דברי גאונים שסז

הש"ך שם) האריך הרב המחבר לחזק פסקו ע"כ העלה בנ"ד לפי הנראה יעלה ההפסד יותר מחומש הוי כאין בה דין חלוקה ודנין בגוד או אגוד כד"ת או שיבנו הבית בשותפות מרצונם עכת"ד. ועיין בחת"ס חו"מ סי' י"ב:

אחים שירשו קרקעות ויש בהם פחות מבני עשרים שנה אם יכולים לחלוק ביניהם הקרקעות של מורישם כיון דאחים שחלקו כלקוחות דמי ואין פחות מבן עשרים יכול למכור בקרקעות אביו כמבואר בחו"מ סי' רל"ה עיין בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סימן קי"ב שביאר דברי הרמ"א בסימן רפ"ט ומסיק דאם החלוקה שוה קרקע נגד קרקע בודאי יכולים לחלוק אמנם אם אין החלקים שוים וצריכים לעלות בדמים. אז אם החלק קרקע היפה יפול להיורשים הקטנים והם יתנו להיורש הגדול העילוי בדמים אין מקום לפקפק. אבל אם להיפוך שהיורשים הקטנים יקבלו חלק הגרוע ויקבלו עילוי הדמים כפי השומא. זהו מכירה ממש וא"י למכור. ע"כ אין לזה תקנה רק לעשות כמ"ש הנתיבות בסי' רל"ה ס"ק י"ד. רק שצריך לעשות שומא והכרזה כדת כמבואר בחו"מ סוסי' ק"ג:

כא דינים הנוגעים לטענות גוד או אגוד. עיין בדיני גא"א כלל כ"ב:

כב הרב תורת אמת סי' פ"א נסתפק מי נקרא מוחזק. הרוצה לחלוק או הבלתי רוצה לחלוק. ועיין מהריב"ל ח"ב סי' כ"ב. מהרש"ך ח"ג סי' ס"ח מהרשד"ם חיו"ד סי' קפ"ב כולם הסכימו שהבלתי רוצה לחלוק נקרא מוחזק:

כלל קא שנים שלוו ושותף שלוה א שנים שקבלו מעות מראובן על עיסקא או למחצה ריוח וחתמו א"ע בשטר ברע"ג ורמ"ג ואחר ז"פ תובע ראובן מאחד כל הקרן והריוח שמגיע לו. או שנכתב שהם ערבים קבלנים זל"ז עיין בדיני ערב כלל ע"ח סי' ב' ג' ד':

ב שותפים שלוו מאחד מעות ונתן אחד מהם וועקסל על החוב ואח"ז נזדמן שבא מעות שותף השני ליד המלוה ואמר לו השותף הזה בעל המעות ישאר בידך המעות על הוועקסיל שנתן לך שותפי ונתרצה המלוה. ואח"ז תובע המלוה עם הוועקסיל כי חוזר בו ממה שנתרצה ורוצה לעכב המעות על חוב אחר שחייב לו השותף שהוא בעל המעות עיין בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' רס"ה שתיכף שנתרצה נפרע ונמחל החוב וא"צ קנין ואף להסוברים דבתפוס שטרא לא מהני מחילה היינו כשמחל בחנם. אבל כאן הרי מחל בעד המעות שקיבל ודאי מחל בלב שלם:

ג שנים שקבלו פקדון בשותפות לשמור בשכר או שקבלו סחורה מאחד להוליכה למקום פלוני בשכר ופשע אחד מהם בשמירתה. ואם חלה אחד מהם ולא יכול לילך ונפסדה הסחורה. אם דינם כשנים שלוו שהם אחראין וערבאין זה לזה עי' בכלל צ"ו סי' ג':

ד שנים שלוו יחד ונתחייבו שניהם בקנין בשטר שיוכל המלוה לגבות כל החוב מכל אחד מהם שירצה ועתה השטר הוא ביד אחד מהלווים. ותובע מחברו חצי החוב באמרו שהמלוה גבה ממנו כל החוב. וחברו מכחישו וטוען ששניהם פרעו החוב ביחד. עיין מהרשד"ם חו"מ סי' כ"ה שכתב דמילתא דפשיטא הוא שכיון שאין השטר יכול להיות ביד שניהם ואפשר ששניהם פרעו ונשאר השטר ביד אחד מהם נאמן השני לטעון פרעתי חלקי. דליכא למימר שטרך בידי מאי בעי כיון שלא נעשה השטר הזה כדי שישתעבד האחד לחברו רק להמלוה. לכך לא היה חושש להניחו. ועיין בזה בחו"מ סי' ע"ז סעיף יו"ד בסמ"ע ס"ק ה' וכ"ז. ובש"ך ס"ק ו' ובט"ז שם מה שהביאו בזה בשם תשו' מהרש"ל ועמ"ש עליו הש"ך בסי' ק"ל ס"ק ח' ועי' בשו"מ מהד"ב ח"ד סוסי' ק"ו. ועי' בתשו' הב"ח בישינות סי' ל"ו שנשאל בנדון הנ"ל באופן שחברו משיבו פרעתיך חלקי בחוב מה שפרעת עבורי. והוא מכחישו ואומר לא פרעתני ותובע חצי החוב והאריך בזה ומסיק דאם המלוה כ' לו התקבלתי ממך אז יש לו דין שטר ואינו נאמן בטענת פרעתיך. וכ"כ חילק הט"ז הנ"ל. וע"ש בב"ח לענין אם המלוה מחויב לכתוב לו התקבלתי ואם הב"ד כופין אותו ע"ז כדי שיוכל הלוה לגבות מחברו החצי יעו"ש בפרטות ועיין בנוב"י מהד"ק חחו"מ סי' ז'. ומהד"ת חחו"מ סי' י"ב וי"ג שנשאל בזה. ופסק דנאמן לטעון פרעתיך ולא חששתי להניח השטר בידך שסברתי שמן הסתם תקרע אותו תיכף כיון שגם אתה חתום עליו תחוש לעצמך פן יאבד מידך וימצאנו אחר וכתב שראה כן באיזה תשובה. וכפי הנראה ראה זאת במהרשד"ם הנ"ל. ואשתמיטי' דברי הב"ח הנ"ל. ועי' בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ע' ועיין בכל הדינים הללו בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד ססי' ק"ו. ועי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך ערב שהביא בשם הרב כרם שלמה חחו"מ סי' י"ב בראובן ושמעון שקנו סחורה מעכו"ם אחד בהקפה. וחתמו שניהם בכתב על החוב. ואח"כ נתפרע העכו"ם כל החוב מראובן. ותובע משמעון שיחזיר לו החצי. ופסק דשמעון פטור כיון דאין להם דין ערבים קבלנים הו"ל ראובן פורע חובו של חברו שלא מדעתו. זולת אם העכו"ם היה תובע תחלה משמעון חלקו ולא היה מוצא ממה לגבות והלך וגבה מראובן כל החוב אז ודאי דחייב שמעון לפרוע חלקו לראובן כדין ערב סתם. והרב זכל"א שם ציין לתשובתו חס"ל ח"ב חח"מ סי' ל"ד שפסק דהכל תלוי בדיניהם דאי בדינם שיכולים לגבות מאחד הכל אז מחויב שמעון להחזיר לו חלקו. ואם בדיניהם אינו יכול לגבות הכל מאחד אלא דבע"כ גבה מראובן כיון דשלא כדין גבה ממנו פטור שמעון יעו"ש כי קצרתי. וע"ש עוד בערך הנ"ל בדין שנים שלוו. ובערך שותפים שפרע אחד מהם: