דברי גאונים שסח

ה ועי' בשו"ת ס' יהושע סי' קט"ו שנשאל בשני שותפים שחתמו עצמם על שט"ח ברמ"ג ורמ"ג וניתן השטר ביד אחד מהשותפים ללות עליו מאחר. ועתה הוציא השותף הנ"ל את השטר וטוען שלוה ופרע להמלוה ותובע מחברו חצי החוב. וחברו משיב שלא לוה כלל ולא בא לקופת השותפות שום דבר מזה השטר והשואל ר"ל דכיון דהוא ממר"ם א"צ השותף התובע כתיבה ומסירה מהמלוה. והגאון המחבר השיג עליו. וטעמו דכיון דבשעה שחתמו א"ע וכתבו לכל מי שמוציאו היה דעתם בכל החיובים רק לאחרים על עצמם אבל לא זה על זה והוי כאלו יצאו הם מן הכלל. ולכך אם אחד מהחתומים מוציאו צריך כו"מ מן המלוה. ועוד כיון שהשטר בא לידו קודם ההלואה ללות עליו ועתה הוא ג"כ בידו י"ל כאן נמצא כאן הי' כמבואר בחו"מ סי' סמ"ך וסי' רכ"ד ואין שייך חזקה שליח עושה שליחותו כיון דתולה בדעת המלוה אם ירצה ללות עליו. ע"כ מסיק לדינא דמחויב לברר אם לוה על השטר הנ"ל:

ו שנים שחתומים על שט"ח אחד. ואחד תפס משל חברו שלא בעדים וטוען לחברו אתה לקחת כל המעות של השט"ח ואני רק בערבות נכנסתי עמך פסק בשו"ת הרמ"א סי' ע"ב דנאמן במגו דאי בעי הי' כופר שלא תפס. ובשער משפט סי' ע"ז ס"ק ז' השיג עליו דלא אמרינן מגו נגד שטר רק היכא דבטענת המגו יתבטל השטר לגמרי, אבל הכא אף אם יכפור במה שתפס השטר יהיה בתקפו לא אמרינן מגו. ומ"ש הרמ"א דכאן לא שייך חזקה דשטרך בידי מה בעי כיון שהשטר אינו בידו רק ביד המלוה גם זה אינו מוכרח כלל. דכיון שחתומים יחד אנן סהדי שהוא חייב כמו חברו. דאל"כ לא היה נותן השטר למלוה ושטרא בידו דמלוה מהו בעי. והי מינייהו מפקת ומסיק בצ"ע לדינא:

ז שנים שלוו בשטר אחד ומת א' מהם. עיין, בשו"ת סם חיי סי' ל"ו ול"ז שהאריך להציע דעות הפוסקים בזה. ומסיק לדינא דלאו כ"כ דמלוה לפרוע מהשותף החי חלקו וחלק חברו המת. וכ"ש אם יורשי המת הם קטנים יעו"ש במפתחות הלכות גביית חוב:

ועי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך ערב בשני שותפים שלקח אחד מהם סחורה בהקפה ונפטר השותף החייב. ובא המקיף ותובע משותף החי והוא טוען שאינו יודע מהחוב. וגם שפשע בהקני' ששינה מדרך הסוחרים:

ח שמעון הלך ללות מעות משר העיר ולא רצה להלוות לו עד שיחתום עמו ראובן בשטר וראובן היה רק ערב רק שחתמו שניהם. ואח"כ נפטר הלוה באמצע זמ"פ. וטוענים היורשים ששמעו מאביהם שיש לו איזה תביעות על ראובן ואינו יודע אם יזכה אותו בד"ת. ושלח השר את ראובן עם האלמנה לפני דייני ישראל שיאמרו הדיינים מי חייב לפרוע אותו חוב ע"פ ד"ת. עי' בשו"ת נאות דשא סי' ס"א שהעלה שהיורשים מחויבים לשלם יעו"ש באורך:

