דברי גאונים לה

תרל"ז וגם אנכי העליתי לדינא כאשר פסק הגאון מהרי"א הנ"ל ולאשר כי בתשובתי העירותי בטעמים לברר הדין הנ"ל אשר לא העיר בהם הגאון הנ"ל ע"כ אעתיק בקצירת אומר תוכן הדברים והוא עפ"י הגמרא ב"ב קכ"ג ע"ב וקכ"ד ע"א ואפסיק הלכתא בחו"מ סי' רע"ח סעיף וא"ו דאם השביחו היתומים מחמת הוצאה אינו נוטל פי שנים לכ"ע ובנ"ד לא הוי שבחא דממילא כיון שהאחים טרחו הרבה בהעתקה והוצאת הדפוס מכיסם וע"ש בסמ"ע סק"ו ולולא טירחתם והוצאותם אין כאן שום שבח. וע"ש בנתיבות סוס"ק א' שכתב הטעם לדעת הרא"ש והטור שסוברים שאף בפרה שנתפטמה ע"י רועה באפר אחר מיתת אביהם אין הבכור נוטל פ"ש כיון דיש קצת טורח להיתומים להוליכה לאפר או למסרה לרועה לשמרה לכן חשוב ראוי ולא מוחזק וע"ש מ"ש דו"ז בקצוה"ח ס"ק ג' ובנתיבות סק"א על הא דפסק הרמב"ם בפרה שילדה אחר מיתת אביהם שנוטל הבכור פ"ש בפרה ובולדה הוא דוקא אם הניח פרה מעוברת אבל אם נתעברה אחר אות אביהם אין הבכור נוטל פ"ש בולד משום דחשוב שינוי והוי ראוי. ולא שייך בנ"ד הדין שמבואר שם בסעי' וא"ו שמעלין אותו השבח בדמים כגון כרמל ונעשו שבלים דהתם השבח הוא מחמת עצמן כמו שחילק שם המחבר אבל בנ"ד כל השבח הוא מחמת הוצאות דמיהם מכיסם על ההדפסה והספרים הם גוף אחר וגוף הכת"י הלא הוא בעין כאשר נשאר מאביהם ואין עליו שום שבח. רק מה שמחמת הדפסה שוה עכשיו פחות ממה שהיה שוה למכיר בשעת פטירת אביהם כנודע בזה הדין עם הבכור לשום הכת"י כפי מה שהיה שוה אז ובזה יטול הבכור פ"ש. אבל לא בהספרים הנדפסים כי בהם יפה כח היורשים מפרה שנתעברה אחר מות אביהם כי שם עכ"פ הולד נולד מגוף הפרה ועובר ירך אמו ומ"מ הוי ראוי מכ"ש בנ"ד שהספרים הנדפסים לא באו מגוף הכת"י רק מה שהעתיק המדפיס ע"י השגחתו בהכת"י ומעולם הם שני גופים. ומלבד כ"ז יש לדון בזה עפ"י מה שהביא הסמ"ע בסי' רצ"ב ס"ק מ"ה דברי המרדכי על מה שכ' הרמ"א שם במפקיד ספר אצל ת"ח שמותר לקרות ולהעתיק הספר ובש"ך שם ס"ק ל"ה האריך בביאור דברי המרדכי והעלה לדינא שמותר להעתיק אף דודאי קפיד המפקיד ואף על גב שמקלקל על ידי ההעתקה וסיים שם וז"ל וזה דעת הרמ"א (בפירוש המרדכי) שמתחלה כתב שמותר לקרות ולהעתיק ממנו כי ודאי אדעתא דהכי הפקיד אצלו אף על פי שמקלקלו. ואחר כך כתב הרמ"א (דין דתשו' הרא"ש) שיכולים ב"ד לכוף להשאיל ספריו ובכלל זה ג"כ שמותר להעתיק אפילו חבירו מקפיד על ההעתקה מטעם (שכתוב במדרש משלי) אל יבוזו לגנב כי יגנוב שאין לבזות למי שגונב דברי תורה ומעתיקו וכמ"ש הע"ש ומר כ"ל עיקר עכ"ל השיך וכן פסק בעט"ז באו"ח ססי' י"ד דאפילו מיחה בו מותר וכ"פ בחת"ס או"ח סי' ב' וע"ש בעט"ז ומג"א ס"ק יו"ד. והנה כל הדברים הנ"ל נאמרים במפקיד ספר שהנפקד אין לו שום חלק בהספר אמנם בנ"ד שהבנים הפשוטים יש להם הרוב חלקים אף נגד פ"ש של הבכור אין אנו צריכים לבא למדה זאת דפשיטא שיש בידם להעתיקו עי' בחו"מ סי' קע"ג סעיף א' בכתבי קודש ונרשם בהג"ה לסי' קע"א סעיף י"ג ולפי המבואר שם אין בכתבים הללו שהם על ה' חומשי תורה דין חלוקה ולא דין גא"א כי כל אחד צריך לכולם דבר ולא חצי דבר. והלוא אם אין ברצונם להדפיס כלל פשוט אצלי שיכולים לומר להבכור אנו נותנים לך כל הכת"י כולו לחלקך ואנחנו בעד כל החלקים שלנו נעתיק ממנו רק כת"י אחד לכולנו ופשיטא שאין יכול למחות בידם. וממילא כן עתה שהעתיקו מקודם הכת"י כולו דכת"י הישן הם מניחים להבכור באיזה זכות ימחה בידם להדפיסו לקיים ציווי אביהם הקדוש להוציא לאור חידושי תורתו הק' ואיזה חלק יש להבכור בהעתקתם ובהדפסתם. ואם מפני שהכת"י הישן שוה עכשיו פחות כבר כתבתי למעלה שמחויבים ליתן לו פ"ש עפ"י שומא כמה היה שוה בעת פטירת מורישם. ומלבד כ"ז הלא מבואר ברמ"א סי' רע"ח סעיף וא"ו דאף אם מוחה בהם שלא ישביחו מ"מ אם עשו שינוי כגון ענבים ודרכום ונעשה יין אין להבכור פ"ש בהשבח רק במה שהיו שוים הענבים ובנ"ד אין לך שינוי גדול מזה שהכתיי נשאר כמו שהיה והשבח הוא הספרים הנדפסים. וגם מעיקרא דדינא פירכא דהלא הרשב"ם פירש בב"ב דף קכ"ו ע"א אהא דאמר רב הונא בכור שמיחה מיחה דאם מיחה ואמר אל תשביחו חלקי אלא נחלוק מיד ואשביח אני שני חלקים שלי ואטול כל שבחן והן לא רצו לחלוק והשביחו הנכסים הרי מיחה בהם ויטול פ"ש וכו' עכ"ל ובנ"ד אין שום דבר מזה שהרי לא ביקש לחלוק ולא להשביח כי לא רצה שידפיסו כלל מחמת חסרון כיס שלו וגם א"א לחלוק כמ"ש ואיזה שבח היה לו. אם לא היו מדפיסים. מכל הלין טעמי נלפע"ד שהדין עם הבנים הפשוטים בענין שבח ההדפסה:

יב אחד הניח בן בכור ופשוט וגם בנות והיה לו שפחה ואמר שהשפחה תהיה משועבדת לבנותיו הפניות ותשרת להן עד זמן היותן נשואות. ואחרי נישואיהן תהיה השפחה משועבדת לשני בניו. ועתה בן הבכור רוצה שיהיה לו פי שנים בהשפחה. עיין תשובת מהרשד"ם חחו"מ סי' שע"ה שכתב דהשפחה הוי ראוי ולא מוחזק. שאין הבכור נוטל פי שנים אלא במוחזק עתה ויכולים לחלוק מיד אבל בדבר שיבוא לאחר זמן ואינם זוכים בו מיד לאחר מיתת מורישם הוי ראוי דהרי מלוה בשטר שמעתה זוכין בה ויש לה זמן קצוב ואפ"ה הו"ל ראוי מכ"ש שפחה זו שאין לה זמן קצוב שמי יודע מתי ינשאו הבנות שיוכלו הבנים להשתעבד בה ושמא תמות השפחה קודם. בודאי הוי ראוי ועי' בשו"ת ברכת יוסף סי' כ"א מ"ש על המהרשד"ם. וע' שו"ת שואל ומשיב ח"ג סי' רי"ד שדחה דברי מהרשד"ם הנ"ל וכל ראיותיו והביא דברי הב"י סי' רע"א שכ' וז"ל ודע שלא