דברי גאונים שנד

וסי' הנ"ל בעניני דינים הנ"ל ושם בסעי' יו"ד וסעי' מ"ח:

ה שותפים ששניהם מתעסקים כאחד דקיי"ל בסי' קע"ו סעיף ח' לענין גניבה דפטור משום דהוי שמירה בבעלים. יש לעיין בדין המבואר שם סעיף יו"ד דאם שינה או מכר בהקפה במקום שאין דרך למכור בהקפה דחייב לשלם. אם בכה"ג ששניהם מתעסקים פטור משום דהוי פשיעה בבעלים (עי' בכלל צ"ח סי' ס"ב) או דילמא שינה או מוכר בהקפה מזיק בידים הוי וחייב הנה הש"ך באמצע ס"ק ט"ז נסתפק בזה יעו"ש ובשו"ת זרע יעקב סי' כ' כתב דפשוט הוא דהוי מזיק וחייב ושכן פסק מהרש"ך ח"א סי' ע"ה וכן העלה הכנה"ג סי' קע"ה בהגהב"י אות ק"ח ואות פ"ז. וגם הרב משל"מ הביא כן דעת מקצת הפוסקים ובס' שער משפט סי' הנ"ל ס"ק א' הביא תשו' הרי"ף ואס"ז שמבואר בפירוש דכשנתעסקו ביחד הוי פשיעה בבעלים ופטור. ועי' בסמוך מ"ש בשם האחרונים בסי' ו' ז' ח' ט'. ועיין בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ג סי' קט"ז דהוי ספיקא דדינא אם הוי פשיעה בבעלים ופטור או מזיקך וחייב ועי' בזה בס' משפט שלום להגאון מהרש"מ מבערזאן בסי' וסעיף הנ"ל בד"ה ש"ם בש"ך וע"ש במשפ"ש בסעיף יו"ד ובסעיף מ"ח ועי' בזה בפ"ת שם ס"ק י"ג:

שותפים שקנו להשותפות סוסים יקרים. והדרך שלא להשתמש עמהם בשום משוי. והלך אחד מהשותפים והוליך עליהם איזהו חביות של. כוורת דבורים. וקפצו הדבורים על הסוסים ונשכו אותם הרבה ובחלו מזה ונפחתו הרבה ותובע השותף השני כל ההיזק מזה. והי' באופן דהוי שמירה בבעלים. עי' בס' משפט שלום למחו' הגאון מק"ק בערזאן סי' קע"ו סעי' מ"ח בד"ה ש"ם וישב"ע שחקר בזה אם הוי רק פשיעה. ופשיעה בבעלים פטור או הוי מזיק בידים דלא גרע משאר שינוי המבואר בסי' קנ"ו סעיף יו"ד דכמה פוסקים סוברים דהוי מזיק והוי ספיקא דדינא. אמנם כ"ז הוא אם הדבורים היו רחוקים מן הסוסים יותר מג' טפחים. אבל אם היו תוך ג' טפחים ודאי הוי מזיק וחייב כמבואר בחו"מ סי' קנ"ה סעיף ל"א בדין זורע חרדל אצל כוורת דבורים:

ו ועיין בשו"ת שב יעקב סי' י"א בראובן ושמעון שעוסקים ביחד בהשותפות והלך ראובן לירי"ד אחד וקנה שם סחורה. ושלח הסחורה לביתו ע"י לוי. ואח"כ טוען לוי שהסחורה נאבדה לו מן הסוס בדרך שלא בפשיע' ושהוא ש"ח ופטור ושמעון טוען על ראובן שכל ההפסד מאותו סחורה חל עליו לבדו שלא היה לו לשלוח ביד אחר ובפרט לוי אינו מהימן לו בשבועה. וראובן טוען שעשה לטובת השותפות להקדים הסחורה לביתו למכרה ולדעתו היה לוי איש נאמן. ופסק שהדין עם שמעון דראובן הוי שומר שמסר לשומר וחייב. ואף דהתחילו להתעסק ביחד והוי פשיעה בבעלים העלה דהעיקר להלכה כתירוץ הב' בש"ך ס"ק הנ"ל דמוכר באשראי הוי מזיק בידים ולא פשיעה וא"כ גם בנ"ד הוי מזיק עכת"ד. ועיין בנתיבות סי' ש"א ס"ק ב' וסי' קע"ו סקכ"ג:

