דברי גאונים שכו

על עצמו לשמור נשאלו הבעלים לשומר שישמור עמו הוי שמירה בבעלים כיון שבתחילת השמירה היינו התחלת המלאכה היה בבעלים. ר"ל שגם הסמ"ע כוונתו באופן ששאל השומר את הבעלים כמ"ש המחבר ולא ששמר בסתם ומכח קושית הש"ך כתב הגאון הנ"ל שדברי הסמ"ע תמוהים המה וכתב בפשיטות לדינא דשמירה בבעלים לא הוי כ"א כשהבעלי"ם נשאלי"ם להשומ"ר במלאכת"ו ר"ל שנשאל לו בפירוש כנ"ל ולפענ"ד לחנם תפסו על הסמ"ע כי דין הסמ"ע נכון לדינא דאף כששמרו הבעלים עמו בסתם בתחילת השמירה הוי גם כן שמירה בבעלים והסמ"ע נסתייע מהמחבר הנ"ל רק ממה שכתב המחבר בסופו כיון שהם עמו במלאכתו בשעה שנטל לשמור אעפ"י שלא היו הבעלים עמו במלאכתו בשעה שנאבד פטור ומזה נסתייע הסמ"ע לדינו רק לענין זה שכתב דכשלא נסתלקו הבעלים משמירתן אלא היו שומרים קצת עמו בתחילת השמירה דהו"ל שמירה בבעלים אף שנסתלקו אח"כ הבעלים משמירתן ונשאר השומר לבדו במלאכת השמירה. אבל זה פשיטא לי' להסמ"ע דלאו דוקא כששאל השומר את הבעלים בפירוש אלא אף בסתם כששמר עמו מתחילה ביחד הוי שמירה בבעלים כי כן מבואר בנווב"י ובש"ע סי' שמ"ו סעי' ד' ומ"ש בש"ך על הסמ"ע דגם לקמן סי' שמ"ו סעי' ד' לא משמע כן לא אוכל לכלכל דבריו בזה דהלא בטור וב"י ובמחבר שם מפורש השאיל לו בהמתו והלך עמה לסעדה ולהטעינה המשאוי הוי שאלה בבעלים אעפ"י שמעצמו נשאל לו וראייתם מש"ס ב"מ דף צ"ז ע"א ממרימר בר חנינא אוגר כודנייתא בי חוזאי וכו' דפשטא דלישנא משמע דנפק מרימר מדעתו ומעצמו נשאל לו. וגם ראיה מהא דא"ל רבנן לרבא שאיל לן מר למלאכתנו ללמוד לנו תורה אלמא דאעפ"י שרבא מעצמו היה מלמד תורה לרבנן דאתו קמי' הו"ל שאלה בבעלים כמבואר שם בב"ח על הטור הנ"ל. והמחבר שם סתם כן לדינא וכתב בהג"ה ודלא כיש חולקין והוא דעת המרדכי המובא שם בב"י ובסמ"ע ס"ק. ד' דס"ל דבעינן שהשומר יבקש מהבעלים לעשות דבר זה אבל אם עשה מעצמו לא הוי שאלה בבעלים והטוב"י ובש"ע סתמו דלא כוותי' ובב"ח שם דחה ראיית המרדכי מהאי דאשקיין מיא וכו' יעו"ש. וכיון שכן פסק הטור ומחבר בש"ע דלא כהמרדכי וכל האחרונים על הש"ע סתמו באין חולק. כן הוא ההלכה דאף אם הבעלים נשאל מעצמו בתחילת מלאכת השמירה עם השומר הוי שמירה בבעלים כמ"ש הסמ"ע בסי' רצ"א הנ"ל. ולכאורה יש לדחוק בכוונת הש"ך שהש"ך יצא לחלק בין הא דסימן שמ"ו שהבעלים עשו מעשה לטעון את הפרה במשאה להאי דינא דהסמ"ע שהבעלים לא עשו מעשה רק שמרו ביחד עם השומר. אבל לפענ"ד איני רואה שום חילוק בזה לפי דברי המחבר שם שעליו מוסב דברי הסמ"ע. שכתב שהשומר הזה מיד כשקיבל עליו לשמור או שאמר הנח לפני ונסתלקו הבעלים משמירה חייב עליו. הרי שתיכף כשהתחיל לשמור נכנס השומר במלאכת השמירה להתחייב. כ"כ אם הבעלים התחילו לשמור עמו ביחד הרי נכנס עמו במלאכת השמירה והוי שמירה בבעלים כמ"ש הסמ"ע:

עח מחזיקי האוראנדא שמחזיקים איש נאמן ליתן יי"ש להמוזגים הנקרא שענקירס. ועל פיו יתנהג כל האורנדא. וגם המעות של פדיון המשקה הוא תחת ידו. וגם זולתו מחזיקים איש אחד או שנים שנוטלים שכר מקופת הפעכטירס שמוכנים לכל שירות הפעכטירס הנוגע לענין האוראנדא וכן מוכנים לציית הנאמן הנז' ולשרתו בענין האוראנדא. ואח"כ אירע שנגנב מהנאמן מעות השותפות. עיין בשו"ת הר הכרמל אמצע סימן ל' שכתב דע"י האנשים המשרתים האלו מקרי כל הממון הנמסר ליד הנאמן שמירה בבעלים ופטור אפילו מפשיעה לדעת הי"א בסימן שמ"ו סעיף ו' דשליחו של אדם כמותו לענין זה. וע"ש בש"ך ס"ק ט' ודו"ק:

עט אף דבאומר לשליחו צא והשאל עם פרתי הוא ספיקא דדינא אם הוי שאילה בבעלים ע"י שלוחו הוא דוקא כשלא נכנסו הבעלים בשעבוד להשאיל עצמו עם פרתו ושלח שליח אבל אם השתעבד עצמו להשאיל עם פרתו. ואח"כ שלח שליח במקומו ודאי הוי כמו הבעלים עצמו והוי שאילה בבעלים כן מבואר בחתם סופר חו"מ אמצע סימן קס"ח. וע"ש מדין שאלה בבעלים בשלח ע"י בנו. ועיין בשבות יעקב ח"ג סימן קע"ז שכתב דפשוט דהא די"א בסי' שמ"ו סעיף ו' דמחמת השליח הוי שאילה בבעלים היינו דוקא היכא שהמשאיל דיבר עם השליח שילך עם השואל במלאכתו אבל אם לא דיבר עם השליח רק אמר להשומר שישכור לו עוד אחד שילך עמו במלאכתו והוא ישלם לו מכיסו. לכ"ע לא הוי שאלה בבעלים עיין הנדון בכלל הקודם לזה סי' ע"א:

פ עיין עוד מדיני שומרים בדיני שומר שמסר לשומר בכלל שאח"ז:

פא ראובן נתן לשמעון מנה שיהא תחת ידו בעד שיגיע תור נשואי קטנה אחת מקרובותי' שהיא יתומה וקודם זמן זה לא יהיה לה שום זכות במעות הנ"ל ונגנבו או נאבדו מיד שמעון עי' בדיני שליש כלל ק"ז סי' י"ב:

פב שליש שנאבד או נאנס ממנו החפץ המושלש ע"ש בדיני שליש כלל ק"ז:

כלל צז שומר שמסר לשומר א בדיני שומר שמסר לשומר עי' בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ב סימן י"ח ובמהד"ד ח"ג ב אם המפקיד נתן נאמנות להנפקד ופטרו מן השבועה אי מהני הפטור גם על ב"ב כיון דאמרינן ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד. ע' בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ג אמצע סי' קמ"ג: