דברי גאונים שכז

ג הא דמבואר בסימן רצ"א סעיף כ"א דכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד כתב מהרי"ט צהלין בסימן רל"ד דחדא מתרתי בעינן או שיהיו סמוכין על שלחנו או שרוים עמו בביתו כמ"ש סעיף הנ"ל באם מסר לאחד מקרוביו שאינם שרוים וכו' ואינם סמוכים וע"ש בבאה"ג אות אל"ף:

ד בדין שומר שאסר לשומר המבואר בחו"מ סימן ע"ב סעיף למ"ד וסימן רצ"א סעיף כ"ו דאם דרך הבעלים להפקיד תמיד אצל השומר השני דפטור והוא לשון הרמב"ם. וע"ש בסמ"ע ס"ק מ"ו מ"ש על האי תיבת תתי"ד. ועיין בס' ערך השלחן על החו"מ סימן ע"ב אות ל"ח שהביא בשם מהר"א ן' ואוו' סימן כ"א דלא מקרי רגיל להפקיד בפחות מג' פעמים וב"כ הרא"ם בתשובה ח"ב סימן ג'. והב"י בסימן רצ"א הביא כן בשם מהרי"ו שדקדק כן מלשון הרמב"ם שכתב תיבת תמי"ד ודחה דבריו וכתב דנקט תיבת תמי"ד לאפוקי אם הפקיד אצלו בשעת חירום וגם י"ל לאפוקי אם היה רגיל להפקיד אצלו ואח"כ העני הנפקד או נעשה חשוד יעו"ש. וכ"כ הרב המאירי הובא באס"ז לב"ק דף י"א שהביא דברי הרמב"ם הנ"ל וכ' וז"ל ומ"מ אם הפקיד אצל אחד פעם אחד או ב' לבד במקרה. לא וכו' יעו"ש. והרב משל"מ בפ"א מה' שכירות כתב דנקטינן כמהרי"ו והרא"ם הנ"ל וכן הסכים מהרי"ט צהלון סי' קכ"ט יעו"ש וא"כ הב"י יחידאי הוא נגד הפוסקים הנ"ל. אולם ראיתי למהראד"ב בספר לחם רב סי' קפ"ב ומהרי"א סי' רפ"ד הסכימו עם הב"י גם מהריק"ש בתשובתו אהלי יעקב סימן מ"ו כתב עוד דנקט תיבת תמי"ד לאפוקי אם יש זמן רב מעת שהפקיד אצלו דבאורך הזמן ישתנו דיעות בני האדם. והאמת דלענין דינא כולהו איתנייהו לאפוקי יעו"ש וכן משמע מדברי בעהע"ט דאפילו הפקיד אצלו רק פעם אחת סגי יעו"ש. ועיין בר"ן נדרים דף מ"ו סוף ע"א שהביא בשם הירושלמי דבשני פעמים מקרי רגיל עכ"ד ועיין בט"ז יו"ד סימן יו"ד ס"ק י"ז שכתב דרגיל הוא בתלתא זימנא וכן מבואר בתשב"ץ ח"ד סימן כ"א וכן מבואר בתשב"ץ ח"ד סי' כ"א וכן משמע ברש"י מסכת גיטין דף מ"ו ע"ב ד"ה אין פודין. ועי' ברדב"ז ח"א סימן שמ"ח דמשמע דבתרי זימנא הוי רגיל:

ה שומר שמסר הפקדון לשכירו ולקיטו ושותפו עיין בחו"מ סימן רצ"א סעיף כ"ב ובש"ך ס"ק ל"ב ועיין בשו"ת עדות ביהוסף סי' למ"ד שהביא זה בשם המרדכי ובאופן אם ידע המפקיד שזה הוא שותפו או שכירו. והדבר פשוט בסברא כיון דטעמא הוא דדמי לכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד א"כ כשלא ידע מהשותף לא שייך זה. והמחבר סמך במה שהתחיל מ"י שהו"א ידו"ע גם אמ"ש אח"כ למסרו ביד אח"ר ר"ל שידוע מי הוא האחר כנ"ל. ועיין בדיני שומרים בכלל הקודם לזה סימן ל"ב מ"ש בשם הרב חס"ל דמה"ט אין בעל הרחיים נעשה שומר כיון דאינו רגיל לישב בעצמו ברחיים:

ו ראובן מסר חפצים לשמעון שיתן אותם לעכו"ם פלוני לשמור ושמעון מסרם לעכו"ם אחר ועתה אומר העכו"ם שנאנסו מידו. וראובן תובע משמעון באמרו שפשע במה שמסר לעכו"ם אשר לא צוהו ושמעון טוען כי ידוע שהעכו"ם הזה הוא יותר איש נאמן מהעכו"ם שצוהו למסרו לו. עי' במחבר סי' רצ"א סעיף כ"ו מ"ש שהשני טוב וכשר וכו' ועיין בשו"ת מהר"ם אלשקר מה שהעלה בנדון זה וע"ש בפיסקא המתחלת וששאל"ת ע"ל ראוב"ן וכו' שסיים ודבר ידוע הוא דלא שנא בהאי מילתא שומר שאמרו לו הבעלים שמור אתה ומסר לשומר אחר. או שאמרו לו תן לפלוני לשמור ומסר לאחר דהכל דין אחד כדין שומר שמסר לשומר דאם היה רגיל להפקיד אצל שומר השני הראשון פטור ואע"ג דשומר שני דהכא הוא עכו"ם. הלא שומר ראשון שצוהו ראובן. נמי הוא עכו"ם ואין לחלק בדין זה בין עכו"ם לישראל עכ"ד:

יעו"ש כמה אופנים. שהעלה בנדון זה. ועמש"ל דין ט"ז:

שני שותפים היה להם חוב בשטר אצל אדון אחד והיה השטר תח"י אחד מהם ונתנו השותף להפקיד של האדון שיתן לו עבור החוב ברזל של האדון וגבה בעד מחצה מהחוב והמחצה השני' אינו יכול לגבות. ועתה תובע השותף השני מן השותף שמסר השט"ח לפקיד האדון שישלם לו חלקו כי הוא תבע ממנו השט"ח שימסור לו והיה בידו להביאו לידי גוביינא. ומיאן ליתנו לו. והשותף משיב כי לא תבע ממנו השט"ח והוא עשה הכל לטובת השותפות להביא החוב לידי גוביינא ועי"ז קיבל עכ"פ ברזל בעד מחצה מהחוב. עיין מש"כ בזה בדיני שותפים כלל צ"ח סימן מ"ג:

ז אם השומר מסר הפקדון למשרת המפקיד ונאבד מיד המשרת. אם יש לו דין שש"ל עי' בכלל הקודם לזה ססי' נו"ן:

ח אם הנפקד החזיר הפקדון לאשת המפקיד ונאבד מידה עי' בסי' רצ"א סעיף כ"א ובסמ"ע סימן ע"ב ס"ק צ"ח ובש"ך ס"ק קל"ו ובפ"ת שם ובשו"מ מהד"ק ח"ג סימן קפ"ד:

ט בש"ך סי' רצ"א ס"ק מ"ד הביא פלוגתת הראשונים בשומר שמסר לשומר שהבעלים רגיל להפקיד אצלו ואין השני לפנינו לשבע שבועת השומרים או שאינו רוצה לשבע. אם הראשון חייב מצד מחשויל"מ ועי' בשו"ת שמן רקח ח"א סימן פ"ג שהאריך בראיות והעלה לדינא דאם נאבד בבית השומר הראשון ואינו יודע אם באונס אם בפשיעה חייב לשלם מצד אחשויל"מ. אבל אם נאבד בבית השומר השני שרגיל הבעה"ב להפקיד אצלו והראשון א"י אם נאבד ואיך נאבד פטור מלשלם וע"ש בנתיבות על הש"ך הנ"ל. ובקצוה"ח ס"ק י"א י"ב:

י שומר שמסר לשומר. ועתה המפקיד אומר נגנב לי מקצת מן הפקדון והשומרים אומרים לא ידענו אם נגנב פן לא היה יותר. עי' בשער משפט סי' רצ"א ס"ק ה' שכתב דלפי מה שכתבו הראשונים הטעם דשומר שמסר לשומר חייב משום