דברי גאונים שמז

מבואר בהשאלה שקנו שניהם יחד החפץ ולדעת הע"ש הוי כהתחילו להתעסק ביחד והוי שמירה בבעלים א"כ פטור שמעון אף אם פשע בשמירתו דהלא דעת הרא"ש כהרמב"ם ורוב הפוסקים דאף פשיעה בבעלים פטור כמבואר בפסקי הרא"ש ריש פרק השואל דין ג'. וכן סתם הרא"ש על הגמרא שם דף פ"א ע"א ודף צ"ז ע"א וכן פסקו הטוב"י בחו"מ סוסי' רצ"א וריש סי' שמ"ו ועי' בסוסי' רצ"א שדו"ז בקצוה"ח ס"ק י"ח הביא מן הירושלמי דאיפלגו אמוראי אי בשמירה בבעלים פטור אף משבועת השומרים שר' זירא אמר נשבע ור' חנינא ור' עולא דאמרי תרווייהו אינו נשבע. הרי מוכרח מהרא"ש שחייב לשמעון אם פשע עד שישבע שלא פשע דמה שהתעסקו ביחד בקניית החפץ אין להם דין שמירה בבעלים. ומה שהביא בע"ש ראיה לדבריו ממהרשד"ם שהבאתי בכלל צ"ט סי' ט"ז שכתב כיון שהתחילו שניהם לעסוק בקניית העורות הוי שמירה בבעלים. פשוט שאין כוונת המהרשד"ם שהתעסקו בקנייה מן המוכר להשוות עמו על דמי המקח עד שגמרו שניהם ענין הקניה אבל כוונתו שהתעסקו שניהם בקניית העורות שקנו וקבלו יחד העורות לרשותם כלשון בני אדם והוא מבואר מהשאלה שכתב שראובן ושמעון קנו בשותפות אלף עורות וראובן הוצרך ללכת למקומו והניח לשותפו שמעון עוד מעות כדי שיקנה הוא עוד עורות כ' ואח"כ החליף שמעון האלף עורות בבגדים ואח"ז נגנבו הבגדים וכו' מלשון זה מוכח שראובן הצריך ללכת לביתו שבעיר אחרת אחר קניית וקבלת העורות ואח"כ החליף שמעון העורות שקנו יחד בבגדים. ויותר מבואר מהתשובה שכ' המהרשד"ם וז"ל נראה בעיני שהדבר פשוט ששמירה בבעלים הוי ויש ללמוד דין זה מתשו' מהרי"ק סי' קי"ו (הובא בב"י סי' קע"ו מחודש י"א) על שרה ורבקה שנשתתפו וקנו ביחד מטוה וכו' ומכרו המטוה ורבקה הניחה המעות בכיסה ונאבדו ממנה וכו' אם כשלקחה רבקה אותם המעות ונתנם בכיסה היו גם ביד שרה מעות או מטוה שהוא מענין השותפות שגם היא היתה שומרת בחזקת שתיהן נפטרה רבקה משום דהוי שמירה בבעלים והביא ראיה ממ"ש התוס' (שהבאתי כן לעיל) אהא דפריך בגמרא אמאי שמירה בבעלים הוא פירוש אם התחילו שניהם לשמור יחד כל אחד בשעה שהוא משמר חלק חבירו חבירו משמר לו חלקו ואעפ"י שאין עמו במלאכה בשעת האונס כיון שהיה עמו בתחילת שמירה בעליו עמו קרינן ביה עכ"ל המהרי"ק ומעתה אחר דשמעינן מדברי התוספת דמכיון שהתחילו שניהם לשמור ביחד וכו' בעליו עמו קרינן ביה ידענו ג"כ מדברי מהרי"ק דלא שני לן בין אירע האונס באותו דבר שהתחילו להתעסק ביחד ובין שהיה בדבר אחר (ר"ל כמו בנדון העורות שנגנבו אח"כ הבגדים שהחליף שמעון לבדו בהעורות) כיון שהיו מענין השותפות אף שלא התחילו באותו דבר עסק השותפות וכו' וא"כ בנ"ד וכו' נמצא ודאי שעורות ובגדים הכל אחד וכשם שאם אירע האונס בהעורות היה פטור מטעם שמירה בבעלים כיון שהתחילו שניהם יחד להתעסק בהשותפות. הוא הדין והוא הטעם בבגדים עכ"ל המהרשד"ם הצריך לענינינו. הלא מבואר מלשון התשובה ומהראיות שהביא מתוס' ומהרי"ק שכל הטעם הוא מכח שהתחילו יחד בשמירת השותפות. ותחלת דברי הע"ש שהקשה מהמהרשד"ם הנ"ל שכתב שכיון שהתחילו שניהם לעסוק בקניית העורות הוי שמירה בבעלים לא ידעתי להולמו הלא הוא בעצמו סיים בסופו וז"ל והך דמהרשד"ם היינו וכו' או דשמרו תחל"ה העורו"ת ביחיד כמבוא"ר ש"ם עכ"ל:

סב שותף שנגנב או נאבד ממנו מעות השותפות ובא השאלה אם השותף יש לו דין שמירה בבעלים ואם פטור גם אם נאבד ממנו בפשיעה משום פשיעה בבעלים או גבי שותף חייב בפשיעה בבעלים עי' בכלל צ"ט מסי' ה' ואילך ובפ"ת סי' קע"ו ס"ק יו"ד ובשו"ת שו"מ מהד"ב ח"א סימן י"א וע"ש בסעיף ח' בהג"ה הקטן שכתב הרמ"א וא"ם נתחיי"ב בפשיע"ה עי' לקמ"ן ססי' רצ"א הרי מבואר דדין שותף כדין שומר ועי' במהר"ם שיק חחו"מ סי' ט"ו שביאר הדין אם שותפים הם שומרי שכר זה לזה ואם הוי שמירה בבעלים זה לזה ואם קבלו בשותפות לשמור סחורה של איש אחר ונגנבה הסחורה או נאנסה:

סג אם בא עלילה על אחד מהשותפים קודם שחלקו מהשותפות או אחר שחלקו. אם מחויבים השותפים לסייעו ולהחזיר לו חלקם במה שהפסיד עי' בחו"מ סי' קע"ו סעיף י"ב במור"ם ובסעיף ל"ז ול"ח. ובסי' קע"ז סעיף ה' ובסמ"ע סי' צ"ג ס"ק ל"ג. ושם באחרונים. ועי' בשו"ת בני אהרן סי' מ"ב באורך שהביא כל דעות הפוסקים בזה. ומסקנתו לדינא דאם בא העלילה עליו אחר חלוקת השותפות פטורים השותפים מלסייע אותו ועי' בדברי חיים ח"א חחו"מ סי' כ"ז ובח"ב חחו"מ סי' ס"ב ובמשפט שלום סי' קע"ו סעיף י"ב וסעיף ל"ז כמה דינים בזה. וע"ש בפ"ת ס"ק י"ח. ועיין בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך עלילה מה שציין בזה לאחרונים ומה שביאר בזה חילוקי דינים בשם הכנה"ג:

סד קהל או יחיד שלא רצה השר לשכור להם הראנדע כ"א עם הברייא הויז ביחד וע"כ נשתתפו עם אחד שישכרו ביחד והקהל יחזיקו את הראנדע בסך פלוני והיחיד יחזיק את הברייאהויז בסך פלוני וחתמו שני השותפים על השטר שכירות על כמה שנים והחזיקו כ"א בשלו ואח"כ נשרף הברייאהויז בשנה הראשונה והשר מעליל לשלם כל השכירות על מי חל לשלם שכירות הברייאהויז. עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' ס"ב שפסק שכיון שחלקו ביניהם שזה החזיק בהראנדא וזה בהברייאהויז החיוב מוטל על המחזיק הברייאהויז לבדו לשלם כמו בחלקו שטרות ונתקלקל החוב. ראובן ושמעון שכרו רחיים בשותפות אצל אדון אחד על משך שתי שנים ובאמצע שנה נשרפה הרחיים ואיש אחד בליעל אמר להאדון שהם שרפו הרחיים. וראובן מחזיק גם