דברי גאונים שמד

לטעון פרעתי חלקך בשבועת היסת. והמהר"ם אלשיך חילק בין הא דמבואר בסי' צ"ג סעיף י"ד. בין אם מכחישו בברי למכחישו בשמא. וע' בשער משפט סימן הנ"ל ס"ק יו"ד שדחה חילוק זה דהוא דבר תימה דאם התובע מכחישו בברי יהיה לו לגריעותא מאם הוא מכחישו בשמא. אולם לדינא יפה פסק ויצא לחלק דאם אין ללוי שום שובר שפרע השטר לשמעון אזי אין שמעון נאמן לחוב לראובן לומר שנפרע חלקו דיש חזקה דשטרך בידי מאי בעי כיון שהשט"ח הוא עדיין בשלימות ת"י שמעון ודאי דשמעון משקר. אבל אם יש ללוי שובר על השט"ח אז איתרע השטר שביד שמעון. ונשבע שמעון שהשובר אמת שנפרע הכל ושהחזיר לראובן חלקו ויפטור כשאר כופר הכל וע"ש מ"ש בזה בסס"ק י"א וע"ש בנתיבות המשפט ודו"ק:

נב מי שהיה חייב לשני שותפים ואינו רוצה לשלם או שתפס מסחורת השותפים באמרו שאחד מהשותפים חייב לו סך כזה. עי' בש"ך סימן קע"ו ס"ק מ"ח שהביא תשובת דברי ריבות בזה. ופקפק על דבריו ודעתו דלא מהני לי' התפיסה כנגד חלק השותף השני כי אם בדבר שאינו ידוע שהוא מהשותפות ועיין בנתה"מ סי' נ"ח בחידושים ס"ק ה' שכתב לחלק דהיינו דוקא אם תפס מבית השותף שאינו חייב לו אבל אם תפס מבית השותף החייב ודאי דמהני תפיסתו ועיין בס' נתיבות השלום נתיב י"ז בדר"ת ס"ק י"ח. ועיין בשבות יעקב ח"ב סימן קפ"א שנשאל בראובן ושמעון שותפים שיש להם שט"ח על לוי ולוי הוציא שט"ח על שמעון לבדו שלא מענין השותפות ורוצה ליתן זה בפרעון חובו. וראובן טוען שלם לי חלקי כי מה לי בחוב של שותפי כיון שאינו מענין השותפות. והשיב דנראה בפשיטות דאין לוי יכול לתפוס ממון של שני שותפים בשביל חוב שחייב לו אחד מן השותפים לבדו כיון שלא הלוה דבר זה לתוך השותפות כלל. ואדרבה היה נ"ל שאפילו אם הניחו ראובן מעצמו לתפוס משל השותפות בעד חובו של שמעון. שאין שמעון חייב לשלם לראובן אם לא היה בידו משל שמעון כדין הפורע חובו ש"ח שלא מדעתו כיון שבחוב זה אינם שותפים ואינם אחראין וערבאין זה לזה וכן משמע מתשובת הרא"ש כלל ה' סימן ט' וכו' ואח"ז הביא סייעתא מהדיר שהביא הש"ך (ולא הביא כלל דברי הש"ך וכנראה שלא זכר מדברי הרמ"א והש"ך הנ"ל ונעלם ממנו לשעתו) אך יש לזכות ללוי מצד אחר אם אין לו מעות מזומן לפרוע שיוכל להגבותו שטר זה ע"פ שומא כמה הוא שוה למכור כמו שפסק בחו"מ סימן ק"א סעיף ה' דאפילו יש לו שארו מטלטלים יכול להגבות לו שטרות. וכה"ג מבואר בסי' פ"ו סעיף ג' יעו"ש בש"ך ס"ק ח'. וכן מסיק הש"ך בסימן ק"א ס"ק ג'. ומה שהשיג שם על הרב ביש לו קרקע או מטלטלים. אין דבריו מוכרחים נגד משמעות סתימת לשון הטור וגדולי המורים שהובא בתשו' הרשב"א. ואין להוציא מיד המוחזק נגד פסק השלחן ערוך והסכמת גדולי האחרונים עכת"ד:

נג ראובן ושמעון שותפים והיה להם קרן בשוה וגם חלקו תמיד הריוח בשוה. לימים נטל שמעון מן השותפות כל הקרן שלו בלי ידיעת ראובן והוציאו בקרקעות לצורך עצמו. ומחמת שראובן לא הרגיש בדבר חלק גם אח"כ הריוח עם שמעין בשוה כאשר מקודם. עד שלסוף ימים באו לחשבון והרגיש ראובן שכבר שמעון נטל קרנו מן השותפות. ותובע משמעון הריוח שלקח ממנו שלא כדין עיין בשו"ת יכין ובועז להרשב"ץ סימן ט' שפסק דכיון דקיי"ל שאין השותף יכול לחלוק לעצמו בלי ידיעת חברו שלא בפני שלשה אנשים א"כ בזה שנטל שמעון קרנו לא בטלה השותפות. אפילו היה נוטל הקרן ע"ד לחלוק מכ"ש שלא נטל בתורת חלוקה דודאי הריוח לאמצע אמנם אותם הקרקעות שקנה שמעון מממון השותפות. אם יש בהם ריוח הרשות ביד ראובן להחזירם לשותפות. ואם יש בהם הפסד. ההפסד על שמעון לבדו דדינו כמו שותף ששינה דהריוח לאמצע וההפסד לעצמו עכת"ד:

ועי' בעט"צ סימן קע"ו ס"ק כ"ח שכתב בשם הפני משה בשותף שלקח לעצמו ממעות השותפות שהיה תח"י וקנה איזה סחורה שאם הרויח הוא לאמצע ואם הפסיד הוא לעצמו וכל זמן שלא החזיר המעות אין לו ריוח בהשותפות רק לפי מעותיו כיון דהשותפות נעשה ע"ד שיהי' לו יותר מעות בכיס השותפות. ועיין בתשו' ב"א בחו"מ סוסי' צ"ט מ"ש על העט"צ והובא בספר משפט שלום סימן קע"ו סעיף י"ח וע"ש מה שחילק בדין הנ"ל:

נד שותפים שא' מהם אינו רוצה ליתן מעות להשותפות כפי התנאי שביניהם. או שלקח מעות מהשותפות ואינו רוצה לחזור להשותפות. או שהשותפות צריך ליותר מעות מכפי שהניחו בהשותפות ע"פ תנאם והאחד אינו רוצה ליתן יותר מכפי התנאי. עיין בנתיבות בביאורים סי' קע"ו ס"ק ל"ב. ושם בביאורים ס"ק נ"ה:

נה ועיין בתשו' אמרי אש חחו"מ סימן כ' שפסק במי שלקח את חברו לשותף להעסק שלקח אדעתא דשותפות והתנה עמו בשעת השותפות שאם לא יתן לו לזמן פלוני אלף זהו' להעסק לא יהיה לו חלק בהעסק ועבר הזמן ולא נתן לו שהפסיד חלקו:

נו ראובן ושמעון ולוי שותפים קנו כסף מיהודה בהקפה. ועכשיו יהודה תובע דמי הכסף. וראובן אומר שהוא פרע לו כל החוב מכיס השותפות ויהודה מכחישו. ושמעון ולוי אינם יודעים מהפרעון כי אם עפ"י ראובן ויהודה טוען שלכל הפחות יפרעו לו שמעון ולוי שני שלישים כיון שהם אינם יודעים מפרעון ורוצה לשבע שלא נפרע. פסק בשו"ת אהלי יעקב סי' ע"ג להרב מהריק"ש והוכיח מן הראשונים דנשבע ראובן שפרע ליהודה ופטורים כל השותפים בשבועת ראובן: