דברי גאונים של

ועי' עוד כמה דינים בנדון שאחד קנה איזה חפץ והבטיח לחבירו שיהיה שותף וכיוצא בזה. בדיני לעצמי קניתי בכלל נו"ן:

ו ועיין בדיני גרמא כלל ט"ו סימן ט' בדין סרסור שאמר לחבירו הסרסור שב היום בביתך ואני אתן לך חלק ממה שארויח היום בסרסרות. ואח"כ אינו רוצה ליתן לו כלל. יעו"ש בשם המח"א:

ז ראובן שמעון ולוי היו שותפים במכירת צמר לשר אחד היינו שהם קנו הצמר מהסביבות על יד על יד. ואח"כ מסרו הצמר להשר. וכן עסקו שני שנים. ואח"ז נפל מריבה ביניהם ששמעון ולוי תובעים מראובן חלקם שליש ריוח וראובן משיב אמת שהיו שותפים שנה אחת. ואחר כלות השנה לא רצה להשתתף עמהם רק באופן שיתנו לו להשותפות עד זמן פלוני סך מאה אדומים ובהגיע הזמן ולא נתנו לו אמר להם דעו שאין אתם שותפים רק אשלם לכם שכר טירחא והם מכחישים אותו שלא היה תנאי ביניהם. עי' בשו"ת הר הכרמל חחו"מ סי' ל"ה שפסק דכיון דראובן מוחזק נאמן בשבועה שהיה תנאי ביניהם. ואף דקיי"ל דסחורה של שותפות הוא תמיד בחזקת שותפות א"כ הוי ראובן נגד חלקם כמוציא. היינו דוקא אם השותפות נתקיים ביניהם אבל בנ"ד שלפי טענת ראובן היה תנאי שעיקר השותפות תלוי בו ואם לא יקיימו התנאי לא יהיה שותפות כלל כל תנאי שבממון קיים. ונשבע להחזיק מה שבידו:

ח שותפים שעשו שותפות בסחורה מסוכנת עפ"י דינא דמלכותא. והניחו הסחורה ברשות אחד מהם. ואח"כ כשראה שהוא בסכנה מחמת שנתוודע להשר הלך בעצמו אל השר ומסר לו הסחורה והתחכם כאלו עשה זאת מרצונו כדי להציל את נפשו מהסכנה. וזולתו כבר נתפס אחד מהם מחמת הסחורה הנ"ל ועלה פדיון נפשו להוצאות רבות. ועתה השותפים תובעים מזה שמסר הסחורה להשר כל ההפסד. וגם ההוצאות שהיה על פדיון השיתוף. וזה משיב אדרבה אני תובע הסך ממון שמגיע לי מכם כי אני איני שותף להסחורה רק היה בידי בתורת משכון על החוב. עיין בחתם סופר חו"מ סימן קנ"ו שהעלה פרטי דינים בזה ועיין בחו"מ סי' רצ"ב סעיף ח' וסימן שפ"ח ססעי' ב':

ועי' בפ"ת סימן קע"ו ס"ק ט"ז מ"ש בשם השבו"י בנדון מוכרי סוסים ששלחו חלק מעות של אחד מהשותפים בחזרה יען שאינם יכולים לקנות שם סוסים ולא רצה ליקח המעות בחזרה כי אולי משקרים בזה וכן היה כי באמת קנו שם סוסים והפסידו הרבה ותובעים מזה חלק הפסד ופסק דפטור כמו בעשו סחורה בנבילות וטריפות שם בסעיף י"ב והפ"ת סיים בצ"ע ועי' במשפט שלום שמשיג עליו דל"ד כלל ויפה כוון בהשגתו לכל המעיין שאינו ענין לדין הנ"ל וכן מוכח ממ"ש כאן לעיל בסימן ה' בשם השיב ר' אליעזר:

ט שותף שנסע בדרך לצורך השותפות ונפל מן העגלה ותקע כף ירכו. וטוען דשותף שחלה מתרפא מן האמצע עיין בסוף תשובת החכם צבי בנוספות סי' ד' בענין זה אם יש חילוק בין רפואה שיש לה קצבה. ובין אם חלה באונס או מחמת פשיעה ובין אחים או שאר שותפים. ועי' בפ"ת לחו"מ סי' קע"ז:

שותפים שעמדו בעסק מסחרם בחשש הפסד גדול ופיזר אחד מהשותפים סך ממון לצדקה ושלח ממון לצדיק הדור להתפלל עבורם שינצלו מהפסד ובלא ידיעת שותפו. ואח"כ רצה לחשוב הוצאה זו להשותפות והשותף אינו רוצה לקבל הוצאה זו לשותפות. עי' בס' משפט שלום למחו' הגאון מהרש"מ מברעזאן דפשיט דא"י לחשוב ונסתייע מתשו' הרמ"ע מפאני סי' פ"ט דאם הוציא האב סך צדקה עבור בתו בחולי' להצילה ממות דאין הבעל חייב לקבל בחשבון ואפילו אם האב מוחזק שחייב לבעלה א"י לנכות לו מחובו וה"נ בנ"ד ועיין בתשו' שו"מ מהד"ק ח"ב אמצע סימן צ"ט בד"ה עוד אמרתי שם שפסק ביורש שתובע שהוציא לצדקה בעת חוליו של המוריש ופסק שמחויבים להחזיר לו אם ידוע שהוציא ודומה הא לדין המבואר בחו"מ סי' ק"ח סוסעי' א' ברמ"א באם הוציא על רפואות בחוליו שנפרע מן היתומים אמנם אין הנדון דומה ואשתמיט לי' דברי הרמ"ע מפאנו דהרי גם בהוציא האב לרפואת בתו קיי"ל באהע"ז סי' ע' סעיף ח' דאם האב חייב להבעל מנכה לו מחובו ומ"מ בצדקה א"י לנכות:

י ראובן ושמעון שותפים ושכרו כיפה אחת להניח בה סחורה. ושמעון הלך לדרכו על חודש ימים ואירע שהיו ראובן ואשתו בכיפה ובא לוי וביקש מראובן שיתן לו רשות להניח שם סחורתו בזוית אחת. ומסר לו ראובן המפתח והניח לוי סחורתו ועדיין המפתח ביד לוי ופתאום מת ראובן בלא צוואה ובא שמעון ואינו רוצה ליתן ללוי כלום מהסחורה באמרו שכל הסחורה הוא של שותפות. ואשת ראובן מעידה שהסחורה שמונחת בזוית זו היא של לוי עיין בשו"ת שבסוף ספר עטרת צבי על החו"מ לסי' קע"ט שפסק דאינה נאמנת נגד שמעון וזכה שמעון בכל הסחורה להשותפות:

יא הא דקיי"ל בסימן קע"ח ס"א דשותף שביקש מהמוכסן שימחול לו הוא לשותפות היינו דוקא אם הוא עצמו ביקש ממנו. אבל אם אחר בקש עבורו שימחול לו בלי ששלח אותו שותף כלל הוה כמחל מעצמו וחל המחילה לו לבדו. כן מבואר בשו"ת נאות דשא סימן כ"ט:

ראובן קנה חטים מאדון ע"י שליח סרסור בשכר ושהוא יקח החטים מהאדון ויביא לראובן ואח"כ הוזל השער מהחטים וביקש ראובן מהשליח אישתדל לפעול אצל האדון לוותר לו מהשער שקנה והשיב האדון להשליח אף כי איני מחויב לוותר אך בשבילך אני מוותר סך כו"כ ועתה טוען השליח כי ההנחה הנ"ל שייך לו לבדו עיין בתשו' מנחת שי סימן נ"ח שפלפל