דברי גאונים שע

אלא לקיים הענין שבשטר אז אינו יכול לומר פרעתי ולשון ר"י הנ"ל פסקו הב"י בחו"מ סימן הנ"ל סעיף ג' כלשונו ממש אות באות ע"ש בבאה"ג שרשם מקור דין זה מהר"י נתיב ו' בב"י מחודש ב' ואם כדברי הס' ע"ש דסגי אם חתמו העדים אחר חת"י הלוה בסתם הוי שטר מעליא למה סיימו הר"י והב"י בחו"מ תיבות אלא לקיים הענין הלא די במה שכתבו אם החתים עדים אחר חתימתו בסתם לא לקיים החתימה אי' לומר פרעתי. ועוד הרי הב"י כתב על דין הרבינו ירוחם וכ"כ בעל העיטור בשם רבינו האי ולדעת הע"ש לא יוכל לכלכל דברי רבינו האי להטותו לדעתו עי' בבעל העיטור בדיני חוב שכתב וז"ל וכ"כ בשם רבינו האי שאם צוה לחתום על הודאתו דינו כמאן דמפיק שטרא אחברי' אבל אם לא כתבו חתימתן אלא להחזיק כתב ידו. הוא כהוציא עליו כתב ידו ונאמן לומר פרעתי עכ"ל הרי שכתב האי דינא בתרי בבי וכתב בבא הא' שאם צוה הלוה לחתום על הודאתו (שהוא גוף הענין שבשטר שמודה שחייב) הוי שטר ואי נימא שגם בחתימת העדים בסתם הוי שטר הול"ל שאם חתמו עדים על הכת"י הוי שטר אבל אם חתמו רק להחזיק כתב ידו הוי כת"י ונאמן לומר פרעתי דהרי עיקר הקפידא הוא רק במה שנכתב בפירוש שמעידים על כתב ידו של חת"י הלוה לדעת הס' ע"ש. אלא ודאי דבבבא הראשונה הקפידא שיחתמו בפירוש על גוף ההודאה וגם בזה צריך שצוה הלוה אותם לחתום על הודאתו כמבואר שם בבעהע"ט ואם חתמו בסתם לא על גוף ההודאה תלינן שחתמו להעיד על חת"י. הלוה שחתום לפני חתימתן. ומעתה אם נפרש דעת רבינו ירוחם כדעת הס' ע"ש הנ"ל דבחתימתן בסתם הוי ג"כ שטר איך כתב הב"י על דברי ר"י וכ"כ בעל העיטור בשם רבינו האי הלא חלוקים הם וכן מוכח מלשונות האחרונים שפסקו דין הר"י להלכה דדוקא אם חתמו העדים על גוף הענין שבשטר עי' בש"ך סי' מ"ם סק"ח על מ"ש במחבר כתב בכתב ידו והעיד בו עדים הרי זה שטר כשר וכתב הש"ך כלומר שהעיד עדים על גוף הענין לא לקיים החתימה הלכך הר"ז שטר כדלקמן סי' ס"ט ס"ג עכ"ל ועי' בסמ"ע סי' ס"ט סקט"ו ובנתיבות ס"ק הנ"ל שכתבו הטעם שכיון שחתמו העדים לקיים הענין שבכת"י אינו מניח שטר כזה ביד המלוה אחר שפרעו לכן אינו נאמן לטעון פרעתי וגובה ממשעבדי הרי שעיקר הטעם משום שחתמו בפירוש על גוף הענין שבשטר. וכן פסק בתשו' חות יאיר סימן ע"ח והובא בפ"ת לחו"מ סי' מ"ם סק"ד והפ"ת קיצר קצת בלשונו וז"ל החו"י אני נהגתי לעשות כן כשהלויתי מעות וכו' הייתי כותב הכת"י וכו' וחתמו עלי' האשה תחלה והדר בעלה. ואחריהם העדים בלשון זה בפנינו נעשה ההלואה הנ"ל ובפנינו חתמו האשה והדר בעלה הנ"ל ומסרו לפב"פ המלוה ויהיה לכת"י זה כל תוקף שטר