דברי גאונים שנט

עשה כלום. עכ"ד. ועי' בכלל ק"ד בדיני שכירות קרקע סי' מ"ה דהרשד"ם דימה אחים לשותפים בנדון זה:

כד שותפים שיש להם חוב אצל אחר והלך א' מהם ומחל ללוה כל החוב. או שהתפשר עם הלוה בפחות מחמת טענות שהיה לו על החוב ואם נתחייב שותף אחד שבועה ואינו רוצה לשבע אף על האמת ומחמת זה יש הפסד להשותפות אם המחילה או הפשרה קיימת גם לגבי השותף השני. ואם זה שאינו רוצה לשבע מחויב לשלם מה שגורם לחברו ההפסד עיין בכלל הקודם לזה סי' מ"ב מ"ג באורך:

כה דין שותפים שלוו מאחר או שלוה שותף א' מאחר הדינים הנוגעים לזה תמצא בדיני שנים שלוו כלל ק"א:

כלל ק שותפים בקרקע ובתים ועלי' וחלוקתן א שותפים בבתים וחלקו ביניהם דירות הבתים בשטר שכל אחד ידור בביתו שנטל לחלקי. ואחר שדרו בהם מערער אחד מהם בטענה שנתאנה שדירת חברו שוה יותר וטוען שהיה ביניהם תנאי בע"פ שאם יערער אחד מהם יחליפו אחר שלשה שנים וחבירו מכחישו שהרי לא נכתב התנאי בשטר. אם חייב חברו לישבע שלא היה תנאי בע"פ. עי' בשו"ת מראה יחזקאל סי' קי"ב שפסק דאף שמבואר בחו"מ סי' פ"ב סעיף י"ב בטוען הלוה על השטר תנאי היה דהמלוה צריך לישבע ונוטל. וגם להש"ך שם בס"ק כ"ז. שחולק דאינו יכול להשביעו היינו שאין המלוה צריך לישבע בנק"ח וטול. אבל ודאי חייב לישבע היסת אחר הפרעון דלא גרע מטענת אמנה או רבית שם בסעיף יו"ד מ"מ כ"ז דוקא כשטוען הלוה תנאי היה בע"פ ולא נכתב בשטר בשביל איזה טעם או שהאמינו על תנאי בע"פ. בזה ודאי לא גרע מטוען אמנה או רבית ויכול להשביעו למלוה אחר הפרעון. אבל כאן שאינו טוען שהאמינו על תנאי בע"פ רק ששכחה היה או טעות סופר. זה ודאי הוא טענה גרוע מאוד דאיך חתם עצמו בכתב ידו ולא ראה שלא נכתב בו התנאי ואיך קיימו הב"ד חתימתם ולא זכרו התנאי שביניהם. והרי מבואר בש"ע דאם החתן טוען אחר חתימתו שלא הבין מה שנכתב בכתובה אינו נאמן דהוא טענה שאין הדעת סובלתה ע"כ הדין שאינו יכול להשביעו אף היסת. ועוד דבשלמא בטענת אמנה או תנאי הרי הלוה פורע קודם להמלוה ומחזיר לו שטרו ואח"כ תובע הלוה מן המלוה שיש לו אצלו מעות שנתן לו בחנם לכך צריך המלוה לישבע היסת אבל כאן הרי זה תופס שטר חלוקה בידו ומחזיק בחלקו הדירה שיושב בה איך יכול חבירו להשביעו מאחר שהשטר גם עתה בידו ומסייעו שלא נכתב בו שום תנאי ומה לי שבועה בנק"ח או שבועת היסת עכת"ד ועיין בכלל קי"ג סי' י"ט שכתבתי באורך כמה ראיות דטענת תנאי היה בינינו הוא טענה גרוע ואינו נאמן אף בכת"י בלא עדים רק במגו דמזויף או פרעתי:

ב ראובן קנה חזקת חנות אחת מעכו"ם והחזיק בה סחורה. רק שעדיין לא היה לו מעות לשלם להעכו"ם דמי הקניי'. ואחר זמן נשתתף ראובן עם שמעון בעסק מו"מ. ובהמשך השותפות הוצרך להם לעסק השותפות החנות הנז' ופרעו שניהם דמי קניית החנות ממעות השותפות. ועתה בעת הגיע הזמן לחלוק מהשותפות טוען שמעון שיש לו חלק חזקת החנות כיון שפרעו שניהם לעכו"ם ממעות השותפות והרי הוא למחצה וגוד או אגוד וראובן טוען שחזקת החנות הוא שלו לבדו כיון שהחזיק בו קודם שנשתתף עם שמעון. ומעות קניית החנות שפרעו מהשותפות רוצה לקבל בחשבון ולהחזיר לשמעון חלקו ולטובת השותפות נתכוון כדי שלא יצטרך השותפות לשלם שכירות חנות אחר עד שיחלקו, השותפות. פסק במהרשד"ם חו"מ סי' קע"א שהדין עם ראובן כיון שהחזיק בחנות מקודם על שם עצמו. ויעו"ש בסוף התשוב' הנ"ל שמובן מדבריו שגם בשכירות חנות דינא הכי. ועמ"ש בדיני גוד או אגוד כלל כ"ב סי' ט':

ג ראובן ושמעון שותפים בחצר שאין בו דין חלוקה. והוסיף ראובן קצת על הבנין שלו. באופן שתפס קצת מקרקע החצר תחת בנינו. ולא מיחה בו שמעון ולימים בא שמעון להוסיף גם על בנין שלו. ומיחה בו ראובן. וטוען שמעון א"כ גם ראובן יסתור מה שהוסיף. עיין זה בדיני נזקי שכנים כלל ס"ט סי' י"ז:

ד אחד היה לו חנות בשותפות עם חברו. וגזל אחד מהשותפים את חלק חברו. ואחר זמן מכר הגזלן החנות ההוא להנגזל עם עוד איש אחד בשותפות. ועתה טוען הנגזל אנכי קניתי חלק המחצה של הגזלן. והמחצה שהיה שלי למה היה לי לקנות. וליתר. שאת אף אם תאמר שלקחנו כל החנות בשותפות. א"כ לקחתי רביעית שלי ורביעית של הגזלן וגם אתה קנית חלק רביעית שלי ואנכי אגבה ממך. והשותף משיב לא כן אתה קנית מחצה שלך ואני קניתי מחצה של הגזלן. עי' בדיני גזלה כלל י"ח סי' ט"ז:

ה שני אחים ירשו מאביהם שני בתים האחד בית גדול והאחד קטן ודר אחד מהאחים בבית הגדול שנים מרובות ונפטר וחל"ש. ועתה בא האח האחר ואומר אדור אני בגדול כדרך שדר אחי והאלמנה מעכבת. עי' בשו"ת הרשב"ש (הוא בן התשב"ץ) סי' קל"ט שפסק דכיון דאלו היה האח קיים היה מחויב לצאת מן הבית ולהניח לאחיו לדור כמות השנים שדר הוא כמ"ש הרמב"ם בפ"א מה' שכנים וגם הרא"ש בתשובה:

(עיין בחו"מ סי' קע"א) והאלמנה הזאת לא עדיפא מגברי דאתי מחמתי' עכת"ד:

וע"ש בסי' שס"ג שפסק דאם השותף שדר בה כמה שנים רוצה למכור חלקו לאחר