דברי גאונים שנה

י שכחה בשומר אם הוי אונס או פשיעה. כגון שהניח הפקדון בארגז סוגרת ומסוגרת ופתח הארגז ושכח לסגרה. וכשנזכר שהניחה פתוחה בא ומצא שחסר הפקדון באופן דיודע בודאי שבאותו הפעם ששכח הארגז פתוחה נגנב הפקדון עיין עובדא דא בשו"ת מקור ברוך סימן ב"ן שפסק דשכחה הוי אונס ולא פשיעה וישבע שבועת שומרים ופטור. אולם אם אינו יכול לשבע שהניחה פתוחה ע"י שכחה ושבאותו פעם נגנב ע"י השכחה אזי הוי מחשוילינו. כן ביאר דבריו בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך פשיעה. וע"ש שכתב שכן הוא גם דעת מהרש"ך דהוי אונס וציין שם שהוא מחלוקת הפוסקים ומצי המוחזק לומר קי"ל דהוי אונס. וגם ציין לעיין בתה"ד סי' של"ג. וע"ש בח"ב ערך שומר בשם הכנה"ג סימן רצ"א בהגה"ט אות ה' דשכחה אונס הוא. וכן הוכיח בשבות יעקב ח"ב סי' קמ"ח והשיג שם על הש"א שלא פסק כן יעו"ש באורך. ועי' לעיל בדיני גרמא כלל נ"ו סי' ח' מ"ש בשם השאילות יעב"ץ דשכחה הוי קרוב למזיד ולא הביא כלל דעת האחרונים. ועי' בשו"ת סמיכה לחיים סי' י"ז שנשאל בראובן ושמעון שותפים במו"מ. ופעם אחת שלח ראובן לשמעון שהוא בעיר אחרת סחורה למכור שם. וכ' לו שלא יקיף ממין סחורה זאת לשום אדם דסחורה זאת אינה נמכרת בהקפה. וקיים שמעון כאשר צוה עליו ראובן. ולאחר שלשה חדשים שלח לו ראובן עוד ממין הסחורה הזאת אך לא כתב לו כמקדם שלא יקיף הסחורה. והלך שיורשין ומכרה בהקפה. ונפסד החוב וטוען ראובן שההפסד חל על שמעון כיון ששינה ממה שכתב לו בתחילה שלא יקיף ממין הסחורה זאת ועל סמך זה שלח הסחורה. ושמעון משיב ששכח כעת מהתראה הראשונה ולא עלה כלל בזכרונו והשיב הגאון המחבר דלפי דעת מהר"ם מינץ בסי' כ"ח ובשבו"י ומקור ברוך (שהבאתי לעיל) דשכחה הוי אונס ולא פשיעה וכ"כ מהרש"ך ח"ב סי' ק"ה. א"כ בנ"ד שמעון הוי אונס ופטור. אולם מצינו חולקים בזה הלא הם הרב פ"מ ח"א סי' נ"ט ובשער אפרים סי' נ"ח בשם בנו הרב ז"ל דשכחה הוי פשיעה. וכ"כ הרב משפט צדק והביאו הכנה"ג בסי' רצ"א בהגהב"י אות ט"ז בשכח והניח תיבה פתוחה דהוי פשיעה. ועי' להרב דבר משה ח"ב סי' פ"ו שהביא מחלוקת זה וכתב דהמע"ה, פיסקא דדינא דגם בנ"ד יכול המוחזק לומר קי"ל שאני פטור עכת"ד שם. ועי' בשו"ת חסד לאברהם סי' צ"ו שפסק דשכחה לא הוי אונס ולא פשיעה אלא שוגג והביא כן בשם החוו"י סי' ל"ט. וכ"כ במג"א סי' שי"ח ס"ק ג' ועיי"ש בשע"ת ובפרמ"ג ועי' במג"א סי' תקכ"ז ס"ק וא"ו וסי' ק"ח ס"ק י"א ושם בנתיב חיים ולבושי שרד ושע"ת ס"ק י"ב ובשו"ת בית יצחק חאו"ח סי' י"ח:

יא ראובן ושמעון שותפים במו"מ. והלך שמעון וקנה סחורה ונתאנה הרבה. וכשהודיע לראובן התרעם עליו ולא רצה לקבל הסחורה לשותפות. ומכרה שמעון והפסיד הרבה ותובע חלק הפסד מראובן. עי' בשו"ת סמיכה לחיים סי' י"ז שהביא בשם שו"ת בעי חיי (הוא מהרב ככה"ג) ח"ב סי' פ"ה דראובן פטור מהפסד כיון דשינה שמעון מדרך התגרים וקנה סחורה רעה ביוקר ההפסד לעצמו יעו"ש:

יב שותף ששינה או פשע או שהקיף. אין חילוק בין אם שינה בקרן או בריוח ההפסד חל עליו דלאחר שנולד הריוח הוי כמו קרן. זולתי אם מחמת השינוי היה ריוח ואח"כ אירע הפסד באותו שינוי לא יוכל חבירו לומר ארויח ולא אפסיד. כן מבואר בשו"ת בית יהודה חחו"מ סי' ל"ה:

יג שותף שקנה עשרה תיבות כלים קטנים כל מאה כלים בעד סכום כו"כ. ואמר לו המוכר שיש בכל תיבה מאה כלים. ומנה השותף שלשה תיבות ומצאם שלמים במנינם וסמך עצמו ולא מנה שאר התיבות. ואח"כ נמצא חסר הרבה מהתיבות שאין בהם מאה כלים ועתה השותף השני אינו רוצה לקבל על עצמו הפסד זה באמרו שפשע במה שלא מנה את כולם. עי' בשו"ת סמיכה לחיים סי' י"ו שפסק דאם דרך הסוחרים בסחורה הזאת להיות מונים כל התיבות כשקונים והוא מודה שנתעצל ולא מנה את כולם ודאי דחל עליו כל ההפסד וראיה ממהר"י בי רב בתשובה סימן כ"ב וז"ל וכן אם הודה שלא עיין בסחורה בשעה שלקחה הוי מזיק בידים וההפסד לעצמו. ואם הרויח הריוח לאמצע עכ"ל. והביאו הכנה"ג בסי' קע"ו בהגה"ט אות צ"ד בלי חולק. וה"ה בנ"ד עכ"ד:

יד ראובן ושמעון שותפים ויהי היום נסע ראובן לצורך השותפות עם סחורה דרך המדבר והוצרך לחלל את השבת ללכת עם הסחורה ביום ש"ק. ואחר הליכתו בשבת סמוך למחוז חפצו באו שוללים ושללו הסחורה. וטוען שמעון שההפסד חל עליו לבדו מחמת ששינה וחילל את השבת. עי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך שותפים שהביא בשם הגאון חיד"א בספרו חיים שאל ח"א סימן מ"ה שפסק דכיון שהוליך הסחורה מדעת שמעון א"כ לא שינה. ומה שטוען שמעון שע"י עון חלול שבת בא הנזק הוי גרמא בנזקין שאינו ודאי שעון זה גרם זאת עכ"ל. וע"ל דין י"ח וצ"ע:

טו ראובן ושמעון קנו ביחד צמר גפן אדעתא לחלוק ביניהם הסחורה תיכף אחר הקנייה והוליך שמעון כל הסחורה לביתו. וראובן ביקש ממנו כמה פעמים לחלוק הסחורה וליקח חלקו לביתו ושמעון דחה אותו מיום אל יום. וביני ביני נגנב כל הסחורה. עי' בתשב"ץ ח"ד בטור הראשון סי' כ' שכתב דודאי מצד שותפים ש"ש אין לחייבו כיון שלא הותנה ביניהם שמור לי היום ואשמור לך למחר הוי שמירה בבעלים. וזולת זה לא הוי כאן ש"ש כלל דכל עיקר דין ש"ש בשותפים הוא משום שאחר יום או חודש ששמר זה נתחייב השותף השני ג"כ לשמור כ"כ זמן והוי שמירה בשכר. ובנ"ד ליכא למימר הכי דהא שניהם מודים שראובן תבעו כמה פעמים לחלוק. וגם קנאו אדעתא לחלוק. אבל מטעם אחר חייב שמעון בכל ההפסד כיון שראובן תבעו כמה פעמים לחלוק ולהוליך סחורתו לביתו ושמעון היה מעכבו. הו"ל