דברי גאונים שעא

ואחד בפני עצמו לא מחזקינן לי' למזויף. ועי' להרב תורת חסד סי' רס"ה שכ' דאם העיד עד אחד פשיטא דלא מרע לי' לשטרא ולא ראה דברי אס"ז הנ"ל וע"ש באות ד' שהוכיח דאף דקיי"ל שם בחו"מ דבבאו שני עדים אף אם נתקיים השטר ע"י עדים אחרים שמכירים חתימות העדים דאין גובה בו. אם הלוה מודה בשטר שכתבו אלא שטוען פרעתי או אמנה אינו נאמן במגו דמזויף דהוא מגו גרוע שאינו רוצה לטעון מזויף כיון שהשטר נתקיים ואימת השטר עליו ואין להאמינו במגו גרוע לגרוע כח השטר. ע' בסמ"ע ובש"ך סי' פ"ב סקל"ז:

ט בענין קיום שטרות שמבואר בחו"מ סי' מ"ו ס"ז הקיום האחד אם הדיינים מכירים את חתימות העדים. עיין בתשו' הרשב"א סי' צ"א שנראה בהדיא דצריכים הדיינים שיתוועדו שלשתן ביחד:

י הא דקיי"ל קיום שטרות דרבנן משום דעדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי. כתב הנתיבות דאם הב"ד אינם מכירים את העדים החתומים מי הם לא מהני משום דאולי הם חשודים ומשקרי ובשו"ת דברי חיים ח"ב חאה"ע סי' קל"ג חילק עליו דאין לנו לחשוש כיון שסתם ישראל כשרים הם:

יא שט"ח או שטר מכר שהעדים חתמו עצמם על נייר חלק בציווי הלוה ואח"כ כתב עליו הסופר השט"ח. וכן בכת"י שחתם עצמו קודם. ואח"כ כתב על החתימה שדי קנוי' לך. עי' בקצוה"ח סי' מ"ה ס"ק א' דלא מהני. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ב סי' ע"ד שחולק:

יב קיום שטר דלא חתים עלי' רק רב העיר אי מהני. עיין בסי' מ"ו סעיף ד' בהג"ה ובסמ"ע ובש"ך סק"ח. וראיתי להרדב"ז ח"א סי' שס"ח שכתב דראוי לבטל מנהג זה יעו"ש ועיין בדיני דיינים כלל כ"ג סי' נ"א ובדיני פסק דין כלל פ"ה סי' א':

יג במקומות שחותמים בשטר העדים והלוה וטוען הלוה קיים שטרך וחות לדינא. ואינו מוצא המלוה לקיים כי אם חתימת הלוה לבד עי' בזכור לאברהם חי"ע ח"ב ערך קיום שטרות שהביא רוב דעות האחרונים דסברי דמהני דלא מצי למטען הלוה פרעתי. ושוב הביא בשם הכנה"ג מהד"ת סי' פ"ב בהגהב"י אות ב' שכתב דלענין הלכה הדברים מסופקים אצלו דלפי הנראה הוא מחלוקת בין הטור ובעה"ת ותוספת ומהראנ"ח. ומסיק דאין לנו להוציא מן המוחזק. ואח"ז הביא בשם תשובת האחרונים דהיכא דהלוה חתום לא בח"י ממש רק במסירת הקולמוס כ"ע מודו דלא מהני קיום החתימה בלי קיום חתימת העדים:

וע"ש עוד בדיני קיום שטרות. ובקורבת דייני הקיום או עדי הקיום יעו"ש פרטי דינים בזה:

יד שט"ח או כתובה חתום בשני עדים ואח"כ חתם עצמו הבע"ח או הבעל שמודה על כל הנ"ל. ואח"כ מת הלוה או הבעל וגם עד אחד מת וקראו הב"ד עדים לקיים השטר או הכתובה ואמר העד החי שאין זה חתימת ידו ואח"כ באו שני עדים ואמרו שיודעים בסימנים מובהקים שאין זה חתימת העדים. ואח"כ באו שני עדים והעידו שמכירים בטב"ע שהוא חתימות שני העדים. ורצה השואל לומר דהוי תרי ותרי ונשאר רק כת"י. ובשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' ז' דחה דבריו והוכיח שהשני עדים של הטב"ע נאמנים יותר מסימנים. עי' בקצוה"ח סי' מ"ו רנ"ט רצ"ז. ובסמ"ע סי' מ"ו ס"ק י"ד. ועוד דהרי הבעל או הבע"ח הודה בח"י על חתימת העדים א"כ נתקיים השטר בחותמיו לגבי היורשים. וגם אם הוי רק כת"י הכתובה נגבית מיורשים דכתובה הוי כמו תוך זמנו שאין טוענין להם שמא פרוע:

טז שט"ח שחתומים עליו שני עדים ולא נמצא לקיים רק ע"א מהחתומים והלוה מודה שכתבו רק שטוען פרעתי. כתב בפ"י פ' האשה שנתארמלה דאינו נאמן לטעון פרעתי במגו דמזויף כיון שהיה צריך לשבע על טענת מזויף להכחיש את העד. ומגו כי האי לא אמרינן כמו בנסכא דר' אבא. והרב שער משפט סי' מ"ו ס"ק א' האריך להשיג על הפ"י. ופסק דכיון דקיי"ל בסי' נ"א דכנגד שטר בע"א נאמן הנתבע לטעון פרעתי. א"כ גם בנ"ד יש לו מגו טובה דאי בעי הוי טעון שחתימת עד השני הוא מזויף ולא היה רק שטר בע"א ופרעתי ובזו הטענה לא היה מכחיש להעד כלל כיון שהוא מודה שזה העד המקוים הוא אמת. ולא דמי למ"ש הש"ך בסי' ע"ה ס"ק מ"ב דבכת"י בנאמנות ולא נמצא לקיים חתימת הלוה רק בע"א וטוען פרעתי דהו"ל מחשויל"מ דהתם שאני כיון דנגד כת"י בנאמנות אינו נאמן לטעון פרעתי כיון דהימניה רק היכא שיש לו מגו דמזויף. א"כ כשיש ע"א על הקיום היה מכחיש את העד ולא הוה מגו ועתה שאינו מכחיש הו"ל מחשויל"מ. אבל בנ"ד שבטענת המגו לא היה מכחיש את העד כלל ודאי נאמן לטעון פרעתי עכת"ד. ובזה מיושב קושית הנתיבות על הש"ך הנ"ל בס"ק מ"ב ועי' בזה בנתיבות בביאורים סי' מ"ו סק"ו וס"ק כ"ד ובסי' ס"ה ס"ק כ"ג ובקצוה"ח סי' ע"ה אמצע ס"ק י"ג. ומדברי השעמ"ש הנ"ל נלמד לממרמות הנהוגים בינינו הנקראים נוראנוא שנוהגין בכל בתי דינין לדונם כמו שטר בעדים כמ"ש בדיני כתב יד כלל מ"ט סי' כ"ב דבר ברור הוא דלענין הנ"ל אם נמצא רק ע"א על קיום חתימת הלוה והלוה מודה שחתמו רק טוען פרעתי. בזה יפה כח הנוראטא משטר בעדים כיון דאינו נאמן לטעון פרעתי מצד חתימת ידו לבד רק במגו דמזויף א"כ דמי לדינא דהש"ך בכת"י בנאמנות דהו"ל מחשויכ"מ. ועי' בשו"ת השיב משה סי' צ"א. וע"ש בשער משפט ס"ק הנ"ל שכתב בשטר בשני עדים ולא נמצא לקיים רק בע"א שמכיר שני החתימות. או שיש שני עדים שכל א' מכיר רק חתימת עד אחד. והלוה מודה בשטר שכתבו רק