דברי גאונים שמו

התוספ' בד"ה שמירה בבעלים הוא פירוש אם התחילו שניהם לשמור יחד. כל אחד בשעה שהוא משמר חלק חבירו. חבירו נמי משמר לו חלקו ואעפ"י שאינו עמו במלאכה בשעת האונס כיון שהיה עמו בתחלת השמירה בעליו עמו קרינן ביה עכ"ל. ומשני רב פפא דשמואל מיירי דאמר לי' שמור לי היום ואני אשמור לך למחר פי' רשב"ם כגון שהתנו ביניהם כך שמור לי היום כל השדה חלקי וחלקך ואשמור לך למחר הכל דכיון דלא שמרו ביחד כלל אלא בזה אחר זה ליכא שמירה בבעלים הלכך נעשו ש"ש זה לזה וכו' וכ"ז אפסקא הלכתא בחו"מ סי' קע"ו סעיף ח' ובטור וב"י ובאחרונים כולם הזכירו בלשונם רק לשון שמירה שהכל תלוי רק בהתחלת שמירת החפץ אם התחילו ביחד לשמור ואין נ"מ מה שעסקו יחד בעסק הקניה כי מה ענין הקניה לענין שמירת החפץ הא שמירה בבעלים בעינן ולא קניה בבעלים. ומה שדקדק בהעתקתי מהחת"ס שהעתקתי שותפים שקנו מרגליות בשוק ולקחם שמעון לכיסו ונאבדו ממנו בדרך שפסק החת"ס דלא הוי שמירה בבעלים והקשה כיון שקנו יחד הוי התחילו להתעסק ביחד שהדין שאף שאח"כ עסק שמעון לבדו הוי לי' שמירה בבעלים. וניחא לי' במה שבחת"ס מבואר דתחלה לקחם ראובן לכיסו ואחר זה לקחם שמעון ממנו לכן לא הוי לגבי שמעון שמירה בבעלים משום דעשה משיכה חדשה מראובן כוונתו למה שחידש הנתיבות שם בס"ק ט"ז בנדון דהתם (ואדרבה משם ראי' לדברי הנ"ל להמעיין שם). נמצא לדעתו אם היה לוקח שמעון המרגליות מיד המוכר ואבדם בדרך היה החת"ס פוטרו מדין שמירה בבעלים יען שהתעסקו יחד ראובן ושמעון בקניית המרגליות ובזה מצא עילה לתפוס עלי שלא העתקתי פה שלקחם שמעין מראובן ולכן חייבו החת"ס. ודברי הבל הם להמעיין בחת"ס דלא אשתמיט בכל התשובה הארוכה ההוא להזכיר אף פ"א עכ"פ בדרך העברה הטעם כיון שלקחם שמעון מראובן ולא מהמוכר דעשה משיכה חדשה. ומה שהזכיר בהשאלה שלקחם ראובן ואח"כ ביקש שמעון ממנו שיתנם לו הוא פשוט לכל המעיין שהתשובה הזאת מתחלת עובדא הוה בראובן ושמעון וכו' ועובדא דא הוה לפניו כמו שסיים בתשובתו והטרחת"י לבצו"ע ולפש"ר ביניה"ם. ולכן סידר הכל עובדא היכי הוה וכל טענותיהם שהציעו לפניו בפרטות באורך וגם מבואר בהטענות שלכן לקחם מקודם ראובן לכיסו כדי שיביאו לו אחרים ג"כ למכור ולכן ביקש שמעון אח"כ שיתנם לו כדי שהוא יהנה ג"כ שיביאו לו מרגליות למכור ומכח הנאה הזאת דן את שמעון כשומר שכר ולא כשומר חנם. א"כ לא לחנם הציע בהטענות לקיחת ראובן ושמעון את המרגליות. ובעל ספר הערך שי עשה מטפל עיקר מה שלא נזכר בכל התשובה וכל עיקר הטעם של החת"ס האריך להביא ראיות שכל שקיבל אחד החפץ לשמור ולא אמר לי' חברי' שמור לי ואשמור לך לא הוי שמירה בבעלים. ולכן חייב את שמעון כיון שלא אמרו