דברי גאונים שנו

הסחורה ביד שמעון בתורת עושק וקיי"ל שהמעכב ממון חברו בידו הו"ל עושק ומתחייב באונסין ע"כ הדין שחייב שמעון לשלם לראובן. יעו"ש כי קצרתי באומר:

טז ראובן ושמעון נשתתפו וקנו כמו אלף עורות וראובן הוצרך ללכת לעירו. והניח לשמעון מעות שיקנה עוד עורות. ובתוך כך הוזלו העורות והיה נראה שאם לא ימכור העורות יפסידו בהם מן הקרן והחליף שמעון העורות על בגדים. והי' הריוח כראה לעין. ובלילה נגנבו כל הבגדים. ועתה טוען ראובן שכל ההפסד חל על שמעון שפשע בחליפין שעשה כי העורות כבדים לגנוב. אבל הבגדים הם מעט הכמות ורב האיכות. ושמעון טוען הלא החלפתי לטובת השותפות. עי' מהרשד"ם סי' קס"ו שהעלה דאם נשתתפו סתם בקניית כל מיני סחורה. אז שמעון פטור כיון שהחליף לטובת השותפות ואין לחייבו מצד ש"ש כיון שהתחילו שניהם יחד לעסוק בקניית העורות הוי שמירה בבעלים ואעפ"י שראובן לא נמצא שם בעת שגנבו העורות מ"מ כיון שהיה עמו בשעה ראשונה הדבר פשוט דהוי שמירה בבעלים ויש ללמוד כן מתשו' מהרי"ק סי' קט"ז וכו' והביא ראיה ממ"ש התוס' פ' חיה אהא דפריך בגמ' אמאי שמירה בבעלים ופירשו התוס' וז"ל פי' אם התחילו שניהם לשמור יחד כל אחד בשעה שהוא משמר חלק חבירו חבירו משמר לו חלקו ואעפ"י שאין עמו במלאכה בשעת אונס כיון שהיה עמו בתחילת שמירה בעליו עמו קרינן בי' עכ"ל התוס'. ומעתה אחר דשמעינן מדברי התוספת דמכיון שהתחילו שניהם לשמור יחד אף שלא היה האחר עם חבירו בשעת האונס בעליו עמו קרינן בי' ידענו גם כן מדברי מהרי"ק הנ"ל דלא שני לן בין אירע האונס בהעורות ובין שאירע בהבגדים כיון שהיה מענין השותפות אמנם אם היה המדובר ביניהם רק לקנות עורות לבד. דבר פשוט ששמעון מחויב לשלם כל ההפסד כיון שיש רגלים לדבר שההפסד בא מצד השינוי שהבגדים נוחים הם לגנוב מן העורות כאמור עכת"ד. ויש להבין דאם כוונתו מצר דהוי פשיעה כמשמע מלשונו שם א"כ למה יתחייב הלא קיי"ל דפשיעה בבעלים פטור. וכעת בכתבי מהד"ב עיינתי עוד הפעם במהרשד"ם וראיתי בתחלת תשובתו שכתב וז"ל אם אינם שותפים מתחלה אלא לסחורה ידועה כמו בנ"ד אם לא נשתתפו אלא לקנות עורות לבד. דין זה נלמוד ממ"ש בהגוזל קמא ת"ר הנותן מעות לשלוחו לקנות לו חטים וקנה שעורים אם פחתו פחתו לו וכו' והתם ודאי אין חילוק בין אם כוון לתועלת וכו' דסוף דבר כל המשנה ידו על התחתונה דפושע הוי כיון דשינה וכו' עכ"ל. ושם מבואר הטעם בהפוסקים דכיון דהשליח לא קנה הדבר שצוה עליו המשלח לקנות. לא קנה המשלח הסחורה הזאת לכן חל כל ההפסד על השליח שהרי הוא סחורה שלו. ומ"מ קרא לי' המהרשד"ם פושע א"כ י"ל שגם מ"ש אח"כ ששמעון מחויב לשלם מצד שפשע במה ששינה להחליף על בגדים כוונתו כיון שלא נשתתף ראובן עמו רק על קניית עורות. א"כ הבגדים הם של שמעון וחל עליו ההפסד מהגניבה ועי"ל סי' ה':

יז שותפים שהן שיש זה לזה. ונאבד מאחד מהם שט"ח שהיה להם על אחרים חייב השותף לשלם ההפסד כמה שהיה שוה אף דאין דין שומרים בשטרות. עי' בדיני שומר כלל צ"ו סי' כ"ד:

יח שותפים שיש להם סחורה בשותפות. ואחד מהם הטעה את חברו ואמר לו שכבר מכר הסחורה. ואח"כ נודע לו שלא מכרה. וביני ביני הוזל הסחורה. ועתה זה טוען שכל ההיזק חל על השותף המטעה כיון שהוא רצה למכור אז הסחורה וחבירו הטעהו שכבר מכרה. עיין בשו"ת שואל ומשיב ח"א אמצע סי' י"ח שכ' דהשותף המנועה פטור כיון דלא ברי היזקא לא הוי גרמי ועיין נדון כזה בשו"ת ברכת יוסף חחו"מ סי' י"ח ששני שותפים קנו יי"ש מאדון שישרוף בבית השורף שלו ואח"כ אמר שותף אחד לשני כי מכר היי"ש ללוי והחזיר לו מעותיו והסכים השותף ואח"כ נפסד כל המעות אצל האדון שלא נתן יי"ש. ועתה טוען השותף שהטעה אותו במה שאמר לו שמכר ללוי כי באמת לא מכר ונותן אמתלא למה אמר כן וזה טוען שההפסד עליו שבודאי מכר והוא הסכים למעשיו ואין לו שב חלק בהפסד וגם עי"ז לא מכר לאחר יעו"ש כי קצרתי בגוף השאלה שמבואר שם הרבה טענות שהיה ביניהם זולת הטענה הנ"ל. ועל הטענה שתובע ההפסד משותפו יען שלא רצה למכור מסיק דפטור מטעם שהבאתי בסוסי' זה בשם השער משפט ובלא"ה נלפע"ד דלא שייך הכא דינא דגרמי כיון שהמטעה יש לו חלק בסחורה וגם לעצמו גרם היזק במה שלא מכרה אז א"כ מסתמא לא כוון להזיק. וכבר למדנו מדברי הרב המאירי בר"פ הכונס והובא שם בש"מ גבי הפורץ גדר בפני בהמת חברו דכל שאין כוונתו להזיק לא שייך דינא דגרמי. וה"ה כאן מסתמא לא כוון להזיק כיין שהוא שותף ומטעם זה חולק הרב המשיב על הרדב"ז יעו"ש. ולפע"ד דברי הרדב"ז הם ברורים. ודבריו תמוהים מאוד דלדעת הגאון המשיב דבשותף אף גרמי פטור כיון שיש לו חלק מסתמא לא כוון להזיק. איך יפרנס דברי הרמב"ם ופסקו מרן הב"י בשלחנו הטהור באין חולק סימן קע"ו סעיף יו"ד וי"א ובכמה מקומות דשותף ששינה חייב בכל ההפסד שנוכל לתלות אף בדרך רחוקה שבא ע"י השינוי ורוב הדברים שחשב שם בש"ע הם רק גרמא בעלמא ולא גרמי דבאדם דעלמא פטור בגרמא ובשותף חייב וע"ש בסעיף י"ד באם מכר הסחורה קודם זמנה אולם האמת כמו שהבאתי בדיני גרמא כלל ו"ו סי' ח' ובדיני שליח ובדיני שימר בשם תשו' מהרי"ט והגאון יעב"ץ בתשובותיו והחת"ס והשער משפט דכל דיני דגרמי וגרמא אינם אלא באדם דעלמא המזיק לחברו אבל שומר או שליח או ש תף דדינם כשומר. כיון שבא הדבר לידו בתורת שמירה חייב אף בגרמא בעלמא אפילו על צד נפלאה ורחוקה וכ"כ בתבו"ש סי' י"ח ס"ק כ"ד לענין שוחט