דברי גאונים שנב

צא אם מת אחד מהשותפים שהדין מבואר בחו"מ סי' קע"ו סעיף י"ט שבטלה השותפות נסתפק המהרש"ך בח"ב סי' ס"ג אם הם שלשה שותפים או יותר אם בטלה השותפות גם בין הנשארים בחיים או נאמר דהנשארים יכולים לכוף זא"ז לקיים השותפות עד הזמן שנקצב ביניהם בתחלה ומהרשד"ם חו"מ סי' קנ"ג פשיטא לי' דלגבי החיים לא נתפרדה החבילה. ועיין בשו"ת פרח מ"א ח"ב ס' מ"ד שדחה ראיות וטעמי מהרשד"ם וכתב דאישתמיט להו תשובת הריטב"א שהביא הב"י בסי' הנ"ל שמדבריו נראה להדיא שאף בהרבה שותפים בטלה כל השותפות אף לגבי החיים:

צב ראובן ושמעון ולוי נשתתפו לזמן קצוב שכל מה שירויחו יחלקו ביניהם שוה בשוה ואפילו מציאה בשוק. ובאמצע הזמן אמר ראובן לשמעון אני נותן לך סך כך בעד הקרן והריוח שמגיע לך ונתפשרו ביניהם וקנה ראובן חלק שמעון בקנין המועיל. ואחר איזה ימים הודיע ראובן ללוי מזה והשיב לו לוי טוב עשית. ובהגיע הזמן חלוקתם טוען ראובן ליטול שני חלקים בהסחורות ובריוח באמרו חלק שמעון לעצמי קניתי ולוי טוען אני שותף גם לחלק שמעון כיון שקנית אותו בתוך זמן השותפות וכפי תנאי השותפות הוא כל מה שנרויח וכל העסקים אשר אתה עושה או אני הוא בין שנינו לחצאין. עי' בשו"ת פרח מ"א ח"ב סימן ע"ט שהעלה דכיון דפסק הרמב"ם והרבה רבוותאי וכן פסק בחו"מ סי' קע"ו סעיף ט"ו דאין שום אחד יכול לחלוק מהשותפות בתוך הזמן ואם חלק שלא מדעת חבירו והרויח או הפסיד הכל לאמצע כאלו לא חלקו. א"כ בנ"ד לא מצי ראובן למימר דלעצמו קנה חלקו של שמעון ושחלק עצמו בקניי' הזאת משותפו לוי כיון שהוא בתוך הזמן לאו ככ"מ לחלוק שלא מדעת לוי. ואף אם חלק לא מהני. ע"כ הדין ברור שיש ללוי חלק בחלקו של שמעון ויתחלק ביניהם עכת"ד. ועמ"ש לעיל בדין ס"ה ודו"ק:

צג ראובן שדר בעיר אחת עשה שותפות עם שמעון ולוי הדרים בעיר אחרת שישלח להם ראובן סחורות למכור ויחלקו בריוח. ואחר זמן באו לחשבון והראו לראובן חשבון מכל הסחורות ומודים בכל מה שבא לידם מאת ראובן. וגם מכרו בריוח ולא הקיפו לשום אדם ולא נגנב מהם כלום ואעפי"כ טוענים שאין בידם רק סך הקרן של הסחורות ואינם יודעים הריוח היכן הוא ומה נעשה ממנו. אולם זאת טוענים זה על זה. זה אומר אתה לקחת מעות מן השותפות בלא חשבון וזה כופר ואומר אני לקחתי הכל בחשבון אדרבה אני הנחתי כמה חדשים הסחורה ברשותך בנסעי חוץ לעיר ואני חושד שגנבת. וכל אחד מהם רוצה לשבע שאין בידו שום ריוח ושלא העלים כלום ולפטור מראובן. וראובן טוען כיון שאתם מודים בחשבנכם מכל הסחורות ושנמכר בריוח ע"כ הריוח הוא אצליכם. עיין בשו"ת פרח מ"א ח"ב סי' ק"ג שהאריך בטעמים וגם מצד אומדנא כיון שנכנס נכסי ראובן בידם. ופיסקא דדינא העלה שהם מחויבים לשלם לראובן חלקו ריוח שמגיע לו לפי חשבון ואינם יכולים לפטור בשבועה שלא נשאר בידם:

כלל צט שותף ששינה או פשע בעסק או בשמירת העסק א שנים שנשתתפו וכתבו בשטר שותפות שקבלו עליהם באיסור שבועה שלא להעלים זמ"ז אף כל שהוא. ואם יתברר אף ע"י עד אחד שאחד מהם עבר על השבועה הפסיד חלקו בריוח. ועתה הביא שותף אחד עד אחד שהשני העלים מהשותפות. והשני מכחיש את העד ונסתפק השואל לאשר שאין שבועה חלה ע"ד מצוה א"כ לא עבר על השבועה. עי' בנדרי זריזין בכנויי נדרים ח"ב דף כ"ג ע"ד תשובה יו"ד שפסק דבשטרות הולכין אחר לשון בני אדם וכל תנאי שבממון קיים ואדעתא דהכי נשתתף עמו ע"כ הפסיד הריוח:

ב בדין המבואר בסי' קע"ו דשותף ששינה ואח"כ הודיע לחברו והסכים למעשיו דפטור. וכתב שם הסמ"ע בס"ק ל"ד דדוקא הסכים בפירוש אבל אם שתק לא הוי כהסכים. ועיין בב"י על הטור בסי' הנ"ל ובסי' פ"א. אולם ראיתי במהרשד"ם חו"מ סי' שס"ח שהוכיח מתשו' הרא"ש ומהרי"ק שרש כ"ד דשתיקה מהני. וע"ש בסי' רי"ט. ובחפשי באמתחת הפוסקים ראיתי שגדולי האחרונים פליגי בזה יעוין מהראנ"ח ח"א סי' ס"ד. ובכרם שלמה סי' מ"ב מ"ט. מהריב"ל ח"א סוף כלל ה' בני אהרן סי' מ' קי"ב. מהרש"ך ח"ב סי' פ"ו פמ"א ח"א סימן פ"א פ"ט. ומהרי"ט ח"א אמצע סי' קי"ד ומהרי"ט חו"מ סימן קי"ב. ועיין בכנה"ג בהגה"ט סי' קל"ח ועי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך שותף שכתב בשם האחרונים דמידי פלוגתא לא נפקא ויכול לומר קי"ל דבשתיקה לחוד הוי הסכמה ופשוט יעו"ש. ועיין בשו"ת בית יהודה. להגאון מו"ה יהוד' עייאש זלה"ה במנהגי השותפים שהביא דעת האחרונים הנ"ל דשתיקה מהני דלא כהסמ"ע. וכתב שכן פסק מורו ז"ל להלכה ולמעשה. ועי' בספר משפט שלום למחו' הגאון מהרש"מ מק"ק ברעזאן בסי' קע"ו סעיף יו"ד שהאריך וציין להרבה גאונים בזה:

וע"ש שכ' שלפענ"ד נראה שאם עשה השותף ב' דברים ביחד וכשהודיעו צווח על דבר אחד ושתק על הדבר הב' לכ"ע הוי השתיקה כהסכמה וכ"מ במהרי"ט ח"א סי' קי"ד באמצע התשובה ועוד בכ"מ יעו"ש:

וע"ש שהביא בשם פרח מ"א ח"א סי' פ"ט דהא דאמרינן שתיקה כהסכמה היינו אם עשה הדבר לצורך השותפות רק שעשה שלא