דברי גאונים לד

החובות מן הראוי ויטול הבכור פי שנים במוחזק והוא הנלפע"ד להלכה עכ"ל יעו"ש כי קצרתי באומר. שוב ראיתי בשו"ת פני יהושע ח"א מחו"מ סימן א' שפסק בנדון הנ"ל דהדין עם הפשוט לשלם החוב מהמוחזק. אולם הגאון בנוב"י מהדר"ק סי' ל"ד ובתנינא סי' כ"ג. ואחריו החזיק הגאון רמ"ס בשו"ת חת"ס חחו"מ סי' קמ"ט דחו דבריו ומסקנתם להלכה דמשלמים החוב לפי ערך הנכסים מהראוי וממוחזק. ועי' באמרי אש אה"ע סי' כ' ובשו"מ מהדורא חמישאה סי' ע"ג:

ה בענין ספיקא דדינא בין הבכור והפשוט מי הוא המוחזק. ע' מה שהבאתי בסי' ד' בשם הרב פרח שושן. וע' בזה בשו"ת ברכת יוסף חו"מ סי' כ"א ובשו"מ מהד"ה סי' ע"ג ובתומים סי' ס"ז לענין שמטה ועפ"י הדין שכתוב בסי' רמ"ו סעיף ה' ושם בסמ"ע סק"ט ובב"י סוסי' רמ"ג בשם הנמק"י ושם בהגהות הח"צ להט"ז שתירץ בזה קושית הש"ך על המחבר ושם בקצוה"ח ס"ק י"ב מ"ש עליו. ועי' בשער משפט סי' רע"ח ס"ק א' שנסתפק בזה אם נאמר דדמי למי שנסתפק לנו אם הוא בכור דאינו נוטל פי שנים. או דלמא שאני הכא דידוע לנו שהוא בכור והספק הוא בנכסים נימא דיחלוקו הבכור והפשוט בחלק הבכורה כמבואר בסס"י קל"ט דהיכא שהפוסקים חולקים ולא תפס חד מנייהו אם הוא דבר ששייך בו חלוקה חולקים. ועיי"ש במחבר סעיף ז' מ"ש לענין מלוה ביד הבכור. ומסיק בצ"ע לדינא ולא ראה דברי הרב פר"ש הנ"ל ועיין בתשו' מהר"ם שיק חחו"מ סי' מ"ב שנשאל ביורשים שעת קודם אביהם ונשאר העזבון רק כדי כתובתה ולא נשבע על כתובתה ואח"כ מתה האלמנה איך דין הבכור אם נוטל פי שנים כיון דבנכסי האם אינו נוטל פ"ש ע' בחו"מ סי' רע"ח סעיף ב' ובב"ש רסי' צ"ו והעלה דבנכסי מלוג בודאי אינו נוטל פי שנים. ובגדיה שהביא לבעלה דינם כנכסי מלוג כמבואר באהע"ז סימן ע"ז. אבל בנכסי צאן ברזל עדיין צ"ע וי"ל יחלוקו כדאיתא בחו"מ סי' רע"ח סעיף ז' וע' בב"ש סי' ק"ה סק"ח ובהפלאה שם. ועי"ל בדיני נחלות כלל ע' סי' נ"ז:

ו בכור שמחל חלק בכורתו להיורשים שלא יטול רק כחלק הפשוטים אי מהני וכן אם מחל יורש פשוט את חלקו עי' בקצוה"ח סי' רע"ח ס"ק י"ג ובשו"ע מהד"ג ח"א סי' ע"ח ובמהד"ק ח"ב סי' קי"ד ושם בסמ"ע ס"ק כ"ז:

ז ראובן ושמעון שותפים קנו סחורה להוליכה למקום רחוק. ומיד כשיצא שמעון עם הסחורה מת ראובן. ואחר רבע שנה בא שמעון משם עם סחורה אחרת והיה ריוח. ועתה הפשוטים אינם רוצים ליתן להבכור פי שנים בריוח באמרם דריוח הוי ראוי ולא מוחזק עיין בשו"ת שבסוף עטרת צבי סי' רע"ח שפסק דהדין עם הבכור משום דהוי כאילו הרויחו תיכף בשעת שקנו הסחורה הראשונה כיון דהריוח אתא מחמתי'. ורווחא לקרנא משתעבד והוי מוחזק. כמו באם יש לו שותפות ביד אחרים דהוי מוחזק:

