דברי גאונים שכח

דמצי למימר היאך לא מהימן לי בשבועה (לכן מבואר גם במחבר סעי' כ"ו) והיינו משום דאמרינן מחשויל"מ. וכיון דבכה"ג אם השומר טוען א"י אם הפקיד יותר. הדין דנשבע רק היסת שאינו יודע ופטור כמבואר בסימן רצ"ח סעיף ב' בהג"ה. א"כ ה"ה בשומר שמסר לשומר הוי השומר הראשון א"י אם נתחייבתי לך ולא שייך מחשויל"מ כיון דאינו חייב אלא היסת שאינו יודע אם הפקיד יותר. ואף לדעת הש"ך בס"ק מ"ד בשש"ל ואין השני רוצה לישבע דהוי הראשון א"י אם החזרתי לך היינו דוקא בנאבד הפקדון בודאי וא"י אם בפשיעה או באונס דהוי החיוב ודאי והפטור ספק. משא"כ כשאינו יודע אם נאבד מהפקדון כלל ואפשר שמחזיר לו הפקדון כמו שנטלו פשיטא דהוי א"י אם נתחייבתי לך ופטור אף שמסרו לשומר אחר:

יא ראובן נתן חפץ לשמעון בפקדון או למוכרו. ונתן שמעון החפץ ללוי. ולוי היה לו דו"ד עם ראובן ולא היה יכול להוציא מראובן מצד שאמר קי"ל. ועתה שנעשה לוי מוחזק בהחפץ הוא טוען קי"ל. עי' בשו"ת נאות דשא סימן נ"ז שכתב דמצי שמעון לומר האי קי"ל של לוי שאתה חייב ללוי וכדין נתתי לו:

יב ראובן היה לו פקדון ביד שמעון הדר בעיר אחרת. ושכר ראובן את לוי שיביא לו הפקדון ונתן לו אגרת ע"ז לשמעון. ובבוא לוי לשם שלח את יהודה עם האגרת לשמעון ונתן שמעון הפקדון ליד יהודה ואח"כ נגנב הפקדון מיהודה. אם לוי חייב מדין שומר שמסר לשומר במה שמסר האגרת ליהודה. עיין בכלל הקודם לזה סי' כ"ג:

יג ש"ח שמסר הפקדון לשומר שכר. ונגנב הפקדון מרשות הש"ש. פסק בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קמ"ח דהש"ח ישבע נגד המפקיד שנגנב אם אין ידוע בעדים. ויפטור והש"ש מחויב לשלם להש"ח. ולא דמי להא דקיי"ל בסי' ש"ז כר"י בשוכר פרה והשאילה לאחר ונאנסה דהשואל משלם לבעלים הראשונים דאיך הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו. דהכא שאני כיון שהוא שומר למפקיד בחנם. והוא נותן מכיסו שכר לש"ש לשמור שמירה מעולה יותר כדין ש"ש דאלים שמירתו גם ר"י מידה דזה נקרא עושה סחורה בממון של עצמו והפקדון הוא שלו יעו"ש ראייתו מהש"ס דב"מ:

יד ראובן השאיל חפץ לשמעון. ושמעון השאילו ללוי ואח"כ נגנב החפץ מיד לוי והתפשר שמעון עם ראובן שישלם לו דבר מיעוט בעד החפץ. אם חייב לוי לשלם לשמעון כל דמי שיווי החפץ או רק הסך מיעוט שנתן לראובן. עיין בשער משפט סימן ע"ב ס"ק י"ב שהביא בשם הש"ג שהוכיח מש"ס דב"ב דף קנ"ט דהגונב דבר מחבירו. ואותו דבר היה בשאלה ביד הנגנב. והתפשר הנגנב עם השואל בדבר מועט שאין הגנב חייב לשלם להנגנב רק כפי מה שהתפשר עם המשאיל. א"כ לכאורה גם בנ"ד הדין כן. אולם הרב המחבר הנ"ל השיג על הש"ג והאריך להוכיח מהש"ס דהגנב וכן השואל בנ"ד מחויב לשלם להמפקיד שלו או להנגנב כל דמי שיווי חפץ ע"ש דברים בטעמם. ולפענ"ד יש כדמות ראיה להרב שע"מ מהא דמבואר בתה"ד סימן ש"ח והובא דבריו בש"ך סימן קכ"א ס"ק מ"ב בראובן שנתן מעות לשמעון ליתן ללוי שלוי יקנה לו איזה דבר ועתה שמעון אומר שנתן ללוי ולוי מכחישו שלא קיבל דשמעון יכול להשביעו ללוי אף שכבר נפטר מראובן. ולא יכול לוי לומר לשמעון לאו בע"ד דידי את כיון שאין הממון שלך שהרי כבר נפטרת. דכיון שמידו בא לו הממון מקרי בע"ד דידי. ויעו"ש בגוף תה"ד שהביא ראיה לזה מפרק הגוזל קמא בשומר שנגנב ממנו ונשבע ואח"כ נמצא הגנב דעושה דין עמו:

טו ועי' מדין שומר שמסר לשומר. ואם האב מסר הפקדון לבנו ונאבד ממנו בפשיעה או שלא בפשיעה מתי האב מחויב לשלם בחת"ס חו"מ סי' קס"ח ובשו"מ מהד"ב ח"א סי' ע"ד:

טז ראובן היה לו חפץ אצל שמעון שדר בעיר אחרת. ואח"כ כתב לו ראובן שישלח לו החפץ ע"י איש נאמן. ושלח לו שמעון החפץ ע"י עכו"ם. ואומר העכו"ם שנגנב ממנו החפץ בדרך ורוצה שמעון לפטור עצמו מצד שהעכו"ם הנ"ל הוא מוחזק לנאמן. וגם המנהג שם בין כל הסוחרים ששולחים סחורותיהם ע"י עגלן עכו"ם. עי' בש"ך סי' קכ"א ס"ק וא"ו. ועי' בשו"ת פרח מ"א ח"א סי' ע"ז פסק הרב המחבר ופסק הרב מהר"א די בוטין וסיום הדברים דאפילו אם יתברר על פי עדים שעכו"ם זה הוא בדוק ומנוסה בין הסוחרים לנאמן על ממון הרבה יותר משיווי החפץ הזה. אפ"ה חייב דאף שהוחזק שלא לגנוב היינו ממון בעין אבל לא במידי דחפצא של אבנים טובות ומרגליות דטרח וזייף מפני שדמיו יקרים. וא"כ פשע שמעון בנתינתו לעכו"ם וחייב. ואין לפטור את שמעון מטעם המנהג כמ"ש הרי"ף פ' הגוזל קמא הובא בטח"מ סימן הנ"ל דאפשר דאיהו לא איירי רק בישראל ולא בעכו"ם אשר פיהם שוא ידברו וגם אין לפטרו מטעם שכתב מהר"ש לוי בסימן כ"ג שהמנהג לשלוח ע"י עכו"ם. דדוקא סחורה וכיוצא בו דרך הסוחרים לשלוח ע"י עגלן עכו"ם דקשה להם בכל עת למצוא יהודים. אבל חפץ יקר מעט הכמות ורב האיכות אין דרך למסרו רק ביד ישראל נאמן. ויעו"ש עוד טעמים דאין המנהג בזה מבטל הלכה. ועמש"ל בדין ו':

כלל צח שותפים במו"מ ובעסקים ובחובות א שותפים או אומנים שנשתתפו שיחלקו ביניהם כל מה שירויחו באומנות או בסחורה שיש להם או בסחורה שלא בא לעולם. איזה קנין מהני שלא יוכלו לחזור בהם אלעבר ולהבא. עי' בשו"ת דברי חיים ח"א חחו"מ סי' כ"ו כ"ח. ועי' בשו"ת הרד"ם חחו"מ סי' ח' שביאר כל הדעות הכתובים