ט קהל שלוו מעות מאחד וחתמו הרבה אנשים על השט"ח. ועתה המלוה תובע כל המעות מא' מהחתומים עי' בבית אפרים חו"מ סי' י"ז חילוקי דינים בזה ועי' בספר משפט שלום להגאון דק"ק בערזאן נ"י שהביא עוד תשו' גאונים בדין זה:

י ראובן שמעון ולוי שותפים. וקנו כסף מיהודי בהקפה. ועתה יהודה תובע דמי הכסף וראובן טוען שפרע לו הכל מכיס השותפות ויהודא מכחישו. ושמעון ולוי אינם יודעים מפרעון כי אם עפ"י ראובן. ויהודא טוען שלכל הפחות יפרעו לו שמעון ולוי שני שלישים כיון שהם אינם יודעים מהפרעון ורוצה לשבע שלא נפרע. עיין בדיני שותפים במו"מ כלל צ"ח סי' כ"ו. וע"ש עוד מדין שותף שלוה בעיסקא לצורך השותפות. ראובן ושמעון שותפים במסחר נוע"ה שראובן נוסע לארץ אשכנז וקונה שם הטעיה ושולח לעיר שמעון למכרה. ואירע שנתנו שם לראובן בהקפה על וועקסל שלו בעד סך אלף זהובים וכעת ברצון ראובן להפקיע הלואת העכו"ם שהקיף לו. ושמעון שהוא מוחזק בהמעות טוען שאין רצונו בכך אף שהוא אינו חתום על הוועקסל עכ"ז הוא גלוי ומפורסם שהוא שותף בדבר ואינו חפץ לאבד נאמנותו ע"כ רוצה לשלוח להמוכר את המגיע לו. עי' בתשו' הרי בשמים ח"א סי' ט"ז שפסק דהדין עם שמעון בטענתו הנ"ל והביא ראיה מב"ק דף קי"ד ריש ע"א בישראל דידע סהדותא לעכו"ם וע"ש בתוס' בד"ה ולא אמר ושם בשטה מקובצת דהיכא שהזמינו לעדות שהודה לו בפניו בכה"ג איכא חילול השם ומחויב להעיד לכתחילה. ועי' בט"ז סי' כ"ח בשם המהרש"ל הרי דבכדי לקדש השם מותר להעיד אף דמפסיד לו שאינו יכול להפקיע הלואתו. ובפרט בנ"ד שיש לו טענה במה שאינו רוצה שיאבד חזקת נאמנותו. ויש גם כן כדמות ראיה מב"מ דף י"ד ע"א בראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ובא בע"ח דראובן וכו' וע"ש בתוס' שכתבו דנ"מ אם אמר שמעון אין לי עדים וכו' משום דא"ל לא ניחא דלהוי לשמעון תרעומת עלי וכו' וה"נ בנ"ד י"ל דשמעון יכול לטעון לא ניחא לי דלהוי להסוחר תרעומת עלי ולהחזיק אותי בבלתי מהימן. ואף שאין ראיה גמורה משם ויש לחלק בכ"ז הדין ברור מטעם הנ"ל:

יא ראובן ושמעון חייבים לעכו"ם אחד. ושמעון הוא שותפו של לוי בשאר נכסים. ונפטר שמעון והעכו"ם תובע כל החוב מראובן. וראובן תובע מלוי שיפרע להעכו"ם חלק שמעון ממעות השותפות שבידו. ולוי טוען אני יודע מהחוב שאתם חייבים להעכו"ם אבל שמא פרע לך שמעון חלקו ונשאר החוב עליך. עיין בשו"ת פרח מ"א ח"א סימן קי"א שהאריך בדין שנים שלוו אם הם ערבים זה לזה. ולדינא העלה בנ"ד דאין חילוק אם היה חוב בשטר או חוב בע"פ מחויב לוי לשלם מנכסי שמעון חצי החוב להעכו"ם יעו"ש הרבה טעמים: