דברי גאונים שלט

מלוה. ומחלק המלוה חל ההפסד על המקבל וכ"כ בקצוה"ח בסימן קע"ו ס"ק ג' ועיי"ש בשו"ת מהר"ם שיק סי' שפ"ד:

וע"ש במהר"ם שיק במי שנתן מעות לחברו שהיה לו בן חתן כדי ליתן המעות להחברה עבור בנו החתן עפ"י תקנותיהם שלעת החתונה יתן לו נדוניא בכפליים ואז יחלקו ביניהם הנותן והמקבל בהריוח לחצאין ואח"כ נתקלקל החברה והופסד כל המעות ותובע הנותן חצי הפסד והמקבל טוען שלא הותנה ביניהם מההפסד כלל ואינו חייב ליתן מכיסו ופסק דחייב בהפסד מטעם הנ"ל. ועיי"ש בסימן שפ"ד בענין הנ"ל ועוד שאר עניני טענות בזה ועיין במהר"ם שיק חחו"מ סימן י"ז כמה דינים בענין טענות השותפים מענין הנ"ל וצ"ע ששם חולק על השבו"י והרדב"ז הנ"ל:

וע"ש בעובדא שראובן יש לו שטר שותפות שחתם עצמו עם שמעון על עסק שלקח משר ושמעון טוען שאינו שותף כי חתם עצמו רק לפנים בפני השר כדי שיהיה ראובן בטוח אצל השר ע"כ אינו חייב לשלם ההיזק. אדרבה תובע שמגיע לו מראובן בעד דגן ועוד טענות עיי"ש מה שהעלה לענין השבועות וקב"ח בטענות השותפים הנ"ל:

ועי' ברדב"ז ח"ד סימן ק"ב ובשב יעקב חחו"מ סימן ז' שכתבו גדולה מזה דבכה"ג שלא הניח שום מעות להשותפות נאמן השותף אף בלא עדים רק בשבועה להוציא ההפסד מכיסו. אף דקיי"ל בסימן צ"ג סעיף י"ג שאין השותף מהנשבעים ונוטלים. יעוין מ"ש דו"ז בקצוה"ח סימן קע"ו ס"ק ג' להסיר מעליהם תלונת האו"ת ועיין בנתיבות סימן צ"ג. ועיין בנוב"י מה"ת סי' ל"ח ועיין בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' ל"ד באמצע התשובה הנ"ל שכתב שהעיקר בעיניו כמ"ש הקצוה"ח והנתיבות הנ"ל דכל שהניח אחד מכיסו כל המעות בתורת עיסקא או שיהיה מחצית המעות בדרך הלואה לחבירו לא שייך לומר דאין השותף מהנשבעים ונוטלים משום דהוי א"י אם פרעתיך יעו"ש:

ועי' בשו"ת חסד לאברהם חחו"מ סימן ל"ג שנשאל בשני שותפים ששכרו יחד הרעגאל על שלשה שנים ונתן אחד כל המעות. והשני נתן רק מאה כסף והבטיחו שתיכף בבואו לביתו ימלא לו מעותיו עד חציו ואח"כ לא נתן יותר עד כלות השלשה שנים והיה הפסד על חציו הרבה יותר מן המאה כסף. והשיב דאף לדעת הפוסקים דשותף לא משתעבד לשלם הפסד מביתו הוא רק משום דאדעתא דהכי נשתתף על כמה מעות שהניח בשותפות. אבל בנ"ד דהבטיח ליתן המותר מכיסו להשותפות א"כ נתחייב ליתן. שוב נאמן השותף בשבועה לשבע כמה הפסד יש וליטול. דהנתחייב הוי כמו א"י אם פרעתיך. ואם יעיד הנאמן של העסק על ההפסד אזי פטור גם משבועה וכן פסק במשפט שלום סי' קע"ו סעיף ו' ועי' בתשו' מהרי"א הלוי ח"א סי' קנ"ד ובפ"ת סי' קע"ו סק"ח מ"ש בדינים הנ"ל ושם במשפט שלום באריכות:

לה ועי' בשו"ת זרע יעקב סימן י"ט שנשאל בשני שותפים שהטילו לכיס זה מנה וזה מנה. ומכר אחד מהם בהקפה על סך מאה וחמשים במקום שאין דרכם להקיף דהדין מבואר בסימן קע"ו שחייב לשלם והמקיף טוען שאינו מחויב לשלם לו רק החמשים הנשארים ולא להשלים מכיסו עוד חמשים להשלים קרנו דקיי"ל כדעת הרמ"ה שאין השותף משתעבד לשלם מביתו. והשיב שהדבר פשוט דלא אמר הרמ"ה לדיני' רק אם הפסיד בדרך מו"מ או בשאר אונס. אבל בנ"ד שחייב בההפסד מצד פושע ומזיק חייב לשלם מביתו עכת"ד ועי' בכלל צ"ט סי' ה' וא"ו:

לו שותפים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתיים ואח"כ בשעת חלוקה עלה המטבע או ירד איך יחלקו ביניהם. עי' בזה הרבה פרטי דינים בבית אפרים חחו"מ סי' כ"ט ובפ"ת סי' קע"ו ס"ק ט' ובספר משפט שלום סי' הנ"ל סעיף ה' ועי' כאן לעיל סי' ל"ב:

שותפים שהחזיקו בשותפות את האקציז מהקיר"ה ואחד מהם היה המתעסק לקבל מהזובחים המכס של הבהמות בעבור שכירות שקיבל מכיס השותפות ואחר כלות השנה כשבאו לחשבון תבעו אותו השותפים הריוח מחילוף המטבע שהזובחים שלמו לו במטבעות כסף והוא שילם להקאססא במעות באנקענאטין והיה לו ריוח הלאזשע על המעות כסף עי' בתשובת בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סימן כ"ז שהאריך בטעם הא' וכתב עוד טעם דבשותף נראה מדברי האחרונים דאם עסק בעסק אחר חוץ מעסק השותפות כל שעסק בממון השותפות והרויח הכל לשותפות ועי' בסמ"ע סי' קע"ו ס"ק ל"ב פשיטא דכל הריוח שהרויח במעות הכסף שייך להשותפות (וע"ש בהגהות בן המחבר) ואם לקח לעצמו מעות הכסף והניח לכיס השותפות מעות ב"נ חייב להחזיר מעות כסף ולקבל לעצמו מעות ב"נ ומה שטען שאינו יודע כמה קיבל מעות כסף ונתן עבורם ב"נ ישלם מעות כסף כמה שיודה ועל השאר ישבע שבועת השותפים בנק"ח שאינו יודע ונפטר ולא הוי מחשואי"ל משלם כיון שגם התובעים אינם יודעים בבירור כמה מעות כסף לקח:

לז אחד נתן מעות לחבירו להתעסק בהם וגם הנותן יסייע בהתעסקות והתנו שיחלקו בריוח אולם היזק אינו חל על הנותן כלל ואח"כ היה היזק אם בטל התנאי מחמת שהוא באיסור עי' ביו"ד ססי' קע"ה סעיף ח' ובשו"ת הרד"ם חחו"מ סי' וא"ו. דהאיסור הוא רק נטילת הריוח אבל תנאי ההיזק אינו איסור ומחויב לקיים התנאי ועיי"ש שאם המקבל כבר נתן הרבה ריוח להנותן ועתה רוצה לנכות לו מהקרן את הריוח שכבר נתן כיון שהריוח היה אבק ריבית. עי' ביו"ד בש"ך סי' קע"ז ס"ק ב' ובטו"ז ס"ק ז'. וע"ש בהרד"ם שכ' דאין לומר דלא הוי רבית על ידי התנאי הנ"ל