דברי גאונים שלג

בשותפים גמורים. והטעם בזה דכשהם שותפים דרך השותף לטרוח בשביל השותפות ואפילו שהאדון אמר בפירוש בשביל פלוני אני מוחל כיון שהיה ע"י בקשתו יש לנו לומר שלא היה כ"כ בשביל אהבתו בהחלט אלא האמירה בלבד. אבל כשמחל מעצמו נראה שהיה מצד אהבתו לגמרי עכ"ל. ודעת לנבון נקל שכל חילוק זה שייך רק כשהאדון יודע שהנמחל יש לו שותפים אז נוכל לחלק כדבריו. אבל אם אינו יודע רק מזה הנמחל לא שייך כלל סברת המהרשד"ם לחלק כמובן ואין צורך להאריך בזה. אחר כ"ז כיון שהב"ח בעצמו כתב רק בלשון לפי טעם המרדכי ודאי משמ"ע והראתי לדעת שהגאונים הנ"ל שנו ושלשו דברי המרדכי והרא"ש בבבא אחת. ובמבי"ט ומהרשד"ם נראה להדי' שאם לא ידע המוחל רק מן הנמחל זכה הוא לבדו בהחוב המחול לו. ע"כ יפה פסק הגאון המשיב בחסד לאברהם לדינא:

יג שותף שגנב או שגזל אם יש לשותף השני חלק בזה. עיין בחו"מ סימן קע"ו סעיף י"ב בהג"ה. והש"ך ושאר אחרונים חלקו על הרמ"א ופסקו דהו' לעצמו. ועיין בספר יהושע להגאון מטארניפאל סימן קכ"ב שיצא לחדש דלא פליגי על הרמ"א רק אם הגניבה הוא מצד אחר. אבל אם השותף עסק בעסק השותפות וע"י התעסקותו בא איזה טעות או גניבה כ"ע מודים דמחויב ליתן חלק להשני. דהוי כשותף שביקש מהמוכס שימחול לו דכיון דע"י פיוס שלו מחל הוי כשותף שעוסק בצורך השותפות דהוי לאמצע דאמרינן שבודאי לצורך כולם היה כוונתו וכן פסק הגאון מהרש"ק מבראד בתשו' טוב טעם ודעת מהד"ק סי' קצ"ח בפשיטות דאם גזל דבר שהוא בעסק שותפות כגון בנ"ד שקנה סחורה לשותפות בהקפה ואח"כ לא רצה לשלם להמוכר שייך גזל הממון שגזל מהמוכר להשותפות ועי' בפ"ת סימן קע"ו ס"ק י"ז ודו"ק. ועי' בשו"ת תועפת ראם סי' ט' ועי"ל דין ט"ז. ובכלל ק' סי' י"ב:

יד אם הלוה אחד מהשותפים מעות השותפות באבק רבית ולקח הרבית אם יש להשותף השני חלק בזה עי' במחנה אפרים הלכות שותפים סימן ח' שהאריך בזה ובדין שותף שגנב אם יכול לזכות להאחר בדבר האסור. והביא ממהרי"ט בח"א סימן קט"ז והיוצא מפלפולו נראה דעתו שלא זכה בדבר האסור בשביל האחר. אם לא בשהתנו כן בתחלה מהני כיון דקיי"ל דשותפים הם שכירים זל"ז וכפועל דמי דקיי"ל דידו כיד בעה"ב וכל שהגביה השותף שלו הוי כאלו הגביה הוא עצמו ולאו מדין זכיה ועי' בספר משפט שלום להגאון מהרש"מ מק"ק בערזאן בסי' קע"ו סעיף י"ב מה שהעיר בפלפולו:

טו מי ששלח שלוחו לגנוב בתורת שותפות. עי' בדיני גניבה. כלל י"ז סימן ו':

טז ראובן ושמעון שותפים. ולוה ראובן מעות מעכו"ם לצורך השותפות וטעה העכו"ם. ורוצה שמעון שיתן לו ראובן חלק בריוח ההטעאה. עי' בחתם סופר חו"מ סימן מ"ז שהמליץ בעד הרמ"א סי' קע"ו סעיף י"ב ודעתו. דבשותפים המציאה וגניבה הוא לשותפות ושאני אחים וסיים שאין להוציא ממון נגד הש"ך שחולק על הרמ"א. אולם אם תפס מהני יעו"ש והובא בפ"ת ס"ק י"ז וע"ל סוסי' כ' בשם הרשב"א ועי' בספר משפט שלום בסימן וסעיף הנ"ל שהסכים להח"ס לדינא דאם הטעות בא מעסק השותפות המוחזק יכול לומר קי"ל כהרמ"א ע"ש בד"ה והנ"ה במח"א ולפמ"ש לעיל דין י"ג בשם ס' יהושיע י"ל דבנדון זה אף הש"ך מודה כיון שלוה לצורך השותפות ובא הריוח מחמת התעסקות השותפות ויל"ח:

יז ראובן ושמעון קנו סחורה בשותפות מעכו"ם בהקפה לזמן קצוב. ואח"כ הניח העכו"ם ד' פראצענט לראובן ושילם לו כל המעות מיד ושמעון לא נתרצה בזה ולא רצה ליתן חלקו במעות. ואח"כ בהגיע זמן הפרעון ראובן אינו רוצה לנכות לשמעון הד' פראצענט בחשבון. עי' בזה פרטי דינים בדיני מציל חבירו בממון עצמו כלל ס"ב סימן י"ח בשם השאילת יעב"ץ:

יח ראובן ושמעון נשתתפו וקנו בכלל הסחורות שמן סך מסוים. והניחו השמן בבית אחד מהם. ונתברך השמן. אם יש לשותף השני חלק בברכה. עי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך שותפות בשם הרב אדמת קודש ח"ב חח"מ סי' ג' שפסק דאין לשותף השני חלק בברכה וחבריו חלקו עליו ואמרו שיחלקו ביניהם:

יט שנים קנו בשותפות בבגד אחד והביאו אחד לביתו ומצא בבגד מעות. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"א ססי' ס"ד דאין להשני חלק בו דכליו מתורת חצרו ואין קונה לו שלא מדעתו כמבואר בסי' רס"ח וגם הו"ל חצר השותפין דאין קונה זה מזה:

כ שותפים שהתנו שאפילו מציאה בשוק יהיה לשותפות וטען אחד מהם שחבירו עשה שותפות עם אחר תוך ימי השותפות ורוצה שמה שהרויח יהיה לאמצע. וחבירו משיב כי השותפות עם האחר הוא מאשתו שלותה מעות מאמה ונסתתפה, עמו. עי' בספר זכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך שותפין שהביא בשם הגאון חיד"א בספרו חיים שאל סי' ע"ד אות ג' שכתב וז"ל נראה דיקבל בעל האשה חרם סתם שהשותפות לאשתו והריוח שלה, ויפטור. והגם דמה שקנתה האשה קנה בעלה והריוח לעצמו. עכ"ז אין לשותפו בזה כלום והראיה מהרדב"ז סימן תרט"ז שנשאל כשהתנו השותפים אף על מציאה בשוק ומצא מציאה בביתו והשיב שאינה בכלל דקנתה לו חצרו. וכן אם מצאו אשתו ובניו כיון שמכחם קנה הוי לעצמו:

וה"ה בנ"ד כנ"ל עכ"ל. ועע"ש בשם הרשב"א ח"ג סי' קמ"ג דאם נשתתפו והתנו שכל מה שירויחו מחמת גופם וממונם יהיה הכל לאמצע. אין מציאה בשוק בכלל. ועי' בחתם סופר חו"מ סי' מ"ז ונראה שלא ראה דברי רשב"א אלו ויל"ח ועי' בקצוה"ח סימן קע"ו סק"ו בדין הרשב"א הנ"ל ובמשפט שלום סי' קע"ו סעיף י"ב בד"ה מי ששכר:

כא מי שנשתתף עם אחד במו"מ והיו מתעסקים זמן ארוך. ובאמצע השותפות נשתתף אחד