דברי גאונים שנח

יען כי היה מוכרח למכרו כדי שלא יפסיד הרבה יותר בהעסק ע"י הפרנסים. ושמעון משיב כי מיחה בו שלא ימכור חלקו בהיזק רב כזה שהוא בטוח שהפרנסים לא היו יכולים לקלקל. ופלפל הגאון המחבר בדברי הנתיבות סי' קע"ו סט"ו ובתשו' מהרי"ק שורש ד' ובנתיבות ססי' קע"ח בענין שנים שנתפסו והוציא הוצאות שמבואר ברמ"א סי' רס"ד דאם בשבילו לבד היה צריך לכל ההוצאות אין חבירו חייב ליתן לו. וסותר לכאורה למ"ש הרמ"א בסי' קס"ג בבא עלילה על עיר אחת שכל הקהלות אשר יש לחוש שגם להם יגיע הפסד ע"י העלילה מחויבים ליתן לזה. ותירץ גם דברי המהרי"ק שלא יסתרו אהדדי וביאר דין השותפים היכא יכולים לכוף זא"ז למכור וכיוצא להוציא הוצאות והביא שם תשו' הרא"ש בכלל פ"ח סי' א' וסי' ד' שהבאתי לעיל ושם בהגהות בנו נסתייע ג"כ מתשו' הרא"ש הנ"ל כד' דו"ז בקצוה"ח סק"ז דלא כהנתיבות שם יעו"ש מה שהעלה הגאון המחבר בנ"ד הנ"ל. וע' כאן סי' כ"א מ"ש בשם השו"מ:

ועי' בספר משפט שלום למחו' הגאון אבדק"ק בערזאן נ"י בסי' קע"ו סוסעי' י"ד שחידש דאף אם נימא דשותף שמכר קודם זמן מכירתה ואח"כ נתייקרה הסחורה דחייב לשלם ההפסד. היינו היכא דלא הוי שמירה בבעלים. אבל היכא דהוי שמירה בבעלים אף שכתב לעיל דחייב בשינה דהוי מזיק ממש (עי' כאן לעיל סי' ה') מ"מ בזה לכ"ע אינו חייב לשלם מה שנתייקר אח"כ משום דהוי רק מבטל כיסו ואין בזה חיוב רק משום שקיבל עליו השמירה. והרי בכה"ג מכח קבלת השמירה פטור אפילו בפשיעה בבעלים ובכה"ג לא הוי מזיק בידים כנלפענ"ד ברור עכ"ד:

כ ועי' בשו"ת אמרי אש חחו"מ סי' כ"ג שנשאל שם בשותפים ביין שהלך אחד מהם ברשות חברו למכור היין. ושינה השותף ומכרו בהקפה. וגם כפי המחיר שמכר הפסידו מהקרן. ועתה נתייקר היין ותובע השותף שישלם לו חלקו במזומנים וגם שישלם לו כפי השער של עכשיו כיון שלא היה רשות למכור בהקפה א"כ או תן לי ייני או הדמים של עכשיו. והגאון המחבר פלפל בדברי הקצוה"ח והנתיבות סי' קע"ו סעי' י"ד ובסי' ד"ש בקושיתם דלמה משלם כשער היוקר דלא יגרע מגזלן ומזיק דאינו משלם אלא כשעת ההיזק והגזלה יענ"ש ולדינא העלה דהמכירה קיימת כיון שמכר ברשות ובזמן ואף שמכר בהקפה הלא הוא מחויב לשלם לו במזומנים ולא הפסידו בהקפה כלום והביא ראיה דהמכירה קיימת מסי' קפ"ב ס"ב ושם בנתיבות וא"צ לשלם לו רק כפי השער שמכר עכ"ד. וכפי הנראה אשתמיטו לי' דברי הב"ה והב"ש הנ"ל שהבאתי דהמכירה קיימת בל"ז:

כא ראובן ושמעון שכרו מהקיר"ה אוראנדא בשותפות על שלשה שנים והקאנטראקט נכתב על שם ראובן לבדו. ואחר זמן ראה ראובן לפי דעתו שאפשר שיהיה הפסד רב בהעסק. הלך והשכיר כל הרעגאל ללוי ויש היזק רב על השלשה שנים לפי שכירותו. ותובע ראובן חלק היזק משמעון ושמעון טוען שהוא אינו מרוצה להשכיר חלקו עי' בזה חילוקי דינים בשו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' יו"ד. וע"ש שמסיק שאף אם הוא באופן ששמעון פטור מההיזק כגון שראובן פשע במכירתו. מ"מ אין לשמעון על לוי כלום כי שכירות השותף שהשכיר קיים אף על חלקו ואין לו רק על ראובן:

כב ועיין בשו"ת השיב משה סי' צ"ד שנשאל בראובן שנתן מעות לשמעון למחצית שכר לעשות יינות ושמנים. וכן עשה שמעון והניח הסחורה שעשה במרתף. אשר שכר. וכאשר ארכו הימים רצה שמעון למכור הסחור' ומיחה בו ראובן בפני עדים שלא ימכור אבל שמעון לא השגיח עליו ומכר לאחד בקנין גמור כדרך התגרים רק שהסחורה מונח עדיין ברשות המוכר וכעת רוצה ראובן לבטל המכירה וטוען שמעולם לא היה לו רשות לשמעון למכור רק שמסר לו המעות לעשות הסחורה אבל לא למכור בלתי הסכמתו והלוקח טוען אחרי שכל מתעסק יש לו רשות למכור כדין שותף וכן הוא המנהג א"כ ברשות קניתי והשיב הגאון המחבר דישבע ראובן שהתנה עם שמעון תנאי מפורש בשעת נתינת המעות לשותפות שאין לו רשות למכור בלתי הסכמתו דאז בטלה המכירה דהוי שמעון כמוכר דבר שאינו שלו. ואף דטענת הלוקח הוא טענת ספק נגד ראובן ואין נשבעין על טענת ספק מ"מ כאן חייב ראובן לשבע כיון שמן הסתם הנהוג יש רשות לשותף למכור והלוקח קנה בבירור. הוי כמו תביעת ברי אני קניתי הסחורה ומן הסתם היה לו לשמעון רשות למכור ואתה בא לבטל המכירה היפך המנהג השבע לי. וזה דומה למ"ש הש"ך בסי' ע"ה סקפ"ב דכל היכא שידוע שבא ממון חברו לידו והוא טוען שנאבד או נתקלקל מחייב לשבע אף שהלה אינו יודע להכחישו. ואף אם שמעון מודה לראובן שלא היה לו רשות למכור לא מהכי לפטרו משבועה. וגם המחאה שמיחה בפני עדים לא מהני דאם היה לו רשות בתחלת השותפות למכור לא יוכל אחר כך למחות בו. ועיין שאלה הנ"ל בתשו' מראה יחזקאל סי' קי"א ושם אם מחויב המוכר לשלם ההיזק לשותף ואם מכר לעכו"ם דלא ציית דינא ע"ש:

כג ועי' בספר משכנות הרועים סי' מ"ד בתשו' הרב הגאון מהרש"ק המגיד מבראד שכתב על הדין שהבאתי לעיל סי' י"ט בשם הב"ה והב"ש אהע"ז סי' פ"ו ס"ק י"ט ובש"ך חו"מ סי' ע"ז סקי"ט דשותף שמכר או השכיר שלא מדעת חברו דמה שעשה עשוי. דהסברא נותנת דזה דוקא בשותפין שנשתתפו כיון דהמנהג הוא כן. י"ל דע"ד כן נשתתפו מתחלה. אבל באחין שירשו י"ל דהם לא הסכימו שיהיה מעשה האחד קיים רק בעינין דעת שניהם וז"נ בסברא ועי' בב"ב דף קכ"ו ע"א וע"ב בתוס' ד"ה לא