דברי גאונים שסא

שהניח להם אביהם בית המרחץ ובית הבד וכו' הרי העשיר אומר לעני קח לך זיתים ועשה אותם בבית הבד וקנה לך עבדים ויבואו וירחצו במרחץ משמע מהכא שכל זמן שהאחד יכול לעשות כדרך שעושה חבירו עושה. וזה ג"כ יכול לדור זה שנה וזה שנה והרי הוא עושה כדרך שעושה חבירו ואעפ"י שהראב"ד השיגו יכולים דברי הרמב"ם להתקיים וכו' וכש"כ שהרא"ש בתשוב' סובר כהרמב"ם והאלמנה הזאת לא עדיפה מגברא דאתי מחמתיה וכו' העולה מזה שהאח יכול להוציאה מבית הגדול ותדור בקטן וידור הוא בגדול כזמן שדר אחיו ואח"כ ידורו זה שנה וזה שנה כדרך שכתב הרמב"ם ז"ל עכ"ל הרשב"ש. ואם כפי פשוטן של דברים בתשו' הרשב"א איך הרב הרשב"ש זיכה לאח השני לדור בבית הגדול כזמן שדר בו אחיו והלא ימי קדם נפלו ומכאן ולהלאה חושבנא וכו' ואף עפ"י שאין ראיה מדברי הרמב"ם והרא"ש למי שכבר דר דלא אמרו אלא בתחלה (שיחלקו בזמנים שידור זה שנה וזה שנה) מ"מ פשיטא לי' להרשב"ש דלא שנא דאיך היאך אכל דלאו דיליה וחדי (כאן תשובה על קושיית הערך שי שהקשה קושי' זאת על הרשב"ש הנ"ל. וגם הסברא מכח שכל הישר נותן כן דאם בתחלה הדין נותן שכל אחד יכול לומר דור אתה שנה ואני אדור אח"כ שנה. למה כשכבר דר אחיו שנה הפסיד השני זכותו שהיה לו בתחלה בחנם בלא דבר בשביל שלא אמר בתחלה ואח"כ אני אדור שנה. למה היה לו לומר אחר שנודע שכן היא חלוקתם עפ"י הדין המבואר ברמב"ם וטוש"ע הנ"ל) אלא ודאי דלא מיירי הרשב"א ז"ל אלא באופן ששניהם יכולים להשתמש או בבת אחת או לשעות ואפילו זה נשתמש בכולו או לימים ידועים מצי אמר ליה לחבריה אלו באת אתה אני הייתי משתמש בחלקי או ביומי ודי לי. ועם שהענין דחוק בלשון התשובה מ"מ קושטא קאי. אח"כ חפשתי בתשו' הרשב"א הלא היא כתובה בתו"א סי' קמ"א והאריך בדבר וכו' ובסוף התשו' כתב כמו שהביא מרן בב"י אלא שסיים דכל שלא חלקו בשלו הוא משתמש ואלו רצה חבירו היה משתמש בו ע"ש נראה פשוט כמו שכתבנו דדוקא בדבר שיכולים שניהם להשתמש או בבת אחת או לשעות או לימים וכו' ולכן בדין הרשב"ש שדר האחד בבית הגדול שאין שניהם יכולים לדור ביחד וגם לא לחלוק לימים רק לשנים כמבואר ברמב"ם וטוש"ע סימן הנ"ל יפה פסק הרשב"ש שאחיו האחר זוכה לדור בבית הגדול כפי הזמן שדר בו אחיו) שוב מצאתי להרב בית דוד חחו"מ סי' נ"ה שכתב וז"ל דלא אמר הרשב"א שאינו חייב להעלות שכר אלא בדבר שיכולין שניהם להשתמש כאחד כגון חלל חצר המשותף שזה משום בו כליו או חבילתו לשעה וכמסתלק זה משתמש בו השני וכן מקום ישיבה בביהכנ"ס זה יושב לשעה וכשמסתלק יושב בו השני. קדם זה וישב בו היום יקדים השני למחר וישב בו בכי הא קאמר הרשב"א שאינו חייב משום דאיכא טעמא רבה דבשלו הוא משתמש שהרי היה יכול השני לבוא ג"כ להשתמש שם לעתות שהמקום פנוי וכו' אבל בבית או בחנות שאי אפשר לשניהם להשתמש ביחד שאלו שמעון רוצה להשתמש צריך ראובן להסתלק מן הבית שנה כנגד שנה כמ"ש הרמב"ם ז"ל והיה צריך ראובן לשכור לו במעות בית אחר לדור בו ועתה שנשתמש ראובן כל אלו השנים והרויח כל מה שהיה צריך לשלם בעד בית אחר צריך להעלות שכר לשמעון או שישתמש בהבית כנגד השנים שדר בו ראובן ודייק לה הרב בית דוד מסיום לשון הרשב"א שסיים ואל"ו רצ"ה חביר"ו היה משתמיש ב"ו דמשמע שאין שימוש האחד מונע את שימוש השני וע"ש שהאריך והביא ראיה ממקום אחר ע"ש אלא שבתוך דבריו נרתע לאחור בחילוק זה והוצרך לתת טעם בנדון דידיה שהיה השותף אפוטרופס וכו' ע"ש ונחה דעתי שכוונתי לדעת קדוש וכו' ואלי ראה הרב בית דוד תשובת הרשב"ש שהבאתי לעיל לא היה מסתפק בחילוק הנ"ל והיה מחליט הדבר בבירור בלי שום טעם אחר. מ"מ אני אומר שאם כוונת הרשב"א כמו שחילק הרב בית דוד הרי טוב. ואם נאמר שלא נתכוון לכך אעפ"י שהוא כנגד השכל והסברא. הרי מצאנו להרשב"ש היפך זה ובתראה הוא לגבי הרשב"א ונקטינן כוותיה. וחזינן למרן הב"י בש"ע שהשמיט דין הרשב"א ולא פסקו אלמא דלא סבירא ליה ע"כ לשון התשובת זרע יעקב. ומכלל הדברים הנ"ל נסתלקו השגות הספר ע"ש. ופוק חזי מאן גברא רבא קמסהיד על המחבר תשו' זרע יעקב הנ"ל הוא הרב הגאון המפורסים בכל קצוי ארץ מו"ה חיים יוסף דוד אזולאי זצללה"ה בהסכמתו שם הפליא לשבח ולפאר את הדר גאונו של המחבר הנ"ל וכתב עליו ארי' דבי עילאי שמו נודע בשערים תהלתו על קצוי ארץ והאריך בשבחו מלבד שאר גאונים ספרדיים מפורסמים שנתנו עדיהן עליו שממנו תצא הוראה לישראל. ועי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מסקאלא זללה"ה חחו"מ סי' מ"ח שנשאל בראובן ושמעון שירשו בית גדול שבו חדרים הרבה ודר ראובן בכל החדרים כי שמעון דר בעיר אחרת ואח"כ בא שמעון לדור בעיר הזאת וביקש מראובן שיניחו לדור עם ב"ב בקצת חדרים של הבית המשותף הנ"ל ולא הניחו ומאז דר ראובן כמה שנים בכל החדרים הנ"ל ואח"כ נשרף הבית ובאו לדון אודות תשלומי הסיקיריאציא שרוצה ראובן לגבות הכל יען שהוא שילם הסיקיראציא לבדו על שמו (כמבואר שם הטענות בפרטות) ותובע שמעון שראובן ישלם לו שכירות הבית בעד חלקו מכל השנים שדר בו. והביא הגאון המחבר את דברי הרמ"א והרשב"א הנ"ל וכתב וז"ל הנה מבואר נגלה מסיום דברי השואל ומסיום דברי הרשב"א שהטעם (שפוטר אותו הרשב"א) משום דבלא"ה היה המקום פנוי ואלו היה רוצה חבירו היה משתמש בו ולא מיחה בו חבירו אבל בנ"ד דפעם אחת רצה שמעון ליכנס לדור ולא הניחו ראובן בכה"ג ודאי דצריך ראובן לשלם לשמעון שכירות עבור חלקו וכמבואר מדברי הרשב"א עצמו כנ"ל. וגם דבר זה ברור ופשוט דכיון שראובן לא הניח