דברי גאונים שלו

שדחה ראיות החת"ס מכתובות בעובדא דאבימי הראיה הזאת חוזרת ונראית כי תמיהת החת"ס נצב כברזל דאיך אפשר לומר דאם השליח נתן תחלה המעות ולא לקח השטר מקודם דאמרינן שם דהשליח חייב. וכשהשליח לקח השטר מהמלוה ופרע לו המעות ואחר הפרעון החזיר השליח השטר להמלוה נאמר דפטור השליח זה דבר תימה וע"כ לומר כמ"ש החת"ס. ומה שציין בספר ע"ש הנ"ל לעיין בנתיבות סי' קפ"ג ס"א ובש"ך סי' של"ג ס"ק ל"א ושם בנתיבות. המעיין שם בעיני שכל יראה סתירה לדבריו:

כח אם מת אחד מהשותפים. אם היורש יכול להשביע את השותף החי שבועת השותפות הנה בשו"ת נאמן שמואל סימן ק"ב דף קל"ז ע"ב בפיסקא המתחלת איבר"א. הביא בשם מהרמ"ג סי' ז' ומהר"א ששון סימן קי"ד דאין משביעין אותו וכתב אמנם יכולים לומר דהיינו דוקא כשהיו רק שני שותפים. אבל בשלשה אם מת האחד כיון דכל אחד מהחיים צריך לשבע נגד חבירו אם חושדו. ישבע גם נגד היתומים. אולם אם שנים החיים מאמינים זה לזה. אזי הב"ד יטילו רק חרם שלא העלימו מחלק היתומים מקרן וריוח שהרויחו בחיי השותף ושהרויחו אחר פטירתו עד היום הזה. עכת"ד. ועי' בשו"ת הר הכרמל חח"מ סימן ל"ד שכתב דלדעת הרי"ף ורבינו האי והרמב"ן ועוד פוסקים דאין יורשי הבעל יכולים להשביע את האשה על אפטרופסת שנעשה בחיי בעלה אפילו לא פטרה. ודעת קצת פוסקים דאפילו ע"י גלגול אינם יכולים להשביעה וכמ"ש באהע"ז סי' צ"ח סעיף ד'. א"כ גם בשותף אינו יכול להשביעו דזיל בתר טעמא. אמנם בחו"מ סימן צ"ג סעיף ג' פסק בסתם דיורש משביע שותף אביו ולא הביא כלל דעת הרי"ף ומטעם זה כתב הט"ז באה"ע שם להכריע שלא כדעת הי"א שם. ולדינא פסק הרב המחבר מכמה טעמים שהשותף יכול לומר קי"ל שאני פטור משבועה. יעו"ש דבריו באורך. ויש לעיין בסיום דברי הנאמן שמואל שהבאתי שכלל בהחרם ושהרויח"ו אחר פטירתו. דהלא מבואר שם באהע"ז דעל אפוטרופסת שאחרי מות בעלה אף פיטור לא מהני ודו"ק:

כט שני שותפים הלכו בדרך בעסקי מו"מ ונפטר א' מהם בדרך. ועמד השותף החי וחלק השותפות. והניח חלק הנפטר בעיר ההוא אצל איש נאמן והלך לדרכו והרויח בחלקו. ועתה היתומים תובעים חלק ריוח באמרם מאן פליג לך. כתוב בשו"ת התשב"ץ ח"ג סימן רכ"ט דהא דאין השותף יכול לחלוק שלא בפני חבירו כ"א בפני ב"ד היינו אם השותף חי. אבל אם מת כבר בטלה השותפות לפי שכבר נפלו הנכסים לפני היתומים. א"כ אין לו להתעסק בממון היתומים. וכיון שנתנם ביד איש נאמן כבר יצא ידי חובתו ונפטר משעבודו. אלא שהב"ד ממנים אפוטרופס ליתומים והאפוטריפס יכול להשביעו שבועת השותפות עכ"ד ועיין בדין שלפני זה. ועיין בספר משפט שלום סימן קע"ו ריש סעיף י"ח שכתב שהמעיין בתשו' מהרי"ט ח"א סי' ק"מ ימצא דמוכח להיפוך ועי' במשל"מ פ"ד מה' שותפין ה"ד ונתיבות סוס"ק ל"ז:

ועי' בבני חיי סימן קע"ו בהגה"ט אות נ"ט שהביא ג"כ בשם הלחם רב סימן ק"א שאין צריך לחלוק בפני ב"ד של שלשה. אולם המהרשד"ם חו"מ סימן רט"ו רט"ז פסק שצריך לילך בפני ב"ד של שלשה ויאמר שהוא חולק לפניהם ואם יש נכסים של שותפות שיחלוק עפ"י שומת ב"ד של ג'. הא לאו הכי מה שהרויח הוא לאמצע ועיין בפר"ח מ"א ח"ב סימן מ"ד בשם מהרש"ך ח"ב סימן יו"ד דפשוט דאם נפסד כל ממון השותף קודם מותו או שלקח כל מעותיו שוב אין ליורשיו חלק בריוח:

ועי' בשו"ת נאמן שמואל סימן ק"ב דף קל"ו ע"ב וע"ג דפוס שאלונקי שהביא דעת המהרש"ך בשניות סימן ק"ח דביתומים גדולים סגי שיחלק מהשותפות בפניהם ובקטנים אינו יכול לחלוק אם לא בפני ב"ד ולומר בפניהם שמאותו היום ולהלאה לא יתן להם חלק בריוח. וכ"כ מהרמ"ג סימן ה'. ואם עסק בסתם הריוח לאמצע. ואם הפסיד אזי ביתומים גדולים ההפסד לאמצע כיון שלא מיחו בהשותפות וביתומים קטנים ההפסד עליו לבדו ויד היתומים על העליונה. ועי' בשו"ת סמיכה לחיים להגאון מוה' חיים פאלאג"י סימן ח"י שכתב תשובה ארוכה בענין זה:

ועי' בשו"ת בית יהודה להגאון מוה' יהודה עייש במנהגי השותפים שכתב שבא עובדא זאת לפניו ופסק כהרב מהר"ם גלאנטי סי' ה' שכתב בפשיטות שכל זמן שלא הלכו השותפים החיים לב"ד ולא הפרישו ממונם וחלקם של היתומים השותפות עדיין קיימת ויחלקו הריוח ועיין בכנה"ג סימן קע"ו שהביא בשם המבי"ט ומהרשד"ם הנ"ל ומהרש"ך והרב משפט צדק שכולם עומדים בשיטת מהר"ם גלאנטי הנ"ל. ועיין בשו"ת זרע יעקב סימן ס"ג שהביא דעת הרשב"ש בתשובה סימן ר"ב שפסק שא"צ לחלוק בפני ב"ד. וסיים שלמעשה קשה להוציא ממון נגד מורינו הרשב"ש ובפרט שהב"י בש"ע סימן קע"ו סעיף י"ט לא גילה דעתו בזה אם עסק בסתם אם יש ליתומים חלק בריוח רק כתב בסתם אם מת אחד מהשותפים בטלה השותפות ועי"ל בתחלת דין זה מ"ש בשם התשב"ץ אבי הרשב"ש ועיין מהריב"ל ח"ד דע"ז מבי"ט ח"א סי' קכ"ב קפ"ה וסימן למ"ד. מהר"י הלוי סימן ע"ג הריב"ש סימן קכ"ח מהר"ם אלשיך סימן ק"ל מהרי"ט חחו"מ סימן ק"ח. ומהרש"ך ח"א סימן קט"ז קמ"ח. וח"ב סימן נ"א ס"ו ע"ז ק"ס מש"ש. ועי' בפ"ת סי' קע"ו ס"ק כ"ה:

ועי' לקמן דין צ"א באם היו שלשה שותפים או יותר ומת א' מהם אם בטלה השותפות גם לגבי החיים. ועיין בנתיבות המשפט סימן קע"ו ס"ק ל"ו ל"ז ל"ט שפסק מדעת עצמו דאם עסק בסתם אחרי מות השותף דהריוח להשותפות רק שנוטל מקודם שכר טרחתו שעסק לבדו