דברי גאונים שלז

בהשותפות כדין אריס ודקדק כן מלשון הטור יעו"ש. ולא ראה בזה תשובת גדולי האחרונים יעוין בשו"ת נאמן שמואל סימן ק"ב דף קל"ז ע"א וע"ב דפוס שאלונקי שהרגיש ג"כ בלשון הטור לחלק בין אחים שדרכם לטרוח זה עבור זה לשאר שותפים כמ"ש הנתיבות. אולם אח"ז הוכיח מהרמי"ט ח"ב ססי' קכ"ה ומהרש"ך ח"א סימן קס"ב בדין שותף שנחבש בבית האסורים ומשו"ת מהרשד"ם ומהרמ"ג באם עסק בסתם אחר מיתת השותף שצריכים לחלק הריוח שהרויח כמו שהיה מקדם ואין לו לחשוב שום שכר טירחא ופסק כן לדינא אף להוציא ממון:

ועי' בספר כסא אליהו על החו"מ סימן קע"ו אות ח' שלמד מתורת מהרש"ך ח"ב סי' י' בשלשה שותפים ב' הטילו קרן להשותפות. והשלישי לא הטיל כלום אלא שהוא מתעסק וטורח בעסק השותפות ואח"כ מת המתעסק ונשארו השנים בעסק השותפות בסתם והרויחו דאין שום טענה להיתומים ליטול מהריוח שהרויחו אח"כ כיון שלא היה לאביהם קרן בהשותפות ומה שהיה נוטל ריוח היה רק מפני עמלו וטרחו וכיון שמת אינו מן הדין שאלו יתעסקו ויתנו ריוח ליתומים שלא עמלו בהעסק. ודוקא שכבר נטל הריוח שהגיע לו בחיים חיותו. אבל אם נשאר חלקו ריוח בהעסק. והתעסקו השותפים הנשארים בסתם יש ריוח להיתומים במה שהרויחו ועיין בספר משפט שלום סימן קע"ו סעיף י"ט כמה דינים במת אחד מהשותפים. וע"ש בדין מקבל עיסקא שמת ובנתיבות סימן הנ"ל סקל"ה ועיין בדינים הנ"ל בפ"ת שם ס"ק כ"ה:

ל שותפים ששכרו בשותפות ההו"ט מהאדון על דעת שיעסקו שניהם ואח"כ לא עסק אלא שותף אחד ואינו רוצה לתת חלק ריוח לחברו עיין בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סימן כ' שפסק שא"צ ליתן לו חלק ריוח דכ"כ הרמ"א שאינו מן הדין שהוא יעבוד וזה יקח חלק ע"ש עוד מ"ש בזה:

לא שותף שעשה בסחורה כדרך הפועלים ומבקש מהשותפות שכר טירחא. עיין בשו"ת חוות יאיר סימן רכ"ד שפסק דדינו כמו נו"נ באמונה שאין לו לחשוב לעצמו שכר טירחא ובשו"ת שאילת יעב"ץ חולק עליו ופסק דאי תפיס לא מפקינן מיני' אם לא באתרי דנהיגי הכי ואורחייהו דשותפי למיטרח בגופייהו אזלינן בתר מנהגא. ועכ"פ אי גלי דעתי' שעושה בשכר ודאי מעלה לו שכר לעצמו יעו"ש. ועיין בנתיבות בביאורים סימן קע"ו ס"ק ל"ז ל"ו ל"ט וסימן קע"ז ס"ק ד' בדין שותפים. שמחויבים שניהם לעסוק בהשותפות ועסק אחד יותר מחבירו ותובע שכר טרחתו מהשותפות שלחלק יצא. דהיכא שהשני לא היה יכול להתעסק כגון שחלה או נאנס וכיוצא בזה. אז נוטל השותף המתעסק שכר טרחתו אבל בסתם שותף שעסק יותר אינו נוטל שכר טרחתו כיון שלא, הודיע להשני ועסק מעצמו יכול השותף לומר אם היית מודיע לי הייתי עוסק בעצמי ג"כ ועמ"ש עליו בדין הקודם לזה סמוך לסופו ועיין בנתיבות סימן רפ"ז סק"ב ועיין ביו"ד סימן קע"ז סעיף כ"א ובטו"ז ס"ק כ"ז כ"ח. ועיין בספר לחם רב סימן קי"ב ומהר"ם די בוטין סימן י"ח. ובמהרש"ך ח"א סימן קס"ב ובני אהרן סימן ל"ז:

ואם אחד מהשותפים טוען הסחורה על בהמתו או הניחה בחנותו בסתם כתב בחו"מ סימן קע"ו סעיף מ"ד שנוטל תחלה שכר בהמתו וחנותו ואח"כ יחלקו. ועיין בספר משפט שלום למחו' הגאון דק"ק בערזאן ני' שחקר היכא דיש גם להשותף השני בהמה וחנות רק שזה נשתמש בשלו בלי ידיעת חבירו. והשני טוען שאם היה מודיעו היה משתמש בחלקו בבהמה ובחנות שלו. וציין לחו"מ סימן רפ"ו סעיף א' במש"ש ואם וכו' בדבר שאם היו מודיעים לקטנים. ועיין בנתיבות סימן קע"ז סק"ד. וכ' שמ"מ נראה דבבהמה צריך עכ"פ ליתן דבר מה בעד זה דאינו דומה הולך בטל וכו' ועיין סי' של"ג ס"א וסימן שי"א סעיף ג' ונראה דהכל לפי הענין עכ"ד:

לב ראובן ושמעון שנשתתפו לזמן קצוב זה במנה וזה במאתיים. והרויחו בתוך הזמן וחלקו ביניהם הריוח. ואח"כ עשו בהקרן עוד עסק ונפסד הכל. ותובע בעל המאתיים שבעל המנה יחזיר הריוח שנטל להשלים הקרן שיהיו שוים בהפסד כיון דרווחא לקרנא משתעבד. עי' בנתיבות בביאורים סימן קע"ו ס"ק י"א שפסק שמחויב להחזיר הריוח מכח טעם הנ"ל. וכן כ' בתומים סימן צ"ג ס"ק י"א וכ"פ בתשו' מהרי"א הלוי בח"א סימן קנ"ד כהתומים ונתיבות הנ"ל וכן פסק הגאון מהרש"מ בספר משפט שלום סימן קע"ו סוסעי' וא"ו ועיין בשו"ת שואל ומשיב ח"ג סימן צ"ו שחולק עליו והאריך להוכיח דהא דאמרינן רווחא לקרנא משתעבד היינו כל זמן שלא נטול הריוח. אבל אם כבר נטל הריוח פשיטא דא"צ להשלים הריוח מביתו יעו"ש:

בדין המבואר בחו"מ סימן קע"ו סעיף ה' בשותפים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתיים וכו' איך יחלקו הריוח או ההיזק ע"ש בפ"ת כמה דינים בזה מתשו' הגאונים. ועיין בספר משפט שלום למחו' הגאון מהרש"מ אבד"ק ברעזאן ני' בסימן וסעיף הנ"ל הרבה דינים בזה:

וע"ש בד"ה ועיין בשו"ת וכו' שהביא בשם תשו' מהר"ם מרוטונבורג האחרון (והובא תחלת דבריו בפ"ת שם ס"ק י"ז) במי שהניח לשותפות טראנוא שיש לו על איש אחד ונפסד החוב דכיון דהטראנוא עדיין בעין ההפסד עליו לבדו ודחה דברי הנתיבות שם בס"ק יו"ד (כמו שהובא בפ"ת ס"ק הנ"ל) והגאון משפט שלום כתב דלדינא נ"ל דאם בתחלה היה המדובר שיניח זה לשותפות לחלק בריוח שיהיה בו. ודאי אין אחר תנאי כלום וגם ההפסד לאמצע לפי המעות אבל בלא התנו רק שהיה מחויב ליתן מעות