דברי גאונים לז

גא"א עי' בחת"ס חו"מ סי' י"ב ועוד תשובות בזה בכלל ל"א:

ג מקצת הקהל רוצים לקנות מקום לבית הקברות וטוענו הקהל רוצים לבנות ביהכ"נ ואין ידם משגת לשני אלו עיין בכלל ל"א:

ד ביהכ"נ שנשרף גגו והוכרחו הקהל להשתדל אצל השררה בסך גדול שיתן רשות לבנות הגג. ובני הקהלה רוצים שיגבו לפי הממון. והעשירים טוענים שביהכ"נ צריך לכל איש ישראל בשוה. וכת שלישית אומרים שעיקר השתדלות הבנין והוצאה יתנו מי שיש לו מקומות בביהכ"נ. כי אם תפול הביהכ"נ לא יהיה להם שום הנאה מהמקומות. עיין בשו"ת שער אפרים סי' קמ"ה שהעלה שהדין עם הכת השלישית. שאף שמבואר בתשובת מהר"י מינץ ובפוסקים דבנין ביהכ"נ הוא לפי הממון היינו דוקא במקומות שלא נהגו לקנות מקומות בביהכ"נ במחיר כסף רק כל הקודם זכה. משא"כ במקומות שנהגו לקנות המקומות בכסף אלא. מחויבים בעלי המקומות ליתן עיקר ההוצאה. ועי' מ"ש בחת"ס ח"ש סי' ל"ב על נדון כיוצא בזה ומשיג על השער אפרים. ועי' בצמח צדק סי' צ"ד. ובשו"מ מהד"ק ח"ב סי' כ"ו כ"ז ובשו"ת ר"י אסאד או"ח סי' ל"ב:

ה בענין גביית מעות לצורך בנין ביהכ"נ עיין בחת"ס חחו"מ סי' קנ"ט שכתב שראוי לגבות שליש לפי הגלגולת היינו פאמיליע ושליש לפי ערך הממון. ושליש לפי ערך המקומות. ועיין בזה בשו"ת שמן רקח ח"ב סי' ב'. ועיין בחו"מ סי' קס"ג סעי' ג' ובא"ר או"ח סי' ק"נ ובמאמר מרדכי סי' נ"ה וע"ש במאמר מרדכי בדין שרוצים לסתור כותל מערבית כדי להרחיב הביהכנ"ס לצד מערב אם מחויבים גם בעלי מקומות מזרח לסייע בממון לזה ועיין בח"ס חיש סי' ל"ב ובשו"ת ר"י אסאד או"ח סי' ל"ב ובדיני מקומות ביהכ"נ כלל כ"ו:

ו קהל שנשרף ביהמ"ד שלהם. ורוצים לבנות מחדש והתאספו נדבות. ובראותם כי אין די למלאכת הבנין. עלה בדעתם למכור המקומות ולהעלותם בדמים. וטוענים בעלי נדבות הגבוהים למה יפה כח המתנדבים מעט ככח האנשים שנדבו הרבה. ורוצים לנכות מממון שיעלה המקומות שלהם. הנדבות שנתנו. וגם האנשים שהיה להם מקומות הגבוהים בביהמ"ד שנשרף טוענים שהם מוחזקים במקומות הללו גם עתה. ורוצים לבנות הביהמ"ד מממונם. עיין בזה בכלל ל"א בדיני זט"ה סי' כ"ה. ועיין בכל הדינים הנ"ל בדיני מקומות ביהכ"נ כלל נ"ו ובכלל ל"א:

ז קהל שהחזיקו להתפלל בביהכ"נ מימות אבותם. ועתה קם בעל הקרקע והראה שטר שהקרקע עם הביהכ"נ הוא של אביו שירשו ממורישו ומעולם לא מכרו ולא הקדישו. שיזכה בו הקהל רק שברשות זקנו נכנסו הקהל להתפלל. עיין בדיני חזקת קרקעות כלל ל"ז סי' כ"ג:

ח מי שרוצה לבנות בחצר שלו כנגד חלון ביהכ"נ כמה צריך להתרחק. עיין בדיני חזקת פתחים וחלונות כלל ל"ה סי' י"א:

כלל יד דיני גביית בע"ח א ראובן נתן מעות לשמעון בעיסקא לקנות מלח לשותפות ועשו ביניהם שטר שותפות בעדים וקנה שמעון מלח והניחו ברשותו ובא בע"ח של שמעון ולקח המלח בעד חובו באמרו שאינו מאמין לשמעון ואולי לקח המלח. לעצמו ולא בשביל העיסקא של ראובן וחזקה כל מה שיש ביד האדם הוא שלו עי' בחו"מ סימן צ"ט באם ידוע שיש לו עיסקא מאחרים לא שייך חזקה זו ועי' בנטע שעשועים סי' מ"ב שזיכה את ראובן בדינו:

ב לוה שחייב לבעלי חובות הרבה. ואין לו די סיפוק לשלם לכולם ויש בידו סחורה שקנה מבע"ח אחד בהקפה והוא בעין. אם זה הבע"ח קודם לגבות חובו מסחורה שלו. עיין בעטרת צבי בתקנת ארבע ארצות דזה הבע"ח קודם לגבות מן הסחורה. ודעת הב"ח בסימן צ"ו סכ"ג דלאו דוקא אם הסחורה בעין אלא אף מסחורה דאתי מחמתי'. ובתשו' צ"צ בסי' קי"ז השיג עליו והוכיח דדוקא אם הסחורה הוא בעין וכן מבואר בתקנות ארצות. ועיין בבאה"ג חו"מ ססי' צ"ו שכתב דבין אם הסחורה שלקח בהקפה הוא בעין או הסחורה דאתי מחמתי' הוא קיים גובה זה הבע"ח מן הסחורה ואין לבע"ח אחרים חלק בה. ועיין בכנה"ג סי' ק"ד בהגהותיו על הטור אות י"א ובסי' ק"ח ובבית שמואל סי' צ' שגם דעתם כן הוא. ועיין בשו"ת בית יהודה בסופו במנהגי עסקות סעיף א' שכתב שמורו הרב ז"ל פסק כן להלכה ולמעשה. ועיין להגאון חיד"א בספרו חיים שאל סי' ע"ד אות ט"ז שציין סברת הפוסקים בזה. והביא בשם הרב אדמת קודש ח"א סי' כ"ז דזכר עשה לדברי החולקים על הב"ח והסכים דנקטינן דלא כהב"ח. ועיין בס' זכור לאברהם חחו"מ אות גבייה שהביא לשון הרב חיים שאל בח"ב סי' ל"ח אות ל"א וז"ל. ראובן מכר סחורה לשמעון בהקפה ומת שמעון. והן רבים עתה בע"ח. הסכמת האחרונים דיד כל הב"ח שוין בהסחורה ובכל נכסיו ודלא כהרב ב"ח עכ"ל. ועיי"ש בזכור לאברהם שהביא בשם הרב מטה שמעון סי' ק"ד בהגה"ט אות נ' דהיכא דהוא עיסקא כ"ע מודו דהסחורה הוא לבעל העיסקא. ואין לבע"ח אחרים לגבות ממנו. ועיין בדבר משה ח"א חאהע"ז סי' מ"ג שכתב דצריך עדים שידעו בבירור דנקנו אלו הסחורות במעות השותפות דאפשר שקנה סחורה זו במעות עצמו יעוש"ב:

ולפענ"ד יש להביא ראיה לשיטת החולקים על הב"ח מהרי"ף והרא"ש בפרק המקבל בסוגיא דאמרו נהרדעא השתא דאמרת פלגא מלוה וכו' אמר רב אידי בר רבין ואם מת נעשה כמטלטלים אצל בניו. רבא אמר וכו'. וכתב הרי"ף והלכתא כרבא בתרווייהו הלכך וכו'. מוכח שם מהרי"ף והרא"ש דכל היכא דבאו הסחורות