זל"ז שמור לי ואשמור לך. ומלבד כל הנ"ל לא אוכל לכלכל דברי הע"ש שהבין בדעתו ובדעת החת"ס לפסוק שאם שמעון לקח המרגליות מן המוכר ולא מראובן היה פטור מכח שמירה בבעלים יען שעסקו שניהם עם המוכר בקניית המרגליות. איך משכחת לי' דין הש"ס שפירשו הרשב"ם והתוס' כגון שהתנו ביניהם שמור לי היום כל השדה או החפצים חלקי וחלקך ואני אשמור לך למחר הכל חלקי וחלקך דבזה מחייב שמואל כיון דלא התחילו לשמור ביחד כלל לא הוי שמירה בבעלים וכ"פ בחו"מ סי' וסעיף הנ"ל. והלא סתם שותפים בשדה וחפץ סתמא כפירושו שקנו ביחד ולדעת הע"ש שזה הוי כהתחילו להתעסק ביחד למה יתחייב אח"כ כשהתנו שמור לי היום ואשמור לך למחר הלא מבואר שם דכשהתחילו להתעסק ביחד אף אם אח"כ נתעסק כל אחד בשמירתו לבדו בשמור לי היום ואשמור לך למחר פטורים משים דהתחלה הוי שמירה בבעלים. ולדעת הע"ש יהיה מוכרח לפרש שהתנו כן באותו רגע בשעת הקנייה שמור לי ואשמור לך. אבל אם קנו סתם אף שלא התחילו לשמור ביחד כגון שנשאר הדבר הנקנה יום אחד אצל המוכר אחר הקנייה ואח"כ התנו ביניהם בעת לקיחת הסחורה מן המוכר שמור לי היום ואני אשמור לך למחר יהיה פטורים משום שמירה בבעלים שעסקו ביחד לקנות אתמהא שנשכח מכל הפוסקים להזכיר חידוש זה שההתעסקות בקנייה יחד הוי התעסקות בשמירה שיהיה שמירה בבעלים. אמנם האמת יורה דרכו שהכל תלוי בהתחלת שמירת החפץ ברשותם כלשון הגמרא והפוסקים. ועי' בטו"ז שם על דין המחבר אבל אם התחילו להתעסק ביחד וכו' שכתב פי' בשעה אחת אף שכל אחד מתעסק בביתו. וכו' ובתשו' הרא"ש כלל פ"ט סי' ט"ז שנשאל בראובן ושמעון שותפים שקנו חפץ ואמר ראובן לשמעון שהיה המפתח של תיבת השותפות בידו. קח החפץ ותנהו בכיסך שתוליכנו לתיבה ולקח שמעון החפץ ונתנו בכיסו ואחר שעה שאל ראובן את שמעון אם נתן החפץ בתיבה ומשמש שמעון בכיסו ולא מצאו ותבע ראובן שישלם לו חלקו מאחר שלא הניח החפץ בתיבה מיד פשע בשמירתו. והשיב הרא"ש כיון ששמעון עשה כדברי ראובן שצוהו להניחו בכיסו. עד שיוליכנו לתיבה נמצא שלא פשע כי נתנו לכיסו וקודם שהגיע לתיבה נאבד מכיסו ע"כ ישבע שמעון שבועת השומרים שלא פשע בו ושלא שלח בו יד ושאינו ברשותו ויפטור עכ"ל והובא גם בב"י סוף מחו' י"א רק שקיצר הב"י בסיום השבועה בפרטות הרי עובדא דהרא"ש הוא ממש כעובדא דהחת"ס שראובן ושמעון קנו ביחד ולא נזכר בהשאלה שראובן לקח קודם החפץ מהמוכר ואח"כ נתנו לשמעון אדרבה מל' שכתב בהשאלה שאמר ראובן לשמעון קח החפץ ותנהו בכיסך משמע ששמעון לקח תיכף החפץ. ועכ"פ היה לו להרא"ש לדבר מזה בתשובתו אם יש לחלק בזה כדעת הע"ש. א"כ קשה למה הצריך הרא"ש לפוטרו מטעם שלא פשע כי הניחו בכיסו כמו שצוהו ראובן וחייבו לישבע שלא פשע הלא