דברי גאונים שכט

ברסי' קע"ו בדיני קניני השותפות ועי' בס' משפט שלום למחו' הגאון מהרש"מ אבד"ק בערזאן נ"י בסי' קע"ו סעיף א' וסעיף ג' האריך לבאר מתשו' הגאונים דיני קנין השותפות על לשעבר ועל להבא. וע"ש בדין אי מהני שבועה לקיים השותפות ומסיק לדינא דמהני כמ"ש בסמ"ע וכן פסק הרדב"ז ומהרשד"ם וגם הכ"מ הוכיח כן מהרמב"ם ואם מהני חיוב בשותפים על הריוח שלהבא בדשלב"ל עי' בט"ז רסי' קע"ו דמהני ועי' במשפט שלום שם סעיף ז':

ב ראובן היה שותף עם שמעון ליקח ליווירונג תבואה על הליציטאציע אצל אדוני הקיר"ה ויקח על שמו. ואירע שלוי הוזיל השער ועשו המקח עם לוי ואח"כ בא מחצר הקיר"ה שאינם רוצים בלוי רק יתנו הליווירונג לראובן כפי השער שקצב הוא ועתה ראובן טוען שכבר בעת הליציטאציע נפקע כח השותפות וכשבא מחדש מווין מחלו גרם ופנים חדשות באו לכאן. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סי' ז' ג בדין המבואר בסימן צ"ב סעיף י"ג שמעות השותפות הוא בחזקת שניהם אף שאחד מהם מוחזק. בא השאלה אם כל המעות הוא בחזקת שניהם או רק הסכום שתובע השני הוא בחזקת שניהם כגון שיש ביד אחד מהשותפים מנה של שותפות ותובע השותף השני המחצה שהוא חמשים אם נאמר שאין בחזקת שניהם רק החמשים שטועני' עליו ואינו נוטל בשבועה רק כ"ה זהובים. עיין בארי' דבי עילאי חחו"מ סימן ג' שהתווכח עם חותנו הגאון השיב משה ומסיק דכל המנה הם בחזקת שניהם ד ראובן ושמעון ידעו מסחורה שיש אצל לוי למכור. והתנו ביניהם בקבלת קנין אג"ס שכל מי מהם שיקנה הסחורה שיהא לשותפות. ואח"כ הלך שמעון וקנה הסחורה לעצמו ואינו רוצה ליתן שום חלק לראובן עי' בדיני קנין מטלטלים כלל פ"ז סי' כ"ח ובכלל נו"ן סי' ד':

וע"ש מה שציינתי עוד בדינים הללו לכללים אחרים המבוארים שם. ובנדון שנים שהלכו על ליציטאליע של ליוויריבג להקיר"ה והבטיח אחד לחבירו לשותפות. ולקח הליווירינג על שמו ועתה טוען משטה הייתי בך ואם נכתב ע"ז כתב ביניהם ובקנין. עי' בשו"ת חסד לאברהם להגאון ר' אברהם תאומים בחחו"מ סימן ל"א ל"ב שהעלה בנדון הראשון בלא כתב וקנין זכה המחזיק הליציטאציע על שמו. ובנדון השני העלה שמחויב ליתן לחבירו חלקו. ועי' בזה מה שהעלה במאמר מרדכי למפה"י סי' צ' ושם נאמר שהיה ת"כ ביניהם כדרך הסוחרים ליתן לו חלק חמישית ומפלפל מצד קנין סטימתא. וסוף דבריו העלה לבצוע ביניהם יעו"ש באורך ועי' בזה בשו"ת דברי חיים חיו"ד סי' מ"ב וחחו"מ סי' כ"ח ובח"ב חחו"מ סי' כ"ג. ובשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג ססי' ז' ובמהד"ק ח"ב סי' ק"ס ועי' בדיני משטה כלל ס"ז סי' א' מ"ש בנדון ליציטאציע בשם הגאון בשו"ת שואל ומשיב:

ועי' בתשו' מהרי"א הלוי בח"ב סי' צ"א בראובן שנשתתף עם שמעון ששמעון ילך ויקנה כפר אחד מאדון אחד ואחר שבא שמעון עם האדון לעמק השוה קודם כתיבת השטר מכירה נתן ראובן לשמעון סך מעות על הקניה הנ"ל ואחר כתיבת השטר עם האדון אינו רוצה שמעון ליתן חלק לראובן מכמה טענות ופלפל שם בג' דיעות שהובא בחו"מ סי' קע"ו ס"ג באיזה קנין נקנה השותפות גל לעבר ולהבא ופלפל בנ"ד שקודם כתיבת השטר הוי אצל שמעון דבר שלא בא לעולם ואם מהני בזה קנין סטימתא שבין ראובן ושמעון עיי"ש כי קצרתי. ועי' בשו"ת השיב משה סי' צ"ג בשנים שנשתתפו לקנות איזה סחורה ידוע באופן שאחד לבדו יתעסק בקניית הסחורה. והלך זה של הוטל עליו התעסקות הקניה וקנה במעות עצמו ג"כ מאותו מין סחורה לטובת עצמו. ואחר זמן ביקש ממנו השותף המתעסק ליתן הסחורה שקנה לעצמו. ג"כ לתוך השותפות ונתרצה לו והבטיחו ליתן ואח"כ חזר בו. ופסק דודאי ההבטחה בעלמא לא מהני רק לענין שנקרא מחוסר אמנה. אבל אם כבר נתן הסחורה להשותף אז קנה השותף לשותפות במשיכה:

ה אחד נתן לחבירו מעות להתעסק על שותפות ואח"כ אירע שקנה המתעסק איזה סחורה בהקפה ואומר שאותו הסחורה חשב בפירוש בשעת הקניה שקונה אותה לעצמו ולא לשותפות. עיין באיגרא רמה בשו"ת סי' י"א דאף דמקבל מעות לעיסקא יש לו דין פועל שיכול לחזור בו מ"מ כאן א"י לחזור מכמה טעמים עיי"ש. ועי' בשו"ת התשב"ץ ח"ג סי' קי"ב בראובן ושמעון שהיו בשוק של עכו"ם. ומכר להם עכו"ם אחד זהב. ואח"כ נתוודע זאת ללוי. ואמר להם אם לא תשתתפו אותי עמכם אמסור אתכם אל השר על קניית הזהב ומפני פחד איומו הוצרכו לשתפו עמהם. ואח"כ נתגלה הדבר אל השר והיה להם הפסד. ותובעים מלוי חלק הפסד. והוא אינו רוצה ליתן להם כלום. ופסק דחייב לשלם חלקו בהפסד. כי לא נתרצו לשתפו עמהם אלא מפני האונס ועכשיו שהפסיד יהיה פטור א"כ מצינו חוטא נשכר. ע"כ כמו שהיו בריוח כן יהיה להפסד. ועי' בס' דמשק אליעזר שהוא ח"ב משו"ת השיב ר' אליעזר בסי' קע"ו סעיף י"ח בהג"ה שלמד מהג"ה הנז' בשנים שקנו סחורה ביחד. והאחד דחה את חברו ולא רצה ליתן לו חלק בסחורה ואח"כ היה הפסד. וטוען על השותף כיון שנודע לי עפ"י הדין שאתה שותף תן לי חלק הפסד. וזה משיב הלא אתה בעצמך דחית אותי ואמרת שאיני שותף להסחורה דמוכח מהג"ה הנ"ל דמחויב ליתן לו חלק היזק אף שדחה אותו מלהיות שותף ועי' לקמן כאן סי' ח' מה שהבאתי בשם השבו"י בנדון מוכרי סוסים וכו' שפסק דהשותף פטור מההפסד כיון שהשותפים שלו חזרו בהם. והפ"ת הניח דין הנ"ל בצ"ע והבאתי בשם המשפ"ש שמשיג על השבו"י דאם היה ביניהם מתחילה קנין על השותפות ולא היה בידם לחזור לא נתבטל השותפות מחמת זה שחזרו בהם כיון שלא קיבל מעותיו בחזרה וחייב בהפסד. ומכאן ראיה להמשפ"ש ע"ש ותבין: