דברי גאונים שנז

מטעם זה דהוי שומר וחייב אף בעשה בשוגג היזק שאינו ניכר. ועי' במהר"ם שיק חיו"ד סי' רפ"ד ובשו"ת שו"מ מהד"ב ח"א סימן מ"ב בד"ה והנה בנקה"כ. וכל פשיעת שומרים ועיוות השליח כד מעיינת בהו אינם אלא גרמא בעלמא ואפ"ה חייב כמ"ש הב"י בסי' ס"ו בשם תשובת הריטב"א. ויותר מזה מצינו בחו"מ סי' ש"ג סעיף ז' דש"ש חייב אף כשגרם היזק רק בדבור בעלמא והוא ממהרי"ק שרש קכ"ה. ומ"ש הגאון הנ"ל דכיון שהוא שותף מסתמא לא נתכוון להזיק ופטור אף מגרמי. גם זה מבואר במהרי"ק והסמ"ע שם ס"ק ז' הביאו דחייב אפילו כוונתו לטובה. ועי' בש"ך סי' רצ"א ס"ק ל"ג. ודברי המאירי שהביא עולים יפים דמיירי שם באדם דעלמא. אבל לא היכא דאנחנו באים עליו מצד שומר. ובגוף הדין שנשאל עליו הגאון המחבר עי' בשער משפט סי' קע"ו ס"ק ד' שהוכיח שפטור משום דמה שהוזלה הסחורה אח"כ הוי היזק שאינו ניכר ואומר לו הרי שלך לפניך דכיון דמה שעיכב את חבירו מלמכור הסחורה נתכוון לטובה פן תתייקר. דמי למטמא ומדמע בשוגג דלא קנסוהו בהיזק שא"נ ואומר הרי שלפ"נ. שו"ר בפ"ת סי' הנ"ל ס"ק כ' שהביאו ותמי' לי למה לא הביאו מתשו' מהר"ם שהובא במק"א בהלכות מלוה בדיני רבית שכתב דשותף שעיכב מלמכור הסחורה בזמן מכירה אין לו עליו אלא תרעומת. אח"ז ראיתי בס' משפט שלום סי' הנ"ל סעיף י"ד שהאריך בדין הנ"ל והביא גם דברי המחנ"א הנ"ל בשם המהר"ם. ועי' בדיני גרמא כלל ט"ו סימן י"ז שהארכתי בדברי השעמ"ש הנ"ל יעו"ש. אם הגיע זמן מכירת הסחורה הזאת. שמבואר בחו"מ סי' קע"ו סעיף י"ד שיכול כל אחד מהשותפים למכור ואין חבירו יכול לעכב עליו עי' בתשו' השיב משה סי' צ"ד דיכול כל אחד למכור כל הסחורה ואין ביד השני לעכב חלקו ולומר מכור רק חלקך לבד משום דיכול זה לומר שמזדמנים יותר קונים על סחורה הרבה ביחד. ואפילו אם רוצה הלה ליתן לו בעד חלקו כפי השער שבשוק יכול לומר אני אקח יותר. והובא גם בספר משפט שלום למחו' הגאון מבערזאן בסי' קע"ו סעיף י"ד:

יט שותפים בסחורה ומכר אחד מהם הסחורה בלא ידיעת חברו קודם שהגיע זמנה למכור ואח"כ נתייקרה או שמכרה באיזה שינוי אחרת. ועתה חברו רוצה לבטל המכר. עיין בבית הלל על אהע"ז ססי' פ"ו שפסק דאין השותף יכול לבטל המכר נגד הלוקח דמה שעשה עשוי אבל השותף המוכר מחויב לשלם לחבירו ההפסד שגרם ע"י המכירה (מבואר בסי' קע"ו סעיף י"ד) והב"ש שם הסכים עמו ועיין בשער משפט על החו"מ סימן ע"ז ס"ק ד' שהביאו ועיין כאן לקמן סי' כ"ג:

ועי' בספר משפט שלום להגאון מבערזאן נ"י בסי' קע"ו סעיף י"ד שחידש דהא שפסקו דהמכר קיים במכר קודם הזמן היינו דוקא אם מכר בלא ידיעת חבירו שלא מיחה בו. אבל אם חבירו מיחה בו שלא למכור קודם זמנו וזה עבר ומכר יכול חבירו לבטל המקח דהא עיקר הטעם דמכרו קיים הוא משום דדרך השותפים בכך שאחד מוכר בלא ידיעת השני הוו כהתנו בתחלת השותפות בין לתקן בין לעוות (כ"כ הש"ך בסי' ע"ז ס"ק י"ט) אבל בכה"ג דמיחה בו בפירוש אין דרכו בכך ויכול לבטל המקח וכן נראה עיקר לדינא. ועוד נלפענ"ד דיכול לבטל כל המקח אף מחלק חבירו שמכר כמו באם הגיע זמן המכר יכול שותף אחד למכור הכל ואין חבירו יכול לעכב עליו וכמ"ש לעיל בשם תשו' השיב משה (הבאתיו לעיל בסוסי' י"ח) משום דקפצי זביני טפי על סחורה הרבה ביחד. א"כ הה"ד להיפוך יכול זה המבטל המקח לומר אינו רוצה לחלוק עצמו קודם זמן המכירה ובזה עדיפא כחו טפי כמ"ש הסמ"ע סקמ"ה דמזלא דבי תרי עדיף או שרוצה שיטריח גם חבירו במכירתה וכו' וע"ע בט"ז יו"ד סי' קע"ז סק"ט ועי' במחנ"א בה' אונאה סוסי' י"ח. וע"ש במשפ"ש בקונטרס אחרון לסי' וסעי' הנ"ל שחקר איך הדין בזה באם הלוקח טוען שהוא רוצה להיות שותף עמו בחלק זה שהיה להשותף שמכר לו ע"ש מ"ש בזה:

וע"ש בקונ"א בדין שותפים שהתנו ביניהם שלא ימכור שום אחד מהם סחורה גם בהגיע זמנה למכור בלי ידיעת חבירו. אי סגי בהודיעו לחוד או בעינן הסכמתו ורצונו דוקא. עי' בתשו' מהרש"ל סי' ט"ו מבואר דעתו דידיעתו היינו הסכמתו. אבל בתשו' בגדי כהונה חחו"מ סי' יו"ד חולק בדבר והכל לפי הענין ועיין בש"ך סי' ס"ו ס"ק פ"ו מדברי הרשב"א ובנ"ד נראה דודאי מוכח מהתנאי דתלוי ברצונו אבל מ"מ צ"ע אם בעינין הסכמתו דוקא בפירוש או סגי כשלא ימחה עכ"פ וצ"ע לדינא. ועיין כאן לקמן סי' כ"ב ועי' במראה יחזקאל סי' קי"א:

ועי' באבני צדק חחו"מ סי' י"ב בשותף אחד שמכר העצים שביער ע"מ לחטוב בערבון ות"כ והיה קודם שהגיע זמנו למכור דאין השותף יכול לבטל ומחויב ליתן העצים ללוקח ולשלם לחבירו ההפסד ועי' בתשו' הרא"ש כלל פ"ח סי' ד' שמבואר כדעת דו"ז בקצוה"ח סק"ז דאין השותף חייב לשלם רק כמו גזלן במה שהיה שוה בשעה שמכרה. ותימה על הגאונים שלא הביאו וע"כ לחלק בין אומן לשותף ודו"ק. שו"ר בתשו' בית שלמה חחו"מ סי' כ"ב שנשאל כיוצא בזה בראובן ושמעון ששכרו בשותפות את הראנדא של היי"ש בעיר אחת. ונכתב הקאנטראקט על שם ראובן לבדו וראובן נתן הקאפציע ממעותיו ושמעון החזיר לו סכום מה על הקאפציע ונ"ח לו המותר ואחר שהחזיקו הראנדא ב' חדשים לאשר קמו הפרנסים דשם לקלקל העסק ולהפסידו. ירא ראובן לנפשו להחזיק עוד העסק פן יפסידו לו הפסד רב. ע"כ מכר ראובן כל העסק להם והפסיד הרבה במכירתו מדמי השכירות ששכרו עם שמעון ועתה תובע ראובן משמעון להשלים לו ההיזק.