דברי גאונים שמג

לעצמי אני מציל. ועי' בשו"ת ברכת יוסף חחו"מ סימן ט"ז שחולק ג"כ על הנתיבות ועיי"ש ע"ד שנתן השותף פטור על חלקו שגבה על השט"ח ועי"ז נצמח הפסד לחלק חוב של חברו:

ועיין במחנה אפרים הלכות שלוחין סימן י"ט. ועיין בשו"ת מהר"ם מינץ הישן סימן ע"ד. ובעט"צ סעיף הנ"ל ועיין בדיני לעצמי קניתי כלל נ' סימן י"ב בראובן ושמעון שותפים וכשחלקו מהשותפות נשאר להם חוב אצל לוי הדר בעיר אחרת. ואח"כ דיבר ראובן עם שמעון ששמעון יגבה ממנו חלקו לעצמו. והוא שלח אגרת ליהודה הדר בעיר לוי שיגבה חלקו ואח"כ הלך שמעון לשם וגבה חלקו מלוי ויהודה אינו יכול לגבות חלק ראובן. ועתה תובע ראובן ששמעון יתן לו החצי ממה שגבה. יעו"ש מ"ש בדין זה:

מו ראובן ושמעון היה להם בגדים בשותפות ומכרו לעכו"ם אחד בהקפה. ואח"כ מכר לו שמעון בגדים משלו לבדו ג"כ בהקפה ואח"ז גבה שמעון מהעכו"ם מעות בסתם. ותבע ממנו ראובן שיתן לו חלק מהמעות שגבה. ושמעון משיב שהוא רוצה להשתלם קודם בעד הבגדים שמכר משלו ואח"כ יגבו של שותפות. ולו משפט הגביי' לחשוב המעות על איזה חוב שירצה. וכן בשליח בעיר אחרת הנקרא שפיכינוער שמכר סחורת המשלח בהקפה ואח"כ מכר לאותו הקונה גם סחורת עצמו בהקפה וגבה המעות ורוצה לחשוב המעות על חוב שלו. עיין בתשובת מהרשד"ם שדעתו דהדין עם הגובה ומדמה להא דמבואר בחו"מ סימן פ"ג סעיף ב' ובתשובת אהלי יעקב להרב מהריק"ש סי' תמה עליו וסתר כל ראיותיו דהא דמבואר בסימן פ"ג דהמלוה יכול לגבות על איזה חוב שירצה מבואר שם הטעם משום דעבד לוה לאיש מלוה. וזה שייך דוקא לגבי החייב. אבל לגבי השותף לא"ה הוא דהשותף אינו משועבד לו לעשות כרצונו שיחשוב כמו שירצה ולהשאיר בחוב מה שירצה. וכן בהשליח יעו"ש שהאריך בטעם הדבר ומסיק לדינא דמה שנמכר ראשון נגבה ראשון והשותף או השליח אינו יכול לומר לעצמי אני גובה בעד סחורתי הנמכר אחרון. ועיין בספר יהושע סוסי' קכ"א שכתב שהנהוג בין הסוחרים כשהוא חייב בעד סחורה ואח"כ בא ליקח עוד סחורה בהקפה היא משלם מקודם את העבר ולוקח סחורה מחדש בהקפה. ועיין בפ"ת לחו"מ סימן קע"ו ס"ק כ"ו ובנ"צ שציין שם ובס' משפט שלום להגאון מק"ק בערזאן נ"י שדעתם ג"כ שהדין עם ראובן מכח סברא הנ"ל שבודאי שילם קודם החוב מכבר ובנ"ל הביא לזה ראיה ממס' שביעית פ"י מ"א ולא ראו דברי המהרשד"ם ומהריק"ש הנ"ל:

