דברי גאונים שסו

הנ"ל רק מחמת הת"כ. אם השכיר לבנו יכול בנו להשכיר לאחרים ולא שייך בזה מה מכר ראשון לשני וכו' כיון דגם על הראשון אין שום התחייבות רק שמחויב לקיים השבועה דלא שייך לגבי הלוקח מאתו עכת"ד:

יז שנים שקנו חנות בשותפות וחלקוהו במחיצה לשני חניות והתנו ביניהם שאחד יחזיק רק שפעצירייא סחורה והשני יחזיק רק עורות וכתבו ביניהם כתב ע"ז בקנין אג"ס שהסחורה שיחזיק זה לא יחזיק זה. ועתה רוצה אחד מהם להחזיק כל מיני סחורות. עיין בשו"ת תועפת ראם חחו"מ סי' וא"ו שמפלפל בזה מצד קנין דברים ומצדד לחלק אם כבר החזיק האחד בסחורה שהתנה דאז יכול לעכב על חברו. וגם יצא לחדש דכמו דדברים עם מעות מהני לענין מי שפרע כן דברים עם קנין אף דהוא קנין דברים מהני עכ"פ לענין מי שפרע. הלכך בנ"ד אם עדיין לא החזיק בסחורה מחויב עכ"פ לקבל מי שפרע עכת"ד. ולפע"ד נראה לפי מה שהביא דו"ז בקצוה"ח סי' ר"ו ס"ק ט' מחלוקת הראשונים בש"מ אם בקנין על דשלב"ל מחויב לקבל מ"ש א"כ לדעת הסוברים דאין עליו חיוב מ"ש כיון דלא חל כלל הקנין וכ"פ שם הסמ"ע ודו"ז הסכים עמו. גם בקנין דברים ודאי לא חל עליו חיוב מ"ש. דקנין דברים וקנין בדשלב"ל ודש"ב חד דינא להו. ויעו"ש בקצוה"ח הטעם דדוקא במעות דעכ"פ דבר תורה מעות קונות. א"כ א דמדרבנן אינו קונה מהני עכ"פ לענין מ"ש. אבל בדשלב"ל דאין שום קנין חל בהם לא שייך מ"ש. א"כ גם בקנין דברים שייך האי טעמא. וצ"ע על הגאון המחבר הנ"ל שלא העיר בזה פלוגתת הסמ"ע והש"ך שם. ועי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' כ"ו שבדשב"ל חייב במי שפרע. ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד אמצע סי' ק"י:

ראובן ושמעון דרים בחצר אחד לכל אחד יש לו בתים שהם שלו ורק דריסת הרגל בחצר הוא לשניהם בשוה. ועשו ביניהם חילוק מחיות דהיינו שלראובן וב"כ ישי לו זכות להחזיק בבתים שלו שענק יי"ש. ולשמעון וב"כ יש זכות להחזיק שענק יין. ונתרצו שאם ימחו בראובן עפ"י פקודת המלך לעסוק בשענק יי"ש. יהיה לו רשות לעסוק בשענק יין כמו שמעון. ואח"ז מיחו הערכאות בראובן שלא יעסוק בשענק של יי"ש. ושמעון פעל והשיג רשות שקורין ליסענץ להחזיק שענק של יי"ש. ורוצה ראובן למחות בידו להחזיק השענק מיי"ש. עיין בשו"ת עטרת חכמים להגאון מהר"ב פר ענקיל בהשמטות סי' כ"א שכתב דחלוקת המחיות הנ"ל אינם מתקיימים עפ"י קנין דהוי קנין דברים (עי' בחו"מ סי' י"ב סעיף ז' וסי' ר"ג סעיף א' וסי' רמ"ה סעיף א') ועיין בסי' רל"א סעיף כ"ח ברמ"א שכתב אבל ב' וב' מה אומנים לא מהני. הכוונה שאף ביניהם לבין עצמם] לא על כל האומנים לא מהני. רק אם הוא תקנה כוללת בין כל האומנים מעתה אין קיום לחילוק המחיות הנ"ל רק אם קבלו ע"ע ראובן ושמעון בשבועה שמחויבים לקיים מצד שבועתם. או אם נעשה בהעיר תקנה כוללת. ובענין השאלה אם ראובן יכול למחות בשמעון להחזיק שענק מיי"ש פלפל הרבה בדין כופין על מדת סדום ששמעון נהנה וראובן לא חסר שאין לו רשות להחזיק השענק ואם ראובן יכול לטעון שיתן לו הזכות של שענק יין כנגד שענק היי"ש. אמנם בל"ז ג"כ יכול ראובן למחות בו מטעם שישתכר ע"י מניעת השענק מיי"ש מיעוט דריסת הנכנסים ויוצאים דרך החצר שהוא קפידא גדולה כמבואר בחו"מ סי' קנ"ו וע"ש בסי' שי"א ומה שפירש במג"א סי' קל"ב סק"ב. וגם כי ראובן יכול להשכיר ביתו עם זכות השענק מיי"ש לעכו"ם כי בכה"ג שאינו יכול להשכיר לישראל מותר להשכירו לעכו"ם כמבואר בחו"מ (סי' קע"ה סעיף מ"א) ועוד דגזירה עבידא דבטלה ויצטרך אח"כ למיקם עם שמעון בדינא ודיינא אודות השענק. וכה"ג מבואר בחו"מ סי' קנ"ד סעיף ט"ז לענין פתיחת חלון לרשות חבירו למקום שאינו מזיקו עכשיו. דיכול למנוע מטעם הנ"ל. ועי' בתשו' הריב"ש סימן תע"א. ע"כ מכל הטעמים הנ"ל לא שייך כאן כופין על מדת סדום. וע"ש שדעתו דהיכא שיש בשותפות דבר שאינו יכול להחזיק רק אחד מהשותפים. מחויב השותף המחזיק להניח לשותפו תמונת זה דבר אחר מהשותפות ע"ש שהוכיח זה בראיה מהש"ס והרמב"ם:

יח חצר ובתים של שותפים שיש בהם דין חלוקה בחצר וגם יש בתים כנגד בתים. והבור וביה"כ אין בהם דין חלוקה כי הם עומדים בחלק אחד וגם פתח השער אין בו דין חלוקה. אם נאמר שיתבטל ע"ז דין החלוקה או נאמר שיחלקו החצר והבתים. וישתמשו בדברים הנ"ל בשותפות. עיין בחו"מ סי' קע"א סעיף ה' בהג"ה. ועיין בתשב"ץ ח"ב סי' קנ"ו מה שהעלה בזה. ושם הג"ה מבנו הרשב"ש זלה"ה:

יט מקצת הקהל רוצים להפרד מהקהל מביהכנ"ס וביהמ"ד שלהם וטוענים לחלוק הבנינים או גוד או אגוד עי' בחת"ס חו"מ סי' י"ב:

כ שנים שהיו שותפים בבית גדול איינקער- הוי"ז ונשרף הבית ואחד מהשותפים רוצה לחלק בהקרקע הואיל ויש בה דין חלוקה. והשני טוען שע"י החלוקה יפסיד הרבה מדמי שוויה כי כעת הקרקע שוה הרבה מחמת שראויה לבנות עליה איינקערהויז. משא"כ אחר החלוקה. עיין בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' ס"ג שפסק דחולקין כיון שבשעת חלוקת הקרקע אין ההפסד מיד וע"ש בסי' ע"ב ועיין בשו"ת חסד לאברהם חחו"מ סי' כ"ח שהאריך בזה והביא דברי הטוש"ע סי' קל"ח וסי' קע"ו במטלטלים של שותפים דכל שיבא לו הפסד ע"י חלוקתם הרי אלו מוכרים אותם וחולקים בדמים. וכן בקרקע פסק הרמ"א בסי' קע"א סעיף ה' בשם התה"ד דכל שיפסיד ע"י חלוקתה יותר מחומש הוי כאין בה דין חלוקה. ואף שמהרש"ך חולק על התה"ד (רמזו