דברי גאונים שמא

פ"ח שהשואל רצה לדמות דין זה לפלוגתת הסמ"ע והש"ך בסי' פ"ו סעיף ו' במת שמעון ונשארו יורשיו וטוען לוי פרוע הוא והיורשים אינם רוצים לשבע והגאון המחבר זצללה"ה השיב לו דל"ד לשם יעו"ש בטעמו. ומסיק לדינא דאם הוא באופן שאין המלוה יכול לגבות משמעון רק מראובן החתום כגון ע"ד המבואר בסי' ע"ז סעיף ב' ובאחרונים שם רק ראובן רוצה לגבות משמעון שישלם לו חצי עיסקא שנותן ללוי. אז הדין ברור דאף אם ראובן הוא מוחזק במעות שמעון. אינו יכול לעכב. כי שמעון יכול לומר לא נשתתפתי רק ליתן חצי היזק אם יהיה היזק. אבל מה שאתה נותן בחנם בשביל שלא תשבע ע"ז לא נשתעבדתי לתת לך חלק. אמנם אם הוא באופן שהמלוה גבה חלקו משמעון ושמעון תובע מראובן מצד דינא דגרמי שגרם לו היזק במה שלא רצה לשבע. ודאי פטור ראובן מלשלם לו והאי דינא דמי להא דסי' פ"ו. והעיקר להלכה כדעת הסמ"ע שם דהיורשים פטורים. וכן פסק האו"ת והקצוה"ח שם. ועיין באו"ת סי' ס"ו ס"ק כ"א ובקצוה"ח שם שמדמה הא דלא רצה לישבע לכובש עדותו שפטור בדיני אדם כמבואר בסי' כ"ח ועיין בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' ו' באם התפשר אחד מהשותפים ושילם מקצת העיסקא ותובע משותף השני חלקו. וחילק באם ידוע לו שהיה להם היתר עיסקא או אינו ידוע לו עיי"ש היטב. ועיי"ש במהד"ד ח"ב סימן פ"ח שנשאל על דין זה שפסק בהשיב משה הנ"ל והוא פשוט לי' דאף על האמת אינו מחויב השותף לשבע ואדעתא דהכי נחתי לשותפות כי כן המנהג שמונעים עצמם אף משבועת אמת ומחויב השני לשלם חלקו עיסקא. אולם בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' כ"א פשיט"ל דשמעון פטור מלשלם חלקו עיסקא משום דהיה לו לראובן לישבע על לא הרוחתי כמ"ש בהשיב משה וכן פסק בתשו' מהריא"ז הלוי אבדק"ק לבוב בח"ב סי' יו"ד וסי' ל"ד ועי' בתשו' בית שלמה חחו"מ ססי' נ"ז שפסק דהוי ככובש עדותו שפטור וע"ש בהגהות בנו. ועי' בתשובת חסד לאברהם מהד"ת חחו"מ סוסי' כ"ב בשותפים בסחורה ולוה אחד מהם מעות עפ"י היתע"ס לצורך השותפות ובאמצע המסחר פרע לכמה בע"ח קרן ועיסקא. ועתה בגמר המסחר בבואם לחשבון נודע להם שהיה היזק. וטוען השותף השני שלא היה לזה השותף שלוה ליתן עיסקא רק לירד עמהם לד"ת ולישבע שלא הרויח. ופסק דפשוט דודאי אחר שנודע שיש היזק בבירור אין לו ליתן עוד עיסקא. אבל במה ששילם טרם שנודע ההיזק אין עליו טענה בזה אחרי כי עשה כדרך כל השותפים וכל שלא שינה ממנהג הסוחרים אין כאן פשיעה ומחויב חבירו ליתן החצי עכ"ד. מבואר שדעתו כדעת הגאונים דס"ל שמחויב השותף לישבע על לא הרוחתי ואין לו רשות למנוע עצמו מהשבועה וליתן עיסקא ואין חבירו חייב בזה. ועי' בשער משפט סי' ע"ז סס"ק ד' שכתב בשותפים שיש להם חוב אצל אחד והיה להלוה טענות באופן שעפ"י ד"ת מגיע להשותפים שבועה לטול החוב והלך אחד מהשותפים והתפשר עצמו עם הלוה ומחל לו מקצת החוב. דהשותף פטור דיכול לומר לו לא אפסדך ממון דמי יימר דהיית נשבע. וע"ש בסי' ר"צ סס"ק ב' באורך מענין זה. וע"ש בסי' ע"ז ס"ק הנ"ל מ"ש בענין זה אם יכול השותף השני לבטל הפשרה נגד הלוה ולומר איני מרוצה בפשרה על חלקי יעו"ש שצידד בזה:

מג שותפים שיש להם חוב אצל אחד. ותלך שותף אחד ומחל לו כל החוב. אם מהני מחילתו לגבי השותף השני. עיין בש"ך סימן ע"ז ס"ק י"ט שדעתו דמהני וסיים בצ"ע. ובתשו' מהרלנ"ח ססי' קל"ז פסק דאפילו אם היה השותף בעיר וידע שמחל ושתק לא הוי מחילה לגבי'. ומה ששתק משום דידע שאין לו כח למחול מה שאינו שלו. ובשו"ת קול אליהו סימן כ"ה הרבה להביא חבילות ראיות מהפוסקים דלא מהני מחילתו. וכ"כ בהגהות אמרי ברוך שם על הש"ך הנ"ל. ושם בשער משפט ס"ק ד' דאם מחל או נתן מהשותפות דהמחילה או המתנה בטלה נגד חלק שותפו דאדעתא דהכי לא ירד עמו לשותפות שיוכל למחול וליתן מחלקו שום דבר בחנם עכ"ד וכ"פ שם בנתה"מ. ועיין בבני חיי סימן ר"ג בהגהב"י אות י"א שהביא בשם מהר"א מוטל בתשובה כת"י בראובן ושמעון שירשו שט"ח מאביהם על לוי. והלך ראובן ונתפשר עם לוי על כל השט"ח לשלם לו בסחורה ולזמן ארוך. שאעפ"י דלגבי שמעון אחיו לא מהני פשרתו. לגבי חלקו מחויב לקיים הפשרה. ועיין בכלל שאח"ז סימן כ"ג מ"ש בשה"ג מהרש"ק באחים שירשו ומכר א' או השכיר שלא מדעת חבירו דלא מהני. ועיין בשער משפט סימן ע"ה סיק ה' וסימן קע"ו ס"ק ב' שחידש בשני שותפים שהיה להם חוב על אחר והלך אחד מהם ופטרו מן החוב וטוען שברשות שותפו פטרו והוכיח דהעיקר כפסק הרמ"א בסימן קע"ו סעיף י"א דאם ראובן הלך ופטר חוב של שמעון ואומר שברשות שמעון פטרם יעו"ש הדין ודחה השגת הש"ך והט"ז מעל הרמ"א ועיין בדיני מחילה כלל נ"ז סימן י"ב בשותפים שחלקו ונפל שט"ח לחלק אחד מהם. ואח"כ הלך השני ומחל ללוה חלקו שהיה לו בהשט"ח אם מהני מחילתו. ועיין בדין שותף שמחל בספר משפט שלום סימן קע"ו סעיף כ"ה:

שני שותפים היה להם חוב אצל אדון אחד והיה השט"ח תחת יד אחד מהם ונתן השט"ח להפקיד של האדון שישלם לו עבור החוב ברזל לאחדים וקבלו ברזל בעד מחצה מהחוב. ומחצה השני' נשאר עד שנתרושש האדון ומטה ידו מליתן מותר הברזל. והתפשר עמו השותף הנ"ל להעמיד החוב על ראטין וכתב שטר על זה. והשותף השני תובע ששותף הנ"ל ישלם לו חלקו בהחוב באמרו שהוא תבע ממנו השטר הראשון והיה בידו להביאו לידי גוביינא ומיאן ליתן לו. והשותף הנ"ל מכחישו שלא תבע ממנו השטר ושעשה הכל לטובת השותפות להביא החוב לידי גוביינא ועי"ז קיבל עכ"פ ברזל בעד מחצה