דברי גאונים שמב

מהחוב ועל המותר הוכרח להרחיב זמני הפרעון עיין בתשו' חסד לאברהם מהד"ת חחו"מ סימן כ"ב שפסק דהשותף פטור מלשלם לשותף השני אף דבמה שמסר השט"ח להפקיד הוי כשומר שמסר לשומר דחייב אף בשטרות להרבה פוסקים הובא דעתם בסי' ש"א סעיף א' ברמ"א (ע"ש בש"ך שפסק דפטור) ועי' בתשו' שב יעקב חחו"מ סימן י"א דשומר שמסר לשומר חייב מדין מזיק. מ"מ הואיל ומזיק ממש בשטרות לא מחייב רק מדינא דגרמי כמו בשורף שטרות של חבירו וקיי"ל דגרמי בשוגג פטור ופשיטא דבזה שאומר שנתכוון לטובה להביא החוב לידי גוביינא אין לך שוגג גדול מזה עכת"ד. ודבריו תמוהים מאוד דאף שבגרמי פטור שוגג היינו באינש אחריני שלא קיבל עליו שום שמירה רק מצד מזיק. אבל בשומר כמו שהוא בעצמו דן אותו מכח שומר שמסר לשומר מדין הרמ"א הנ"ל כי שותפים הם ש"ש זה לזה כמבואר בסימן קע"ו ובשומרים קי"ל דאף גרמא בעלמא חייב כאשר הרחבתי הדיבור בזה בדיני גרמא כלל ט"ו סימן ח' בשם הגאונים וכל פשיעות שומרים כד מעיינת בהו אינם אלא גרמא בעלמא ואפי"ה חייב כמ"ש הב"י בסוסי' ס"ו בשם הריטב"א וא"כ אין בידינו לפוטרו רק מצד שנתכוון לטובה והוי שוגג והא בדותא ונעלם מהמחבר הנ"ל תשובת מהרי"ק שורש קכ"ה דמבואר להדי' דאם השומר גרם ההפסד אף רק בדיבור בעלמא ואף שנתכוון בדיבור ההוא לטובה מ"מ חייב בש"ש ופסקו המחבר בסימן ש"ג סעיף ז' ע"ש בסמ"ע ובקצוה"ח סק"ב ובנתיבות סק"ז דבש"ש חייב אף בנתכוון לטובה ואם בגרם היזק בדיבור בעלמא בכה"ג שנתכוון לטובה חייב. ק"ו בשומר שמסר לשומר לפ"מ שהגאון הנ"ל סובב להפוסקים דאף בשטרות חייב ומכ"ש לפי"מ שהביא דעת השב יעקב שהוי מזיק איך פטרו משום שנתכוון לטובה. וכן פסק בתבואת שור סי' י"ח ס"ק כ"ד דבשומר ושליח חייב אף בגרמא ובשוגג ובהיזק שאינו ניכר וכ"נ דעת המהר"ם שיק חיו"ד רסי' רפ"ד דחייב אף בהיזק שא"נ ועיין בשער משפט סימן ס"ו ס"ק ל"ב שפסק דאף דאין דין שומרים בשטרות היינו אם מסר לו רק לשמור גוף השטר והתורה מיעטן כיון שאין גופן ממון. אבל בשותף או שליח לגבות החוב שבשטר בזה הוי הפשיעה במעות שנכתב בשטר כי השותף מחויב בשמירת המעות שבשטר שלא יופסד על ידו והוי שומר על המעות ואם אבד השטר חייב ונסתייע לזה מתשובת הרי"ף שהובא בב"י סוסי' קכ"ג מחודש י"ג שפסק דאם אבד השליח השט"ח שמסרו לו לגבות החוב מהלוה חייב לשלם. ומה שהקשה שם השעמ"ש בשליח לגבות החוב למה יתחייב לדעת הפוסקים בסימן רצ"א דשומר בעי משיכה והשליח לא עשה משיכה בהמעות שבשטר ע"ש מה שתירץ ובשותף לא קשה כלל כמובן. גם מ"ש הגאון המשיב הנ"ל בנ"ד דהוי שומר שמסר לשומר. לפענ"ד כאן גרע כיון דמסר השטר להפקיד של האדון (וגם בסתמא הוא עכו"ם) הוי לפ"ד כמו שהיה מוסר השטר חוב להאדון עצמו והוי כמו החזיר השט"ח להלוה דחייב אף בשליש כמבואר בש"ך סימן נ"ה משום דהוי ברי היזקא כמו בשורף שטרותיו של חבירו (וע"ש בפ"ת סק"א בשם החת"ס) ועיין בטוב"י סוסי' ס"ו מחודש מ"ם שכ' בשם הרא"ש כלל ל"ט סי' ב' שאף לדעת הרי"ף דבשטרות פטור השומר אף מפשיעה היינו דוקא שפשע בשמירתו ונגנב או נאבד ממנו אבל אם השליכו בנהר וכדומה חייב. ומזה פסק שם בסופר שכ' שטר מכירה לשמעון ונתנו לאביו דהוי כמשליכו לאיבוד בידים וחייב עכ"ל ופסקו הרמ"א בסימן ס"ו סעיף מ"ם א"כ הה"ד בנתן השטר ליד הפקיד של האדון יש לדון בזה דהסברא נותנת דיד הפקיד שלו כיד האדון. אמנם בכ"ז אין עליו תפיסה כ"כ אבל במה שפטרו אף אם שומר שמסר לשומר חייב מ"מ פטור משום שנתכוון לטובה הוא דבר שא"א לאומרו כמ"ש למעלה ומבואר ההיפוך בכ"מ ואין צורך להאריך בזה כי ברור הוא לכל יושבי על מדין. ולדעתו לא משכחת לי' הדין דשומר שמסר לשומר יהא חייב דכל שומר ימצא לעצמו טענה שנתכוון לטובה שאצל השומר השני יהא נשמר בשמירה מעולה יותר מברשותו כגון בזמנינו יאמר שהשומר השני יש לו (ווירטהיים קאססא) וכדומה וכי מפני זה יפטור אתמהה:

מד ראובן ושמעון ולוי היו שותפים במו"מ ומכרו ליהודה סחורה בהקפה. ואח"כ הלך יהודה לדור בעיר אחרת והרשה ראובן את איש אחד בכח הרשאה כתובה וחתומה ללכת לגבות מיהודה כל החוב הנ"ל. וגבה ממנו המורשה. ואחר שחזר יהודה ובא קפצו עליו שמעון ולוי ותובעים ממנו החוב הנ"ל באמרם שלא היה להם ידיעה מכח ההרשאה הנ"ל ולא היה לו ליפרע על הרשאת ראובן לבדו. עיין מהרשד"ם חו"מ סימן קס"ב שמסיק דדין זה הוא ספיקא דדינא והדין עם המוחזק. ועיין בססי' ע"א וסימן ע"ז סעיף יו"ד. מה שותפים שיש להם חוב אצל אחד. וגבה שותף אחד מקצת מהחוב. אם מחויב ליתן חלק לשותף השני מהמקצת שגבה עיין בש"ך סימן קכ"ב ס"ק ל"ט שחולק על הסמ"ע שם ועיין שם בשער משפט ס"ק ב' שדחה דברי הש"ך בשתי ידים. ופסק דמחויב ליתן להשותף חלק אם לא היכא דאיכא פסידא מבוארת. ועי' בדיני לעצמי קניתי כלל נו"ן סימן ח'. ועיין בסימן קע"ו סעי' כ"ח אם צ"ל לעצמי אני מציל בפני ב"ד או סגי בפני עדים יעו"ש פלוגתת הסמ"ע והש"ך וע"ש בנתיבות ס"ק ס"ה מה שיצא לחלק ובספר נתיבות השלום נתיב כ"ד בדר"ת ס"ק י"ב כתב עליו שמדברי מהר"ם מלובלין סי' קט"ו ובתשב"ץ בחוט המשולש סימן י"ט ושאר אחרונים משמע דאין לחלק בזה. ועי' בקצוה"ח סימן קע"ה סק"א דחוב שהוא ספיקא דדינא הוי ג"כ חוב מקולקל ואם תפס אחד יכול לומר