטרי מכר על שדה אחת. עי' בשער משפט סי' מ"ח ס"ק א' מה שהעלה בזה:

לה בדיני שטר שנמחל שיעבודו עי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד:

לו אם שייך בכת"י או ממר"ם נמחל שעבודו ולא יכול ללות בו פעם אחרת. עי' בסמ"ע ובש"ך סי' מ"ח ס"ק ב' שהסכימו לדעת הע"ש דבכת"י לא שייך נמחל שעבודו. ובשו"ת עבודת הגרשוני ס"ס ע"ח כתב שיש לו ראיות מוכרחות שאפילו בכת"י שייך לומר נמחל שעבודו ואין חוזרין ולווין בו. וכן פסק הב"ח. שו"ר בבית אפרים חח"מ סי' כ"א שפסק כן בממר"ם או שטר שכתוב בג לכל מי שמוציאו. ופרע עליו פעם אחת דנמחל שעבודו כמו בשאר שטר. וע"ש בקצוה"ח ס"ק ג' ובשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ג סי' כ"ו ובפ"ת סי' הנ"ל סק"א. ואשתמיט לי' דברי הבית אפרים הנ"ל שלא הביאו:

לז מי שהתחייב עצמו לחברו בדבר שאינו חייב ונתן לו המקבל קודם החיוב שובר שהוא