עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › דברי גאונים

דברי גאונים שכד

Divrei Gaonim 324 · דברי גאונים · free full Hebrew text

Open in the reader →

שכך היה רק שחוזר בו. עיין בדיני מחילה כלל נ"ז סימן ל"ד:

סג ראובן נתן חפץ לשמעון בפקדון ושמעון מסרו ללוי ונגנב החפץ מיד לוי ונתיאשו שלשתם מן הפקדון. והתפשר שמעון עם לוי בעד דבר מועט שישלם לו וראובן מחל הכל לשמעון ואח"כ נמצא הגנב והחזיר החפץ ללוי ועתה תובע שמעון החפץ מלוי וראובן תובע משמעון. ושמעון טוען הלא מחלת לי אף הדבר מועט שקבלתי מלוי עיין בדיני פשרה כלל פ"א סימן י"ז:

סד ראובן שהיה לו פקדון ביד שמעון והקנהו ללוי בקנין סודר. עיין במחנה אפרים ה' שומרים ססי' כ' דנ"ל דאין שמעון נעשה שומר של לוי עד שיקבל עליו לשמרו ללוי הקונה אותו ושכ"נ מהרשב"ם יעו"ש:

סה בדין המבואר בסימן קפ"ה סעיף ח' דאם הסרסור אבד האבן מהטבעת דמחויב לשלם יעוין בשער משפט שם סס"ק א' שכתב דהיינו דוקא כשהסרסור מודה שקיבל הטבעת בשלימות עם אבן אבל אם הסרסור טוען שמא נאבד האבן אצלך ולא השגחתי בעת קבלת הטבעת אם היה בו אבן ודאי דהוי כא"י אם נתחייבתי לך דפטור וכ"כ בסימן ע"ב ס"ק כ"ה לענין משכון עי"ל דין ס"ח:

סו השואל מחבירו חפץ כדי למשכנו אצל אחר ללות עליו מעות לעצמו. ואח"כ נאנס המשכון ביד המלוה. עיין בשער משפט סימן ע"ב ס"ק ל"ח שכתב בדעת מהר"ם דפטור השואל מאונסין כיון דלא הוי כל הנאה שלו דכיון דאינו נהנה מגוף המשכון רק במה שלוה עליו מעות לא הוי כמו שואל אלא ש"ש. ואם אינו ידוע אם נאנס ביד המלוה והמלוה אינו רוצה לישבע שנאנס לשיטת הש"ך בסי' רצ"א סקמ"ד כל שהשואל א"י לישבע בבירור שנאנס הוי מחשויל"מ אולם בנ"ד אפשר גם הש"ך יודה דפטור כיון דהמשאיל השאילו ע"ד שימשכננו ביד אחר ולא פשע השואל כלום. וגם המשאיל יודע שהשואל א"י אם נאנס ובכה"ג פסק הש"ך בסי' ע"ב ס"ק נ"א דלכ"ע לא אמרינן בזה מחשויל"מ לכך א"צ השואל לשלם להמשאיל רק הסך שלוה עליו את"ד:

סז אם הפקדון הוא בעין לפנינו כגון שומר בהמה ונשברה רגלה או מתה והוא בעין שא"צ לשבע שאינה ברשותו. אם השומר מחויב לישבע שלא פשע או צריך לקבל בח"ר ע"ז עיין בדיני שבועה כלל ק"ג סי' מ"ו:

סח פקדון או משכון שנפחת ביד השומר או המלוה מחמת שנרקב או אכלוהו עכברים או עש וכיוצא בו והמלוה טוען א"י אם ברשותי נפחת או ברשותך נפחת עיין בשער משפט סי' ער"ב ס"ק כ"ה שכתב די"ל כיון שאין דרך הבגדים בכך. ונולד הספק ברשות השומר אמרינן כאן נמצא היה וחייב לשלם כדקיי"ל בסימן רכ"ד סעיף ב' בבהמה שנמצאת טרפה ברשות הלוקח יעו"ש ומסיק בצ"ע לדינא יעו"ש בסמ"ע ובש"ך סי' ע"ב ס"ק קט"ו ועיין לעיל סי' ס"ה:

ועי' בשו"ת תפארת יוסף סי' וא"ו שנשאל באחד שהשאיל לחבירו בגד וכשלבשו השואל בביתו ראה שהוא קרוע והמשאיל אומר בריא שהיה שלם בשעת השאלה ופסק דכיון שהבגד הוא בעין ואינו יודע אם היה שלם הוי א"י אם נתחייבתי ולא הוי מחשואיל"מ יעו"ש בטעמו:

סט אשה ששאלה כלי משכנתה. וגנבוהו ממנה אם חייב הבעל לשלם עיין בספר זכור לאברהם חושן משפט ח"ב ערך שואל בשם הרב עדות ביעקב סימן כ"ג דמן הדין פטור בעלה. אמנם המנהג לחייב הבעל וכן עיקר יעו"ש ועמ"ש בזה בדיני אשת איש כלל ב':

ע שוכר שחייב לשלם בעד הבהמה מחמת שפשע בה או שנגנבה אם צריך לשלם גם דמי שכירות הבהמה עיין בדיני שכירות בהמה כלל ק"ה סי' ו':

עא שיש או אומן וכדומה שאבדו החפץ וחייבים לשלם או שנאנס או שהיה שמירה בבעלים או דברים שאין בהם דין שומרים דפטורים מלשלם אם חייב בעה"ב לשלם להם שכר אמירה שמגיע להם או השכר מלאכה. ועד אימתי מגיע להם שכרם. עיין בסימן ס"ו סעיף מ' ושם בנתיבות ס"ק פ"ז פ"ח. ובסי' ש"א סעיף א'. ובסימן ש"ג בש"ך ס"ק ה' ובנתיבות ס"ק ג' ובסי' ש"ה בש"ך ס"ק ב' ובקצוה"ח ס"ק ב' ובנתיבות סק"א מבואר כי יש חילוקי דינים בזה. ועי' בזכל"א ח"ב ועיין בדיני פועל כלל פ"ב סי' ד' במי שנתן צמר לאומן לטוות. ואחר שטווה נאנס הצמר מיד האומן. אם מחויב הבעה"ב לשלם לו שכר פעולתו. ועיין בנתיבות סי' ס"ו ס"ק ד' שהוכיח מהר"ן דאף אם אומן קונה בשבח כלי. מ"מ אם נאנס הכלי מחויב הבעה"ב לשלם לו שכרו יעו"ש באורך. ועי' בשו"ת מהר"י אסאד חחו"מ סי' רי"א בכל הדינים הנ"ל והוכיח דאף אם הש"ש משלם דמי הפקדון מ"מ מפסיד גם שכרו:

עב אם הותנה שיהיה חייב אף שהוא שאלה בבעלים או אם מתה מחמת מלאכה בקנין או שלא בקנין עיין בקצוה"ח סימן ש"מ ובשו"מ מהד"ג ח"ב סי' קע"ה:

עג שאלה בבעלים דקיי"ל בסימן שמ"ו דפטור כ' בשער משפט שם ס"ק א' דאף אם התנה השואל שיתחייב באחריותן לא מהני רק אם קנו מידו דומיא דעבדים ושטרות וקרקעות דאין בהם דין שומרים רק אם קנו מידו כמבואר בסי' ס"ו סעיף מ' וסימן ש"א סעיף ד':

עד שמירה בבעלים או שאילה בבעלים אם חייבים בשליחות יד עיין בבית יעקב סי' קמ"ג שהוכיח דבש"ח וש"ש חייב ובשואל פטור ועיין בשו"מ מהד"ב ח"ב סימן כ"ב:

עה אף דקיי"ל שאף פשיעה בבעלים פטור מ"מ היכא דהוי מזיק כגון שומר שמסר לשומר וכה"ג חייב. ודוקא בהזיק במזיד אבל אם הזיק בשוגג אף שאדם מועד לעולם מ"מ