ח בדין אם הבכור נוטל פי שנים בשבח שהשביחו הנכסים עי' בשו"ת ברכת יוסף חו"מ סימן כ"א ועי"ל בכלל זה סי' י"א:

ט אחד מכר חמצו לעכו"ם קודם פסח כד"ת ובשטר מכירה ככתב קבלתי ערבון על המקח סך כך והמותר זקפתי עליו במלוה לשלם אחר עשרה ימים. ובתוך ימי הפסח מת המוכר והניח בן בכור ופשוט. והבכור רוצה ליקח פי שנים מהחמץ הנ"ל והפשוט טוען כיון שהחמץ נמכר והדמים זקף עליו במלוה אין הבכור נוטל פי שנים במלוה. ע' שו"ת שואל ומשיב ח"א סי' רי"א שפסק דהוי מוחזק ולא ראוי והדין עם הבכור עיי"ש בטעמו. וכן פסק בשו"ת תפארת יוסף או"ח סימן למ"ד. ועי' בספר ארחות חיים סימן תמ"ח אות י"ד שהביא מתשו' בר ליוואי סי' כ"א ומס' דבר הלכה סי' ע"ט שכ' דהוי ראוי ולא מוחזק והדין עם בן הפשוט:

י אביהם קנה סחורה בכסף בלא משיכה ומת ולא משך כיון דהי' יכול לחזור בו ולקבל מש"פ הוי הסחורה ראוי ולא מוחזק כ"כ בשו"מ מהדורא חמישאה סי' ע"ו:

יא בהא דכתב הרמב"ם בפי"ג מהלכות נחלות והביאו הב"י בטחו"מ סי' רע"ח. שאין הבכור נוטל פי שנים בספינה שהיתה לאביו בים משום דהוי ראוי. פליגי גדולי האחרונים בפירושו. המהרשד"ם חח"מ סי' ש"א כתב שאין כוונתו על הסחורה שבתוך הספינה רק על הספינה ממש. ועיין משפטי שמואל סי' צ"ה צ"ו. אבל הרב המבי"ט ח"א סי' רפ"ד וסי' רפ"ה. ובדברי ריבית סי' ע"ו ע"ז ע"ח חולקים וסוברים שכוונתו גם על הנכסים שבתוך הספינה. ורמז קצתם הש"ך בסי' רע"ח סק"ב ע"ש:

רב אחד נפטר וחל"ש והניח בכור ועוד שלשה בנים וציה אותם שידפיסו את החיבור כת"י שכתב על התורה והבכור מיחה בהם באמרו שאין לו מעות להדפסה והתפשרו ביניהם שהשלשה בנים ידפיסו את החיבור והבכור התנה שאחר שיוגמר ההדפסה יקוב הדין ביניהם אם מגיע לו פי שנים בריוח הספרים. עי' בתשו' מהרי"א הלוי אבד"ק לבוב בח"ב סי' קי"ב שהביא דברי הרמ"א בסי' רמ"ח סעיף ד' בפרה מוחכרת או מושכרת ביד איש אחר ובסמ"ע שם ס"ק וא"ו. והגאון הנ"ל הוכיח דלענין הפרה גופא אין מחלוקת דהבכור נוטל פי שנים דמקרי מוחזק ומחלוקתם הוא רק לענין השכירות וגם המהרשד"ם הנ"ל לא נסתפק בכוונת הרמב"ם רק בדין הספינה. ודעת הגה"א על גוף הפרה הוא דעה יחידית. ומסיק לדינא בנדון הנ"ל דמה שהיה שוה החיבור כת"י למכור בעת פטירת אביהם זה מקרי מוחזק אבל מה שהשביח ועלה ריוח מחמת ההדפסה זה מקרי ראוי עכת"ד:

אהמ"ח ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה שזה שנים רבות אשר נשאלתי בעובדא דא וחפשתי באמתחת כתבי תשובותי ומצאתי שנשאלתי ע"ז מהרב החריף וכו' אבד"ק וועלדזיטץ בשנת