ז שלשה ששכרו כאחד פאבריק של חומץ ועסקו שלשתם בצורך קניית הדברים לעסק הנ"ל ושם בפאבריק יושבים שלשה בנים שלהם ועוסקים בצורך הוצאה והכנסה ואח"כ מסר אחד מהבנים לבן השותף השני צרור כספו של שותפות ונתן הכסף בכיס של בתי שוקיים ונאבד ממנו בדרך והוא פשיעה שדרכן של סוחרים ליתן המעות בכיס של בגד שאצל החזה ולא בבתי שוקיים ע' בחתם סופר חו"מ סי' ק"ח שביאר בזה כל פרטי דינים אם היה נאבד מהאב אם הוי פשיעה בבעלים מחמת שעוסקים ביחד ומחמת שבניהם של השותפים אחרים עמו. ואם האב מסר הצרור כסף ליד הבן והבן פשע אם האב מחויב לשלם. ובנדון הנ"ל שהבן האחד מסר להשני פשיטא דהבן חייב והאב פטור יעו"ש:

ח שני שותפים שהטילו לכיס זה מנה וזה מנה ומכר אחד מהם בהקפה על מאה וחמשים במקום שאין דרכן להקיף דהדין בסימן קע"ו סעיף יו"ד דחייב לשלם. והמקיף טוען שאינו מחויב לשלם לחברו רק החמשים הנשארים. ולא להשלים עוד חמשים מכיסו דקיי"ל כדעת הרמ"ה שהובא שם סעיף וא"ו דאין השותף משתעבד לשלם מביתו. עיין בשו"ת זרע יעקב סי' י"ט שכתב דהדבר פשוט דעד כאן לא אמר הרמ"ה אלא כשהפסיד בדרך מו"מ או אונס וכיוצא בו. אבל בנ"ד הוי פושע ומזיק וחייב לשלם מביתו ועי"ל סי' ה' ו':

שותף שהוא מוחזק בסחורה או מעות השותפי' ויש לו תביעה על שותף השני ששינה בעסק השותפות וכיוצא שגרם היזק. באופן שהתביעה הוא ספיקא דדינא אם הוא חייב. אם יכיל השותף המוחזק לומר קי"ל כהפוסקים שהוא חייב. או לא יכול לומר קי"ל כיון שדבר המשותף הוא בחזקת שניהם עיין בדיני קי"ל כלל צ"א סי' ד' מ"ש בשם השבו"י בשם מהר"א ששון:

ט שני שותפים שנשתתפו על שנה שיקחו מהסוחרים מרגליות או שאר סחורה למכור וחולקים בהריוח שמרויחים. ולקח אחד מרגליות למכור ונאבדו ממנו ותובע מחברו שישלם ג"כ החצי מכיסו עיין בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' ר"ה שפסק דאף שהשותף שלקח המרגליות הוי שומר נגד שותפו מ"מ הוי שמירה בבעלים בשותפים ואף פשיעה בבעלים פטור. וכאן לא שייך הדין דאין השותף משתעבד לשלם מביתו כיון דשניהם אינם מטילים להכיס כלום רק לוקחים למכור ואח"כ משלמים. וגם דהוי כשותפים שלוו מאחד דשניהם נשתעבדו לשלם אף שלוה רק שותף א' לצורך השותפות. אך הוא מחויב לישבע שאבד המרגליות ומחויבים שניהם לשלם בשותפות. ועי' בכלל צ"ח סי' ס"א והחילוק מובן: