דברי גאונים שמ

כיון שמתעסקים שניהם ודמי למ"ש ברמ"א סימן קע"ז סעיף ג' כשכל אחד נותן מעות אז אפילו רק אחד הוא המתעסק הוי כשותפות א"כ נימא דה"ה כשאחד נתן המעות ושניהם מתעסקים ודחה בזה דעת החסד לאברהם. ועי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' ק"א:

לח ראובן ושמעון נשתתפו במו"מ והניח ראובן לשותפות סך מעות יותר משמעון והתנה שיקח בעד היתרון קדימה מהשותפות שמנה למאה או דבר קצוב בכל שבוע והנשאר יחלקו בשוה פסק בתשב"ץ ח"ב סי' רס"ח. וברדב"ז ח"א סימן רמ"ז. ובמהרשד"ם חי"ד סי' ס"א דהוי רבית קציצה. אם לא באופן שיקח ריוח לפי ערך מעותיו ועי' בשו"ת הרד"ם חו"מ סי' וא"ו ועיין בשו"ת זרע אברהם להגאון הספרדי מו"ה אברהם יצחקי שנשאל בראובן ושמעון שנשתתפו לעסוק שניהם במו"מ. וכמעט כל הקרן היה של ראובן ומקצת ממון הניח שמעון ולזאת התנו שראובן יקח בסוף זמן השותפות קדימה מהריוח אם יהיה סך מאתיים זהובים. ומותר הריוח יחלקו ביניהם בשוה. אבל בהפסד יחלקו בשוה מחצה על מחצה ועתה שמעון אינו רוצה ליתן לו קדימה המאתיים. באמרו שהוא רבית עבור יתרון מעותיו. והשיב המחבר שאין בזה משום רבית כיון ששניהם מחויבים להתעסק בשוה לקרב תועלת שניהם וגם תנאי הקדימה הוא רק אם ירויחו די השיב לו ולחברו. ואם לא ירויחו רק מאתיים לא יקח ראובן את כולם כי לא נכון שיצא שמעון בידים ריקנות. א"כ לא הוי דבר קצוב ואין כאן חשש רבית רק תנאי שבממון ותנאם קיים. ואף שנוטל הקדימה רק בריוח ולא בהפסד מ"מ התנאי קיים כמבואר ברמב"ם פ"ד מהלכות שותפים ד"ג. ולא דמי לנדון המהרשד"ם (שהבאתי לעיל) דהתם אחר שלקח היתרון ומה שעלה הריוח סך כך. לקח שמנה למאה בעד סך היתרון והוא קצוב וכמ"ש ראיה ממהרי"ק שורש קי"ט גם שם לא קבל עליו אחריות הפסד. סך היתרון אלא אחריות סחורה אחרת וכו'. אבל בנ"ד הדברים עתיקים וברורים ולא הוצרכו לראיות שאין כאן בית מיחוש רבית כלל. וכבר לפנים בישראל נשאלו דברים מאלה לפני המבי"ט ומהר"ם גלאנטי ז"ל ועלה בהסכמה שאין שום בית מיחוש עכת"ד:

לט ראובן ושמעון קנו מרגליות ביחד בהקפה על ששה שבועות ושמעון לא היה בטוח בעיני המוכר ונתן ראובן השט"ח על עצמו. ותוך הששה שבועות מכרו המרגליות בהקפה על חצי שנה והרויחו הרבה. וכשהגיע הששה שבועות לקח ראובן מעות בריוח ופרע החוב. ובהגיע החצי שנה גבו חובם ורוצה ראובן ליקח תחלה מן השותפות הריוח שנתן להמלוה מן ששה שבועות עד חצי שנה ושמעון אינו רוצה בזה. עי' בשו"ת פני יהושע ח"א חחו"מ סי' ג' שפסק שהדין ברור בלי ספק עם ראובן כיון שבהגיע הששה שבועות היה בידו לכוף לשמעון למכור המרגליות במזומנים כדי לשלם החוב. א"כ עתה שהרויחו על ידי זה שמכר בהקפה הוא חלף הריוח שנתן להמלוה ולא הפסיד ראובן זכותו אף שלא הודיע לשמעון שהוא לוה אדעתא לשלם הריוח מהשותפות. ע"ש שהאריך עוד בטעם הדבר:

מ ועי' בזה בס' סת"ם סי' ס"ב אם השותף מחויב לשלם עיסקא ועי' בשו"ת שואל ומשיב מהד"ד ח"ב סי' פ"ח שפשוט בעיניו ששותף שלוה בעיסקא לצורך העסק אף בלי ידיעת חבירו מחויב השני בחלקו עיסקא. ובשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' כ"א כתב ג"כ בפשיטות היכא דלוה בעיסקא בידיעת שותפו כמ"ש בטו"ז יו"ד סי' ק"ע ס"ק ג':

מא שותפים במו"מ ובסחורות. ואחד מהם לוה מעות על עיסקא או ברבית ואח"כ בא לחשוב לשותף השני העיסקא והרבית ששילם על סחורת השותפות יש ללמוד מחת"ס יו"ד סי' קל"ה דהשותף השני מחויב לקבל בחשבון הרבית ששילם כמו בנו"נ באמונה שמעלה על הסחורה שכר חמרים וכתפים יעו"ש. ועי' בדינים אלו שלוה השותף מישראל ולא היה ריוח או לוה מעכו"ם ברבית. ואם לוה בשליחות השותף או בלא ידיעתו. ואם הודיע להמלוה שהוא לוה בשביל השותפים או לא הודיעו עי' בש"ך יו"ד סי' קס"ט ס"ק ל"ד ובט"ז סוסי' ק"ע ובחוו"ד סי' ק"ס סק"ח והובא בנדון השאלה בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' ע"ג וע"ד. ובדין הט"ז הנ"ל במקבל מעות מעכו"ם על רבית ונתנו לשותפות שחילק דהמקבל מותר ליתן הרבית משותפות ובנותן אסור וע"ש בחוו"ד מה שהעלה שם בכוונתו ע"ש בתשו' הנ"ל בהגהות בן המחבר מה שהביא מתשו' הרדב"ז סי' רמ"ז דביש ריוח בכל גווני מותר ונראה משם דבהי' בידיעת שותפו מותר אפילו לא היה ריוח ואח"ז הביא מתשו' מבי"ט ח"ב סי' ע"ב ובתשו' דברי חיים ח"א חחו"מ סימן כ"ט השיג ג"כ על החוו"ד בדין המקבל שהלוה בידיעת הנותן וסיים בצ"ע ועי' בדינים הנ"ל דספר משפט שלום להגאון דק"ק בערזאן נ"י בסי' קע"ו סעיף מ"ד. והביא בשם הבל"י בסי' ק"ע שכ' בשם ס' הזכרונות דיש לנהוג בשותף שלוה מעות מעכו"ם שישלם תיכף הרבית בשעת ההלואה ממעות השותפות ובזמן הפרעון אינו נוטל מן השותפים רק הקרן שלוה ואין כאן איסור כלל. וכן יש לנהוג במנהיגי הקהל ונאמניהם כשלוים מן עכו"ם ברבית לצורך הקהל. ועי' בשו"ת ספר סת"ם הלכות ס"ת סי' ע"ב:

מב ראובן ושמעון היו שותפים. ולוה ראובן מעות מלוי לצורך השותפות על צד הת"ע כנהוג וראובן חתם עצמו לבדו על השט"ח. וקנו סחורה בעד המעות. ומכרו הסחורה בהיזק הרבה. והלך ראובן וסילק הקרן להמלוה ולא רצה המלוה להחזיר לו השט"ח כי תובע גם העיסקא. ופסקו הב"ד שישבע ראובן שבועת לא הרוחתי. והשיב ראובן מעולם לא נשבעתי אף על האמת אני נותן חלקי המגיע עלי מן העיסקא. וגם שמעון יתן חלקו. ושמעון משיב כיון שאתה יודע האמת שלא הרוחנו השבע ואני לא אתן כלום בשביל שאתה אינך רוצה לשבע. עי' בשו"ת השיב משה סימן