בקנין יום פלוני פב"פ ופב"פ וכו' ודוקא כשהעדים העידו על גוף ההלואה שנעשה לפניהם אז הוא ממש כמלוה בשטר משא"כ כשהעידו רק בפנינו חתמו האשה פב"פ ובעלה פב"פ נהי דהוי בקיום ב"ד מ"מ לא הוי רק כמלוה ע"פ וכ"כ בש"ך סי' מ"ם סק"ח עכ"ל הצריך לענינינו הרי שהביא דברי הש"ך הנ"ל להלכה ואם היה לו דין שטר אף בחתימת העדים בסתם למה כתב בפנינו נעשה ההלואה וחזר ושנה דדוקא כשהעדים העידו על גוף ההלואה הלא די שאחר חתימת הלוה יחתמו העדים בסתם. ומה שהביא בספר ע"ש הנ"ל ראיה לדעתו מהש"ך סי' מ"ט סקט"ו שהעלה דעדים אכולא מילתא מסהדי שאם כתוב בשטר שפלוני כהן לוה מפלוני מנה דאמרינן דעל גם זה שהוא מוחזק אצלם שהוא כהן הם מעידים לא רק אמנה שבשטר. לא דמי כלל לנ"ד דשם העדים מעידים על גוף ההלואה שנכתב בשטר שפלוני לוה מפלוני מנה שייך שפיר לומר דגם על מה שכתוב בשטר שפלוני הלוה הוא כהן ודאי קראו ודקדקו והוא מוחזק אצלם בכהן כמ"ש הש"ך ועיקר חיוב בהלואה תלוי בשם הלוה שיכירו העדים וידעו שם הלוה ושמא גרים כמ"ש שם דו"ז בקצוה"ח. אבל בנ"ד שחתמו העדים בסתם אחר חתימת הלוה שפיר יש סברא יותר לומר שאין מעידין כלל על גוף ההלואה שבשטר רק על חתימת הלוה שהוא חתימתו. ופוק חזי מה עמא דבר שרוב אנשים כותבים שטר ואח"כ קוראים שני עדים שהלוה יחתום בפניהם ואח"כ הם חותמים עצמם לעדים ואינם קוראים כלל את השטר כי כוונתם להעיד רק על חתימת הלוה שהוא חתימתו דלאו כ"ע דיני גמירי. ואף אם נאמר שחתימת העדים בסתם הוי ספק אם מעידים גם על הענין שבשטר (אשר האמת לא כן הוא כאשר בררתי) עכ"פ אם יטעון הלוה פרעתי לא נוכל להוציא ממנו ממון לומר שיש לו דין שטר שאינו נאמן לומר פרעתי כן נ"ל ברור:

ה ראובן הוציא על שמעון שט"ח בשני עדים וראובן מודה שהעדים החתומים עליו הם ערבים לו בעד החוב. פסק בשו"ת נאות דשא סי' ס"ז ס"ח דהשטר פסול והוה רק תביעה ע"פ:

ו עד אחד היה נחוץ לדרכו וחתם א"ע על נייר חלק וכתב הסופר השטר למעלה. ואח"כ חתם העד השני השטר פסול. עי' זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך שטר:

ז שטר שלא ככתב בו קנין באופן שהשטר בטל מחמת זה. אם העדים נאמנים להעיד בע"פ שהיה קנין או הוו חוזרים ומגידים עיין בדיני עדות כלל ע"ו סי' פ':

ח מלוה שהוציא שט"ח. ובאו שני עדים ואמרו ממנו שאל לזייף לו שטר כזה דהדין בחו"מ סי' ס"ג סעיף א' דאין גובה בו. עיין בס' ערך השלחן על החו"מ סי' הנ"ל אות א' שהביא בשם הרב בס' אס"ז למס' כתובות שכ' דדוקא שהעידו ששאל לשניהם בבת אחת לזייף לו שטר אבל אם העידו ששאל לאחד לזייף לו או ששאל לכל אחד