דברי גאונים שמה

ראובן ושמעון ולוי נסעו יחד על יומא דשוקא וגמרו ביניהם שכל מה שיקנו שם יהיה בשותפות ונזדמן לראובן סחורה לקנות ואמר לשמעון שיתן חלק מעות לשלם בעד הסחורה. והשיבו שמעון שאין לו כעת מעות שיתן הוא בעבורו. ובבואו לביתו יחזיר לו. ונתן ראובן כל המעות גם בעד לוי ליד שמעון ושמעון נתן המעות להמוכר. אח"כ בא מכתב מהמוכר שלא קיבל כ"כ מעות כמה שמגיע לו והוא מוחזק בהסחורה. ועתה תובע ראובן משמעון ואומר שנתן לו כל המעות המגיע להמוכר ושמעון טוען שאינו זוכר אם מנה המעות בעת שלקח מראובן רק זה יודע שכל מה שקיבל מראובן נתן להמוכר. וגם בא השאלה אם לוי מחויב לשלם לחלקו הסך שנתן עבורו ראובן. ע' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' נ"ו שהעלה לדינא דלוי פטור עי' בקצוה"ח סי' קפ"ג סק"ד ובנתיבות סק"ה. ובנ"ד כיון שלוי בעצמו היה ג"כ ביומא דשוקא פשיטא דלא הוי כא"ל הלויני עד שיאמר לראובן בפירוש הלויני חלק מעותי. אבל שמעון ודאי חייב לשלם כפי מאמר ראובן דהא שמעון הו"ל למידע סכום המעות כיון שראובן נתן המעות לידו והוי כטוען חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דהוי מחשואיל"מ ויכול רק להטיל על ראובן שיקבל בח' שנתן כ"כ מעות וישליש לו המעות קודם הקב"ח:

נז שותפים שנשתתפו לזמן קצוב. והגיע הזמן ועדיין יש להם סחורה של שותפות. וטוען האחד לחלוק הסחורה כיון שכלה זמן השותפות והשני מעכב באמרו כי יגיע הפסד להסחורה ע"י חלוקתה. פסק בשו"ת לחם רב סי' קי"א שהדין עם המעכב וצריכים למכור הסחורה ביחד. והובא בשער משפט סי' קע"ו ס"ק וא"ו:

נח הא דמבואר בחו"מ סי' קע"ו סעיף י"ד דמשהגיע זמן המכר יכול כל אחד מהשותפים למכור ואין חברו יכול לעכב עליו הכוונה שיכול למכור הכל ולא יוכל חברו למחות אפילו בחלקו ולומר הנח לי חלקי בסחורה וטעמא דמילתא דיכול השותף לומר שע"י שיש קנייה גדולה יותר יקפצו הסוחרים לבוא לקנות. ואף אם רוצה הלה ליתן לו בעד חלקו כפי השער שבשוק. ודאי יוכל לומר אני אקח יותר כ"כ בשו"ת השיב משה סי' צ"ד:

נט ועי' בכלל שאח"ז סי' י"ט בענין שותף שמכר הסחורה קודם זמנה אם המכירה קיימת גם לגבי שותף חברו ואם מחויב לשלם לשותף ההפסד יעו"ש:

ס ראובן ושמעון שותפים דרים בחצר אחד. וכל הסחורה של שותפות מונח בבית ראובן ונפלה דליקה סמוך לחצר השותפים באופן שהיה מן ההכרח לפנות ולהוציא הכל מן הבית. כי לולא זאת היה נשרף הכל. ולא בא שמעון ולא אנשי ביתו לסייע להוציא הסחורה של שותפות. ועבור זה היה מוכרח ראובן להוציא מביתו חפצים שלו ע"י אנשים אחרים כי הוא ואנשי ביתו היו טרודים להוציא הסחורה של השותפות שעלה לסך רב יותר מן החפצים שלו. והנה עי"ז נגזל ונגנב מהחפצים שלו כי לא היה יכול להשגיח עליהם. וראובן הוא מוחזק בכל הסחורה של שותפות. ורוצה לעכב לעצמו החצי מההפסד שהיה לו באמרו כי שמעון פשע שלא בא להציל הסחורה של שותפות. עי' בשב יעקב חח"מ סי' כ"ג שרוצה לדמות דין זה להא דסי' רס"ד בהג"ה ויעו"ש מה שהעלה לדינא:

סא שותפים שקנו מרגליות על השוק ולקחם שמעון לכיסו ונסעו שלשתם לביתם. ובדרך נאבדו ממנו המרגליות. עיין בחתם סופר חו"מ סי' צ"ז שהאריך ודחה דברי הש"ך שהשיג על הרמ"א בסי' קע"ו סעיף ח' דהיכא שלא היה השותף מחויב להתעסק ועסק דהוי ש"ח והש"ך ס"ל דהו"ל שמירה בבעלים ולא הוי ש"ח. והגאון המחבר הוכיח דדעת הרמ"א הוא עיקר דהוי ש"ח ולא הוי שמירה בבעלים. אולם בנ"ד אף ש"ש הוי כיון שלקחם לכיסו כדי שעי"ז יביאו לו עוד מרגליות למכור והוי ש"ש וחייב בכל ההפסד. ואף קי"ל כהש"ך לא יכול לומר כיון דהעיקר כרמ"א. וכן פסק שם בסי' צ"ג ועי' בפ"ת סי' הנ"ל ס"ק יו"ד. ועי' בכלל צ"ט סימן ט':

ומקרוב נדפס ספר ערך שי על החו"מ וראיתי שם בסי' קע"ו סעיף ח' שהעתיק בקיצור דברי שהבאתי בשם החת"ס וכתב וז"ל והנה בחו"מ כאן מבואר דאם התחילו כולם להתעסק ביחד אף שאח"כ נתעסק אחד לבדו הוי שמירה בבעלים. ובתשו' מהרשד"ם סי' קס"ו הובא בד"ג כלל צ"ט סי' ט"ז כתב כיון שהתחילו שניהם לעסוק בקניית העורות הוי שמירה בבעלים ע"ש וא"כ ה"כ התעסקו תחלה יחד בקניית המרגליות (והוי שמירה בבעלים) אך בחת"ס שם מבואר דתחלה בשעת קניה לקחם ראובן לכיסו ואחר זה לקחם שמעון ממנו ובזה יפה כתב החת"ס דלא הוי לגבי שמעון שמירה בבעלים משים דעשה משיכה חדשה אחר שכבר נפסק התעסקם בקניית המרגליות אבל מי שמשך ראשונה מן המוכר כשנתעסקו כולם בקניית הסחורה ולא נגמר הקנין בפרעון דמי הסחורה מכל השותפין עד אחר המשיכה זה הוי שמירה בבעלים עכ"ל. מבואר דפשיטא לי' דכשנתעסקו שניהם בהקניה לבד ולא נתעסקו יחד בשמירת הסחורה ורק אחד מהם קיבל הסחורה מהמוכר קודם גמר הקנין בפרעון דמי הסחורה הוי שמירה בבעלים מכח שנתעסקו שניהם לגמור עם המוכר מחיר דמי המכירה אף שלא התחילו כלל לשמור ביחד. והוא טעות מוחלט אשר חידש מסברת הכרס ומבואר ההיפך ממקור הדין בש"ס עד הפוסקים האחרונים כי בש"ס ב"ב מ"ג ע"ב דפריך אהא דאמר שמואל השותפין נעשים שומרי שכר זה לזה אמאי חייב הא שמירה בבעלים הוא פי' רשב"ם שכל אחד משמר קצת מן השותפות בביתו וקיי"ל בפ' השואל דשמירה בבעלים פטור ויליף ש"ש התם משואל וכו' וכיון שהיה ראובן משמר מחלק שמעון בשעה שנגנבה או אבדה מחלקו בבית שמעון הרי שמעון פטור מחלק ראובן שהרי ראובן עמו במלאכתו (לשמור חלק שמעון) עכ"ל וז"ל