דברי גאונים שנג

כהוגן ובאו להיזק עי"ז שעכ"פ עשה לצורך השותפות אבל אם חלק עצמו שלא מדעת שותפו והשותף שתק. בזה לא שייך לומר דשליחותי' עביד והסכים למעשיו. דלא עשאו השותף שליח רק לקיום השותפות ולא לחלק א"ע ולבטל השותפות:

וע"ש בבית יהודה שנסתפק במי שהטיל תנאי מפורש בשעת שותפות שלא יקנה אחד מהם שום סחורה בלא ידיעת חברו ועבר שותף אחד וקנה וכששמע חברו הוסיף לערער עליו ואמר לו הלא התניתי עמך שלא תקנה בלתי ידיעתי והשיב לו שותפו מה תצעק עלי הלא בזאת הסחורה יש ריוח הנראה לעינים ואז שתק השותף. ואח"כ הוזלה הסחורה ויש בה הפסד. מי אמרינן כיון דאלו כששמע היה שותק ולא היה מערער פשיטא דלא הוי שתיקה כהודאה כיון דהתנה עמו בפירוש סמך על התנאי גם עתה כששתק אחר הערעור לא הוי שתיקה כהודאה או דלמא אדרבא כיון דערער וכששמע דברי חברו שתק י"ל דנתרצה למעשיו וכתב שפלפל בזה מורו ז"ל מדין אונאה שהביא הרמ"א בסימן רכ"ז סעיף ז' יעו"ש בסמ"ע וע"ש שהביא בשם מהראנ"ח ומהרשד"ם שכתבו שדעת הב"י על הטור בסי' קע"ו אות ל"ז מש"כ על תשו' הרא"ש בענין לוי שנתן מעות לשותף ראובן וכו' מוכח דאם הודיעו לחוד מהני אע"פ שלא הסכים בפירוש:

ועי' בבני חיי סי' קע"ו בהגה"ט אות כ"ז שכ' בשם מהרי"ט חו"מ סי' קי"ב ומהרי"ט צהלון סי' צ"ה קל"ב ק"מ שכתבו דאם כשהודיעו השיב לו השותף כב"ר מ"ה שעשי"ת עשו"י לא הוי רצוי והסכמה יעו"ש. ועי' בשו"ת נאמן שמואל סימן ק' וסי' ק"ג שכתב דאף לדעת הסמ"ע דבעינין שיסכים עמו בפירוש היינו דוקא בשינוי דהקפה וכיוצא שכבר נעשה ולא היה בידו לשנות ע"כ שתיקה לא מהני. אבל בנשתתף עם אחר וכיוצא דעדיין הוא בידו לתקן ולמחות גם הסמ"ע מודה דשתיקה מהני וכ"כ בשו"ת פני יהושע ח"ב סי' ק"א:

ג שותף שהתרה בחברו שלא יקנה סחורה זאת לשותפות או שהתרה בו שלא יקנה רק בשער פלוני והלך חבירו וקנה ביוקר ממה שהתרה בו ואח"כ היה הפסד בהסחורה. עיין מהרשד"ם חו"מ סי' ר"ו ובשו"ת סמיכה לחיים סי' י"ז דאף שנתכוון הקונה לטובת השותפות לא מהני רק בהודיעו אח"כ והסכים למעשיו. ועי' בשו"ת השיב משה סימן צ"ג שנשאל בשנים שנשתתפו לקנות איזה סחורה היינו שאחד מהם יתעסק לבד בקניית הסחורה. והתנה עמו השותף השני שלא יעדיף במקח הסחורה יותר משלשה עשר זהובים בעד כל ככר. והלך השני ועשה קאנטראקט על מקח הסחורה הנ"ל בעד כל ככר סך י"ז זהובים. ונתן על המקח ערבון סך ששה אלפים זהובים. ואחר שהודיע זאת לשותף השני לא נתרצה ואמר שאינו רוצה בהמקח מחמת שעבר על ציוויו ולא רצה לסלק המעות שמגיע עוד להסוחרים על הסחורה. ומחמת זה נחלט ביד המוכר הסך ששה אלפים זהובים שנתן לו לערבון. ועתה נתעצמו שני השותפים לדין כי השותף שלא נתרצה תובע שהשותף הקונה ישלם לו כל סך הערבון שנחלט מחמת ששינה מהתנאי וכל ההפסד עליו. והגאון המחבר זצללה"ה השיב שהדין בזה מתחלק לשני אופנים. אופן א'. אם היה התנאי ביניהם בעת התחלת השותפות ואדעתא דהכי נתן לו השותף המעות שלא יקנה רק בעד י"ג זהובים הככר. הדבר פשוט דכל ההיזק חל על השותף ששינה כמבואר בסי' קע"ו סעיף י"א ובסי' קפ"ב סעיף ב' וסעיף וא"ו. אופן ב' באם נשתתפו מתחלה בסתם לקנות סחורה זו ונתן לו המעות ג"כ בסתם. רק אח"כ קודם נסיעתו לקנות אמר לו השותף הנותן שלא יקנה רק בעד י"ג זהובים. בזה הדין עם השותף הקונה דכיון דמשך המעות לשם שותפות כבר זכה בהשותפות ולא יכול הנותן לחזור מהשותפות עד שיקנו הסחורה. דהוי כשותפות לזמן דזה הוי זמן דידי' עד שיקנו הסחורה כמבואר בסי' קע"ו סעיף כ"ב. א"כ כיון דנתקיים השותפות בסתם. שוב לא יכול הנותן להתנות שום תנאי כמו שלא יוכל לחזור. וא"כ אם זה שקנה בשבעה עשר לא שינה מדרך התגרים בעת ההוא. הרי לא פשע כלום. ואדרבה השותף הנותן פשע במה שלא רצה לשלם מותר המעות להמוכר. א"כ כל ההיזק של הששה אלפים חל על הנותן לבד. רק אם המקח על שבעה עשר היה שלא כדרך התגרים. אז חל כל ההפסד על המקבל עכת"ד. ודברי מהרשד"ם הנ"ל צריך לאוקמי בכה"ג. או שהתרה בו בתחלת השותפות. אם שינה השותף ועבר על תנאי שהתנו ביניהם או שלא רצה ליתן מעות אם נתבטל השותפות עי' ברמ"א סי' קע"ו סעיף ט"ו ובבאה"ט ס"ק ל"ח ופ"ת ס"ק י"ד וברמ"א שם סעיף ז' ושם במחבר סעיף מ"א ובנתיבות שם ס"ק ל"ב וס"ק כ"ה ועי' במשפט שלום למחו' הגאון דק"ק בערזאן נ"י בסי' הנ"ל סעיף ט"ו כמה תשובות בענינים אלו. וע"ש בעשפש"ל סעיף מ"א עוד הרבה דינים בענין שותף שלא נתן מעות ואם מדחה מיום ליום. ואם קנו סחורה בהקפה והותנה שאם לא ישלמו ביום המוגבל יוחלט הערבון והאחד לא נתן והוכרח השני לשלם הכל אם הפסיד זה חלקו בהסחורה ואם נתן מקצת מעות בהערבון אם יקח חלקו לפי המעות שנתן ועוד כיוצא בזה בענין הנ"ל:

ד שותף שהשאיל לאחד דבר של שותפות ונאנס מיד השואל. ושותפו טוען שההפסד חל עליו לבדו לשלם. עי' בספר דמשק אליעזר על הח"מ סי' קע"ו סעיף מ"ט שלמד משם דאף דהשותף יכול לעשות לבד לתועלת השותפות ואף למכור בהקפה במקום שדרכו למכור. מ"מ להשאיל דבר של שותפות שכל ההנאה הוא לשואל אינו רשאי ויעו"ש בנתה"מ:

בדין שותפים ש"ש הם זל"ז ואם התחילו להתעסק ביחד דהוי שמירה בבעלים כמבואר בסי' קע"ו סעיף ח' וע"ש באחרונים. עי' בספר משפט שלום להגאון מהרש"א בסימן