דברי גאונים לו

חלקו בין ראוי למוחזק אלא למוריש מה שהוא ראוי למוריש בשעת מיתתו אין בנו בכורו נוטל פי שנים ואין אנו מקפידים ביורש. שהרי כשמת הבכור בחיי אביו בניו יורשים חלק בכורתו בנכסי הזקן עיי"ש. וכ"נ מתשובת הגאונים שהביא שם. מעתה מבואר הדין שכל שמוחזק למוריש בשעת מיתתו אין נ"מ אם יכולים היורשים לחלק תיכף אם לאו. ומלוה בשטר שאני דהוה ראוי להמוריש בשעת מיתתו:

יג בכור שמת בחיי אביו. ואח"כ מת האב והנה בני הבכור רוצים ליטול חלק בכורה של אביהם. וטען הפשוט שאביהם צוה שיהיה חלק כחלק. עיין במהרי"ט חחו"מ סי' ע"א שכתב דלא מהני צוואתו דבירושה אינו יכול להוריש וע' במ"ש דו"ז בקצוה"ח סי' רפ"א. ועיין שו"ת שואל ומשיב ח"ג סי' קכ"ג מה שפלפל בזה בדברי הרמב"ן על התורה:

יד ראובן עשה צוואה קודם מותו וכתב בצוואה שיעשו חלוקה ביניהם במזומנים ובמטלטלים. והבית לא יומכר לעולם רק יקרא על שם בניו בכלל ובפרט הן אותם שבחיים והן בניהם של בניו שמתו כולם שוים לטובה. ויחזיקו בבית לעולם. ועתה נפל מחלוקת בין היורשים כי אחד מן היורשים הוא בן בנו של ראובן ולו משפט הבכורה כי אביו הבכור מת בחיי ראובן. וטוען שרוצה להשתמש פי שנים בבית הנ"ל. ושאר היורשים טוענים שאביהם השוה אותם בענין תשמיש הבית. באמרו בצוואה כול"ם שוי"ם לטוב"ה. ע' שו"ת עבודת הגרשוני סי' ס"א דאף שמלשון הנ"ל לא היה במשמע שכוונתו להשוות אותם. אולם במה שהוסיף לישנא יתירה ויחזיק"ו בבי"ת לעול"ם שהיה די במה שאמר והבי"ת ל"א יומכר לעולם. ודאי לטפויי קאתי שיחזיקו הוא לשון מתנה כמבואר בגמרא ובפוסקים. וכוונת המצוה היתה להשוות הבכור עם הפשוטים בדרך מתנה להוציאו מתורת ירושה. ע"כ נראה שהדין עם הפשוטים ואין הבכור נוטל פי שנים בבית. ועי' בדברי חיים ח"א חו"מ סימן ל"ח וע"ל בכלל ע' סי' ט"ז ועי' בטו"ז או"ח סי' ש"פ ס"ק א' וסי' תקפ"ב סק"ג וביד אפרים על הט"ז הנ"ל דמלת כל או כולן או כולכם משמע נמי על רובו ודו"ק ועי' בשו"מ מהד"ד ח"א סי' ל"ט בד"ה והנה בהא דקאמר שהביא ראיה להטו"ז מהריטב"א דכתב דמלת כולו מורה על הרוב. ועי' בזה בשו"ת ר"י אסאד או"ח סי' צ"ה ועי' במסכת ב"ב דף סמ"ך ע"ב ברש"י ד"ה הגוי כולו שכ' רובו ככולו. וכן מבואר בהוריות דף ג' ע"ב ובמס' ע"א דף ל"ו ע"א ושם בריטב"א על העין יעקב בב"ב דף הנ"ל ובע"ז מבואר כרש"י הנ"ל:

טו אם ירשו חזקת אוראנדע אם הוי כקרקע ונקרא מוחזק או ראוי עי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ג סי' נ"ד דהוי ראוי. ועי' בכלל מ"ח סי' י"ז וסי' י"ח:

טז אחד שהניח בן בכור ובת. וכתב לה שטר ח"ז בן פשוט. אם שייך בכורה לגבי הבת כיון דאין מגיע לה ירושה כלל רק להבן ורק במתנה הוא לה למה יקבל הוא חלק בכורה נגדה. עיין שו"ת שואל ומשיב ח"ג סי' קכ"ג בפיסקא המתחלת עו"ד הקשית"י שהביא בשם שו"ת תפארת צבי סימן ב' שהגאונים ה"ה מהר"ד אופינהיים ומהר"י בעל או"ת והשב יעקב כולם לא מצאו מענה לשאלה הזאת. ע' בסי' שאח"ז. וע' בשו"מ מהד"ג ח"א ססי' ע"ט שאלה זאת ועוד יותר מזה שילדה אחר מותי עוד זכר רק שמת תיכף ופסק דהבת נוטלת שליש והבכור ב' שלישים ועיין בתועפת ראם סי' למ"ד:

יז וע"ש אח"ז בפיסקא המתחלת והנ"ה בה"א דאמר"ו שנסתפק הגאון המחבר הנ"ל. באחד שכתב לאשתו שתטול כאחד מן הבנים. שמבואר באהע"ז סי' ק"ח. איך הדין בזה אם הבכור נוטל חלק בכורה במה שנוטלת האשה כיון דהוא מתנה ולא שייך גבה חלק בכורה. וגם יש להסתפק בפשיטות אם יש בכור ופשוט איך תטול האשה אם כבכור או כפשוט ודעת הגאון נוטה בכל הספיקות הנ"ל שאין לנו להפקיע חלק בכורה ע"ש:

שוב אח"ז מצאתי שכיונה דעתו הגדולה לדעת הגאון בשו"ת ס' יהושע סי' קי"ב שפסק כן בפשיטות בענין שנשאל באחד שאמר שתטול אשתו חלק בעזבונו כאחד הבנים הפשוטים ויש שם בכור וחמשה בנים. אם האשה ממעטת בחלק הבכורה. ופסק דהדין פשוט דאינה ממעטת. והבכור נוטל מתחלה חלק בכורתו דהיינו שמחלקין בתחלה לששה חלקים ונוטל הבכור חלק בכורתו חלק שישית. ואח"כ חולקים לשבעה חלקים ונוטלים כל אחד חלק בשוה. וחילי' מהא דפסקינין בסימן רפ"א סעיף ז' בהג"ה דהאומר שתטול בתו חצי חלק זכר דינו כירושה דעלמא. ועיי"ש במרדכי דעיקר הטעם משום דנעשה כיורש. ופסקינן בחו"מ סי' רע"ז בטומטום שנקרע ונמצא זכר דאינו ממעט בחלק הבכורה מטעם דוילדה לו בנים עד שיהא בן משעת לידה. וא"כ ה"נ כיון דהיא אינה יורשת משעת לידה אינה ממעטת בבכורה:

כלל יג דיני ביהכ"נ א ביהכנ"ס וחצר ביהכנ"ס אי קונה להקהל בתורת קנין חצר כגון שאחד מצא אבידה בביהכנ"ס. או שכ"מ שכתב בצוואה שנותן הס"ת לביהכ"נ פלוני אם יכול לחזור בו אף שכבר נתן הס"ת לביהכ"נ אי אמרינן דקנו הקהל המציאה או הס"ת מתורת קנין חצר. עיין בדיני ס"ת כלל ע"ד סי' ה':

אחד השכיר בית לצורך ביהכ"נ ועשה שטר עם הגבאים שהשכיר לזמן קצוב עבור סך פלוני וקודם שהחזיקו הקהל בביהכ"נ ירד השער של שכירות בתים או עלה אם נקנה הבית להקהל ע"י השטר עם הגבאים או לא כיון דאין שליחות להקדש עי' במהר"ם שיק סי' פ"ב:

ב מקצת הקהל רוצים להפרד מהקהל מביהכ"נ ומביהמ"ד שלהם וטוענים לחלוק הבנינים או