מז ראובן ושמעון שותפים וראובן נתן רוב המעות וגם נתן תמיד לשמעון וועקסלין ללות עליהם לצורך השותפות ועתה יש וועקסל ביד לוי על ראובן מסך מאה זהובים ואמר ראובן ללוי שהיום יתן לו שמעון על הוועקסל שלו סך שמנים זהובים וגם שמעון אמר לו כן ואח"כ שלח לוי שליח לשמעון שיתן לו מעות ונתן שמעון להשליח שמנים זהובים והביא השליח בחזרה לשמעון שלשים זהובים כי לוי אומר שהוא גובה רק החמשים זהובים שחייב לו שמעון וראובן ישלם לו כל הסך מאה זהובים על הוועקסיל. עיין בשו"ת מהריא"ז סימן ס' שמזכה את ראובן יעו"ש העובדא בפרטות:

מח קהל שהלוו לשר העיר נ' אלפים זהובים ולא רצה לשלם להם. עד שנתייאשו מן החוב ואח"כ מת השר ובנו התפשר עם הקהל ושילם להם עיור אביו למ"ד אלפים זהובים. ועתה העשירים אומרים לחלק כפי ההלואה כי הם נתנו בהלואה חלק גדול. והקהל אומרים דכיון שכבר נתייאשו מן החוב הוי כמו מתנה ויחלקו. לפי ערך המס שפורעים עכשיו. או לפחות יחלקו בשוה לכל נפש. עיין בדיני זט"ה כלל ל"א סי' ל"ו:

מט עיין בשו"ת מהר"ם מינץ ישן סימן ע"ד שפסק בשני שותפים שיש להם שט"ח בשותפות יכול אחד לכוף את חבירו להוציא השט"ח מתחת ידו ולהניחו בחזקת שניהם. ועיין בחו"מ סי' קע"ו סמ"ג:

נ ועיין בברכת יוסף חחו"מ סימן ט"ז בשותף שתובע לשותפו שמחמת שעיכב השט"ח תחת ידו גרם שנפסד החוב ופסק דפטור:

ועי' בשב יעקב חחו"מ סי' י"ב בראובן ושמעון ולוי שותפים בעסק ליתן לחם לבעלי מלחמות. ולקבל הפרעון מן השר וכל אחד יקח שליש במעות שיפרע השר ולוי הוא עיקר המתעסק. וכאשר נתחייב להם השר סך עצום לקח לוי מן השותפים כתב פטור איך שקבלו כל החוב מן השר והשר נתן ללוי אנווייזונג על הסך שהוא חייב להם. למקום אחר שיקבל שם התשלומין וכתב האנווייזונג על שם לוי לבדו בלי ידיעת השותפים. ועתה השותפים צועקים ככרוכיא שלוי ישליש האנוויזונג עד זמן הגבייה פסק שהדין עם השותפים:

נא ראובן ושמעון שיש להם חוב אצל לוי מממון השותפות או שהלוו לו ביחד. ונכתב השט"ח ע"ש שמעון והשטר הוא בידו ושמעון נתן שטר בעדים לראובן לראיה איך שיש לו חלק מחצה באותו החוב. ועתה שמעון נתן שובר ללוי שנפרע כל החוב. ותובע ממנו ראובן מחצה מהגבייה ומשיב שמעון שהחזיר כל הממון לתוך השותפות או שטוען פרעתיך חצייך. וראובן מכחישו ואומר אם כדבריך שפרעת לי שטרך בידי מאי בעי. ושמעון אומר שאין לזה דין שט"ח שלא יהיה נאמן לטעון פרעתי. עיין בשו"ת מהר"ם אלשיך סי' נ"ד ובספר מעשה חייא בתשובותיו סי' כ"א ששניהם לדעת אחד נתכוונו דזה לא מקרי שט"ח אחרי דמתוכו לא נתחייב שמעון כלל לפרוע לראובן דהרי אם לוי לא היה פורע לא היה חייב שמעון כלל. וגם אין כתוב בו שחייב שמעון לראובן כלל רק נותן לו לראיה שיש לו חלק בהחוב וכה"ג לאו שט"ח מקרי ונאמן שמעון