דברי גאונים שעב

שטוען פרעתי. ופסק בפשיטות דבזה הו"ל דין מחשויל"מ:

ועי' בשו"ת ס' יהושע סי' קט"ז שנשאל בשט"ח שיש עליו שני עדים ולא נמצא לקיים רק חתימת ע"א והלוה טוען מזויף והוא חשוד אם הוי מחשוי"ל. והשיב דהדבר פשוט לכל הפוסקים דהוי משויל"מ דהא דמבואר בחו"מ סי' נ"א דשטר בע"א אינו כלום היינו דוקא בשטר שאינו חתום עליו רק עד אחד. משא"כ היכא דשני עדים חתומים בו ולא נמצא לקיים רק ע"א כ"ע מודים דהוה משויל"מ. וכן משמע בש"ך סי' מ"ו סקל"ג עכת"ד:

יז בדין קיום השטר לגבות העדים שלא בפני הלוה כתב בשו"מ מהד"ב ח"ג סי' מ"ז בשם ים התלמוד לב"ק ד' צ"ח דכיון דכעת בשעת הקיום אינו מוציא מידו רק שלאחר זמן יוציא עפ"י שטר זה שפיר יכולין לקבל עדות שלא בפניו עכ"ל. ויש לעיין כי הוא נ"מ לדינים הרבה לענין כת"י ולענין יתומים ודו"ק. וגם לכך לא הוי בשטר מגו להוציא כיון דהמגו הוא מעיד רק על השטר ואח"כ ממילא מוציא ע"י השטר כ"כ במהרי"ט בשניות חאה"ע סימן נו' וכעין זה כתבו התוס' בחולין צ"ו והובאו בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ג סי' ל"ח עיי"ש:

יח בענין קיום כת"י וטראטא וממרים אם הוא מדרבנן כמו שאר שטרות ואם מקיימין חתימת הלוה שלא בפניו עיין בדיני כתב יד כלל מ"ט סי' א':

יט שט"ח בחתימת הלוה ואין הלוה יודע לחתום וצוה לאחר לחתום אותו במסה"ק. עיין בדיני חיוב כלל מ"א סי' י"ג:

כ שט"ח שטוען הלוה שלא קראוהו או שלא הבין מה שכתוב בו. עיין בחו"מ סי' מ"ה סעיף ג' וסי' ס"א סעיף י"ג ט"ו וססי' ס"ח ברמ"א ובאהע"ז ססי' ס"ו ברמ"א זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך שטר. ועי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' מ"ט נ' שחילק דמהני דוקא בשטרי הלואה וחיוב כיון דיכול אדם לחייב עצמו אף בדבר שאינו חייב אבל בשטרי קנין כגון מכר ומתנה הוי טענה מעליא כיון דצריך דעת המקנה בשעת קנין ע"כ אם לא ידע מה כתוב בו לא הוי קנין. וגם חילק דאף בשטרי חיוב לא מהני רק כשכתב סופר השטר דמבואר הטעם בתשו' הרמב"ן דהסופר יש לו דין שליש שסמך עצמו על אומנתו וגמר בדעתו להתחייב בכל מה שיכתוב אבל אם הביא המלוה שטר כתוב ולא קרא לפניו רק האמין להמלוה לא היה בדעתו להתחייב בכל מה שכתב כיון שהמלוה הוא הבע"ד ופן משקר ועיין בכלל ק"ד סי' כ"ב מש"כ בשם תשו' מהרי"א הלוי ובפ"ת סי' ס"א סק"ו:

כא ראובן תובע את שמעון בשט"ח בנאמנות בכל עניני החוב וכבר עבר זמן הפרעון ושמעון טוען שראובן הרויח לו הזמן על חצי סכה וראובן מכחישו ומברר ששמעון עצמו לא ביקש ממנו הרחבת זמן רק על שני שבועות. ע' בחו"מ סי' ע"ג סעי' ד' בט"ז וש"ך שם ועיין בשו"ת הר הכרמל חחו"מ סי' כ"ה באורך:

כב מלוה שתובע בשט"ח שבידו והלוה טוען אמת שאני חייב אבל יש לי בידך משכון כנגד החוב החזר לי משכוני והמלוה מכחישו:

שלא נתן לו משכון. עי' פרטי דין זה בדיני משכון כלל ד"ן סי' י"ד:

כג מי שהלוה לחבירו ממון בלא שטר דדין סתם הלואה הוא שלשים יום. ואחר איזה ימים שואל ממנו המלוה שיתן לו שט"ח על הממון או שיחזיר לו מעותיו. עיין בחו"מ סי' ע"ג ס"א בהג"ה ובסמ"ע וש"ך שם. ועי' בספר כסא אליהו על החו"מ סי' ל"ט אות ג' שכתב דלכ"ע אם הלוה אינו אמוד או שיש עליו חובות הרבה ואין ידו משגת לפרוע לכולם. פשיטא דכופין אותו לכתוב לו שט"ח אע"פ שהלוהו בסתם בע"פ עכ"ד:

ועי' בשער משפט סי' נ"ג סק"א שהביא דברי הרדב"ז בשם תשו' הרמב"ם במי שיש לו שט"ח על הלוה בד"י. ועלה בדעת המלוה שהלוה יתן לו כתב אחר בתוקף בערכאות כדי שיהיה בטוח שיפרע לו לזמן המוגבל יעו"ש מה שהעלה בזה:

כד בענין שט"ח ישן אם גובין בו. עי' בחו"מ סי' ס"א סעיף ט' ובנתיבות שם. ועיין בתשו' הרא"ש כלל ס"ח סי' ט"ו ובכלל פ"א סי' י"ח ובתשו' מהרשד"ם חו"מ סי' שס"ז. ובדברי ריבות סי' קיט ובריב"ש סי' ת"ר ת"ד. ועיין בשו"ת סם חיי' סי' כ' שהאריך בענין זה. ומסקנא דמילתא הוכיח מתשו' הרא"ש הנ"ל דכל שטר ישן היוצא לפני ב"ד צריכים הדיינים לשאול את המלוה למה זה אחרת לגבות שטרך ואם יאמר טעם דאורחייהו דאינשי שלא לתבוע חובם מטעם זה השטר כשר. אבל אם שותק או אומר אמתלא דלא אורח ארעא שלא לתבוע חובם משום אותו אמתלא. ודאי דחשיב דין מרומה וחייב הדיין לכתוב על השטר שלא יטפל בו שום ב"ד. עכת"ד יעו"ש באורך:

כה שטר ישן שהאשה חייבת לבעלה ורוצים יורשי הבעל לנכות להאלמנה החוב הנ"ל מכתובתה. עי' בשו"ת ר' חיים כהן חאה"ע סי' מ"ט בשם הכנה"ג שאם ימצא הדיין טעם לאריכות הזמן אין לו דין שטר ישן. א"כ גם בזה נודע שאין הבעל נוגש את אשתו ולא הו"ל דין שטר ישן. ועין בכלל מ"ט סי' י"ג באשה שהוציאה ממר"ם ישן על בעלה דג"כ לא שייך דין שטר ישן באשה על בעלה:

כו שטרות שהוציאו גבאי העיר על עזבון מנוח והשטרות ישנים לערך שלשים שנה ובא השאלה שאעפ"י שהמנהג שלא לגבות בשטר ישן כמבואר בחו"מ סי' ס"א אולי זה הוא דוקא בחוב של יחיד אבל מעות ביהכנ"ס ומעות קהל שהוא קדירה דבי שותפי. אפשר שאין מזיק היושן לשטר דלא שייך חזקה שלא היו שותקין כמו ביחיד עי' באריה דבי עילאי חיו"ד סימן י"ג שכתב דאם יש תמיד גזברים ממונים בכל