דברי גאונים שנ

רוצה לחלוק מהשותפות עד שישלמו החובות שחייבים כמבואר בחו"מ סי' קע"ו סעיף כ' ע"ש מה שהעלה וצ"ע לדינא:

וע"ש בתשו' מהרי"א בסימן צ' בשנים שהיה להם רחיים בשותפות בשכירות והיה להם ריוח תבואה משכר הטחינה. ואח"כ השכירו הרחיים לאיש אחר ונתן להם שני מאות זהובים ריוח ועתה אחד מן השותפים טוען שהוא לא רצה להשכיר הרחיים עד שחבירו נתן לו תק"כ כי מוחל לו כל הריוח הן מן התבואה והן מהשני מאות זהובים והסכים הגאון המחבר עם השואל דעל התבואה לא מהני לשון מחילה אף אם הי' קבלת קנין עי' בסימן רמ"א סעיף א' בהג"ה ובסמ"ע סק"ה. אמנם מה שרצה השואל לומר דאף על חלקו בהממון שני מאות זהובים לא מהני המחילה מטעם דבר שלא בא לעולם כמ"ש הרמ"א בסימן ר"ו סעיף ד' דחה אותו דלא דמי דכאן הזכות שלו בהרחיים ישנו בעולם שפיר מועיל המחילה על הריוח שיקח כשישכיר הרחיים להאחר כעין שכתב הסמ"ע שם סקכ"א:

ועי' בשו"ת שואל ומשיב ח"ג סי' קי"א שנשאל בראובן ושמעון שעשו בשותפות עסק עם אדון א' לחטוב עצים מיער האדון. והאדון נתן להם קאנטראקט ע"ש שניהם וגם אינטאבילירט ע"ש שניהם ובתוך משך השותפות נתחייב שמעון ללוי על טראטא סך מעות. ודחקו לוי שישלם לו הטראטא. ואמר שמעון לראובן אני מוחל לך כל העסק רק שלם ללוי עבורי הטראטא. וכן עשה ראובן וקבל על עצמו לשלם ללוי. ואח"כ נולד ריוח חדש בהעסק וטוען שמעון שרוצה להיות שותף וראובן טוען שהוא לא פרע ללוי הטראט רק עבור שמחל לו העסק א"כ הוא מסולק משותפות. והשיב שיפה פסק השואל שהדין עם שמעון אחרי שהעסק נקנה לשניהם לא מועיל מחילה וצריך קנין חדש כמבואר בחו"מ סי' קפ"ט ס"א ובסמ"ע סי' שט"ו ס"ק ב' וגם היכא דתפיס שטרא הוא ספיקא דדינא אם מהני מחילה. וכאן הקאנטראקט מהאדון נכתב ע"ש שניהם והוי תפיס שטרא ויכול המוחזק לומר קי"ל דלא מהני מחילה. וכאן שמעון הוא מוחזק על חלקו משום דהקאנטראקט מהאדון הוא איננואבילירט על שניהם וכן מצא בשו"ת הגאון מוה' חיים הכהן ז"ל בחחו"מ סימן וא"ו בשטר שותפות שטען אחד שחבירו מחל לו חלקו בהשותפות והעלה דהוא ספיקא דדינא עכת"ד. והנה מ"ש ראיה מסי' קפ"ט וסי' שט"ו דלא מועיל מחילה. לכאורה אינו ראיה לענין שותפות דשם מיירי שקנה אחד מחבירו מטלטלים או השכיר לו בית ואח"כ מחל הקנין דבזה לא שייך סברת הב"ח הנ"ל אולם מ"מ נדון הנ"ל דמי לשם כיון שהמחילה לא היה לחלוק רק שנסתלק מכל וכל שאף חלקו שיש לו בהעצים יהיה שייך לראובן לזה צריך קנין חדש להקנות חלקו לשותף השני ודו"ק:

עג שני שותפים החזיקו עסק מאדון בשכירות ואח"כ השכירו האדון לאיש אחר ותבע מהקודמים סכום רב באיזה טענה. ולפי טענתם היה להם על האדון תביעה רבה. ועשו השותפים ביניהם שטר לבטחון שאם יזכה האדון אותם מחויב השני לשלם לחבירו החצי כי השטר שכירות של האדון היה נכתב רק על שם אחד מהשותפים וכן כתבו ביניהם שאם יזכו תביעתם שהאדון חייב להם. אזי יחלקו במה שיזכו ליקח מהאדון. ובהגיע הזמן שיפסוק האדון השופט על הפראצעס שביניהם עם האדון היה ירא ראובן השותף פן יזכה האדון לשלם לו סכום רב. לזאת אמר לשמעון שהוא יקבל עליו את כל הפראצעס שאם יזכה האדון אותם הוא מחויב לשלם הכל מכיסו. ונגד זה אם יזכו הם לקבל סכום מעות מהאדון יהא שייך הכל לשמעון. ובהגיע הזמן לטעון אצל השופט הלכו שניהם וראינן השיב שם על הכל שישאלו את שמעון. ושמעון יודע היטב לכלכל דבריו במשפט ומטעם זה נתרצה ליקח הפראצעס מראובן כנ"ל. וכן היה שזכה בטענותיו ונתחייב האדון ליתן סכום רב לראובן לאשר השכירות היה על שמו. ועתה אינו רוצה ראובן לקיים ההשואה הנ"ל ואינו רוצה ליתן לשמעון רק החצי ממה שזכו אצל האדון. עי' בתשו' אבני צדק חחו"מ סי' י"ז שפסק שראובן זכה בחלקו מצד שת"כ שהיה ביניהם אינו קנין סטימתא. וגם בקנין סטימתא אינו קונה שהוא דשלב"ל. וגם שכירות פועל אין כאן שהרי לא היה המדובר ביניהם שהוא נותן לו חלקו עבור שיטעון שמעון אצל השופט רק היה בדרך מו"מ:

עד ועי' בס' נתיבות השלום נתיב כ"ד בדר"ת ס"ק ו' שהביא בשם התשב"ץ ח"ב סי' רכ"ט שנשאל בשותפים שגמרו ביניהם לחלוק מהשותפות וכן עשו שהתחילו לחלוק ולקח אחד מעט מעות מהמגיע לו ונשאר לו עוד מעות אצל שותפו ונשתהא משך זמן ואחר כך מבקש משותפו חלק ריוח באמרו שאף על פי שגמרו לחלוק מבקש על כל פנים לפי ערך מעותיו הנשארים. ופסק התשב"ץ דאם חלק מעותיו מונחים צרורים אצלו. אין צריך ליתן לו חלק ריוח. אבל עם עירבם עם מעותיו. ודאי צריך ליתן לו ריוח לפי ערך מעותיו. ואם יש ע"ז הכחשה ביניהם יתברר עפ"י שבועה:

עה ראובן ושמעון נשתתפו לזמן קצוב. ושמעון הוא המתעסק. ואחר עבור זמן השותפות שתק ראובן ולא חלק עם שמעון. ושמעון המתעסק עסק אחר הזמן במעות השותפות בסתם והפסיד ועתה רוצה לחשוב הפסד גם לחלק ראובן עיין בשו"ת מהר"ם אלשיך סי' קי"ז שכתב שאחר זמן השותפות כעשה כפקדון ביד מי שהסחורה בידו. ולאו ככ"מ דשמעון לאפסודי' לראובן בלי רשותו וכו' הלכך בנ"ד כל מה שהקנה בסך מעות ראובן הריוח לראובן ואם הפסיד מהקרן שהיה לראובן בזמן החלוקה ישלם לו שמעון וכו' ועי' מהרי"ק שורש קי"ח. מהרשד"ם חו"מ סי' רט"ז. מבי"ט ח"א סי' קפ"ה. ועמ"ש בדין שלפ"ז: