דברי גאונים שס

שהרשות בידו למכור רק בתנאי שיניח הקונה את שותף חברו לדור בו כפי שנותיו:

ועי' בספר זכור לאברהם ח"ב חחו"מ ערך שותף בשם הרב דב"מ ח"ב סי' מ"ם שכ' בראובן שמעון ולוי שהיה להם חנות בשותפות והיו שותפים בעסקם. ואח"כ חלקו מהשותפות בהעסק ונשאר להם החנות. ודרו בה ראובן ושמעון ה' שנים. ולוי אחר חלוקת השותפות הלך לו אל ארץ אחרת לא יוכל לוי לומר אדור גם אני בחנות כמו שדרו הם. ואף דמי השכירות אינם חייבים ליתן לו בעד השנים שדרו בה עכ"ד. ואין בידי ספר דב"מ לעיין בו ביאור הדברים:

וזה מקרוב נדפס ס' ערך שי על החו"מ וראיתי בסי' קע"א סעיף ח' שהעתיק מספרי זה דברי הרשב"ש הנ"ל וכתב עליו וז"ל ואתה תחזה שהוא דלא כתשו' רשב"א שהביא הב"י והרמ"א כאן (בסי' קע"א סעיף ח') דאם השתמש אחד מן השותפים כמה שנים לא יוכל האחר אח"כ לומר אשתמש ג"כ כ"כ זמן שאתה נשתמשת דכל זמן שלא חלקו. כל אחד בשלו נשתמש וברמב"ם ובתשוב' הרא"ש לא כתבו רק לכתחלה חולקים לזמנים. אבל כשכבר נשתמש בו אחד ולא מיחה בו חברו לא פליגי על הרשב"א וע"כ כתב הרמ"א דין הרשב"א הנ"ל באם כבר השתמש וכו' אחר דברי הרמב"ם והרא"ש דכשבאים לחלוק חולקים לזמנים עכ"ל ר"ל כיון די"ל דאף הרמב"ם והרא"ש מודים לדין הרשב"א באם אחד מהם כבר השתמש אין חבירו יכול לומר גם אנכי אשתמש זמן שנשתמשת כי ברמב"ם וברא"ש לא הזכירו מדין אם כבר השתמש אחד מהם לבדו. והנה ברמ"א הנ"ל נתציין בטעות רשב"א סי' תתק"ט ובב"י מחודש כ"ב כתב בשם הרשב"א בתשובה ולא ציין איה מקומו. ודברי הרשב"א הנ"ל הם בח"ב המכונה תולדות אדם סי' קמ"א ונחסר בהעתקתם סיום כמה תיבות שסיים הרשב"א והנני מעתיק בקיצור לשון השאלה והתשובה בשני אחים שירשו מאביהם מקום בביהכ"נ וכו' ואם אירע שהאחד ישב שם חמש שנים אם יכול חבירו לומר לו אשב אני שם כמו שישבת או שיעלה לו שכר כנגד השנים. או דלמא מצי אמר לי' אידך כל זמן שלא חלקנו לא היה למנוע מלישב שם כל זמן שהיה פנוי. וע"ז השיב הרשב"א וז"ל ואם אירע שישב בו האחד ב' וג' שנים נ"ל דברים ברורים דאינו חייב להעלות לו שכר דכל שלא חלקו בשלו הוא משתמש ואפילו בחצר שיש בו דין חלוקה וכו' והה"ד דאינו יכול לומר לו כדרך ששמשת בו שתי שנים אשתמש בו אני לבדי כיון דכל שלא חלקו בשלו הוא משתמש ואלו רצה חברו היה משתמש בו עכ"ל הרשב"א וכפי הנראה הרמ"א העתיק דין הרשב"א מהב"י ושם חסר סיום התיבות מן ואל"ו רצ"ה עד הסיום. ובשער משפט סימן קע"א ס"ק ה' למד מסיום דברי הרשב"א דדין זה לא שייך אלא בבית של שותפים שהוא רק לדירה לדור בו ביחד אבל לא בבית של אכסניא שכל מי שנתאכסן משלם שכירות בכה"ג שייך השכירות לשני השותפים ולא יכול לומר בסלי אני משתמש דזה דומה לדין דסי' שס"ג סעיף יו"ד בהג"ה בשותף אחד שהשכיר כל הבית וכו' וגם בתשו' הרשב"א מסיים בטעמו דכל שלא חלקו וכו' ואל"ו רצ"ה חביר"ו הי"ה משתמ"ש ב"ו ג"כ וזה לא שייך באכסניא שכ"א מתאכסן שם מדעתו ואין לגרע כח השותף במה שלא דר בו עכ"ל הרי דדייק השעמ"ש בתחלת לשונו דדין זה דהרשב"א לא שייך אלא בבית של שותפים שהוא לדירה לדו"ר ב"ו ביח"ד ר"ל שיש שני חדרים שיכולים לדור ביחד כי בבית אחד א"א כמ"ש ברמב"ם וטוש"ע סי' הנ"ל סעיף ח' וזה מוכח מהרשב"א שסיים ואליו רצ"ה חביר"ו הי"ה משתמ"ש ב"ו ג"כ. ולפי"ז י"ל בדין הרשב"ש שירשו מאביהם שני בתים האחד בית גדול והאחד בית קטן ששניהם יש להם חלקים שוים בגדול וא"א להשתמש שניהם בבית הגדול לדור ביחד שוב לא שייך טעם הרשב"א ולחלק דירת הבית לימים ג"כ אי אפשר כמבואר ברמב"ם ונו"כ ובטוש"ע סעיף ח' שצריכים לחלק לשנים ולמה יגרע חלק האח שלא דר בבית הגדול. וי"ל שדין הרשב"ש נכון אף לדברי הרשב"א הנ"ל שהרשב"א כתב דינו על ירושת מקום בביהכנ"ס ובחצר שראוי להשתמשות שניהם. אח"ז מצאתי כדברי בתשו' זרע יעקב סי' י"ז שתמה על דין הרשב"א והרמ"א הנ"ל ונסתייע מהרשב"ש שהבאתי פה. ונחית לחלק לדינא כמו שכתבתי והביא כן גם בשם תשובת בית דוד חחו"מ סימן נ"ה שפירש כן דברי הרשב"א עפ"י חילוק הנ"ל ונתתי שמחה בלבי שכוונתי לדעת הגדולים. ויען כי התשו' זרע יעקב הנ"ל לא שכיחא אעתיק לשונו בקצירת אומר. אחר שהביא דין הרמ"א בשם הרשב"א כתב וז"ל והנה בשמים עדי שכל ימי הייתי מצטער על הג"ה זו שהגיה הרמ"א בסתם דמשמע כל שלא חלקו אפילו בית וחצר בכללותה ונשתמש בכולה יכול לומר בשלי נשתמשתי ובשלמא מרחץ ובית הבד מצי אמר כן משום שבמרחץ יכולים שניהם להשתמש ובבית הבד נמי כשאחד גומר מלאכתו יכול השני לעשות גם הוא מלאכתו וכדיהבי טעמא במרחץ ובית הבד שהעשיר אומר לעני לך וקנה וכו' (כמבואר בחו"מ סי' הנ"ל) אבל בבית שהוא דירה תמידית ואי אפשר לדור בבת אחת וכו' איך יזכה מן ההפקר בדבר שאינו מופקר ובשלמא בתשו' הרשב"א דמיירי במקום ישיבה בביהכנ"ס וכו' מצי לומר כיון שהיה פנוי (כמבואר בדברי השואל) ישבתי בו ואם אתה היית בא לישב אני הייתי מוצא מקום זולתו לישב (וגם הלא בכל יום המקום פנוי ומי שהיה מקדים לישב ישב ולא מיחה בחבירו) אבל הרמ"א שהגיה בסתם ולא פי' הוא נגד השכל. ובפרט שמצאתי תשובה להרשב"ש סי' קל"ט בשני אחים שירשו מאביהם שני בתים אחד בית גדול ואחד קטן ודר אחד מהם בבית גדול (כמו שהעתקתי פה השאלה) והשיב וז"ל תשו' אלו היה האח קיים וטען זה שרוצה לדור בבית הגדול כדרך שדר בו אחיו שומעין לו כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות שכנים. ויצא לו זה (מב"ב י"ג ע"א) שני אחים אחד עשיר ואחד עני