דברי גאונים שכא

מט ראובן שכר את שמעון להוליך לו חביות שמן למקום פלוני ובדרך ראה שמעון מרחוק שוללים באים. וזרק החביות מעל כתפיו ורץ על נפשו והפסיד כל החביות שמן ע' בדיני שליח כלל צ"ה סי' ע"ד:

נ ראובן נתן אבן טובה לאומן לפסול אותה ולתקנה ואחר שתיקנה הביא אותה לראובן ליתן לו שכרו ושאל אותו ראובן כמה שוה האבן ואמר לו האומן שאינו יודע. אבל יש עכו"ם אחד שהוא בקי בשומתה. ונתנה לו ראובן שילך אל העכו"ם לשאול שומתה. ובלכתו בדרך פגע במשרת ראובן שמשמש בחנותו ונתן לו האומן האבן ואמר לו לך אל עכו"ם פלוני ושאל ממנו כמה הוא שוה. והלך המשרת עם האבן ובדרך קרה מקרה אשר ארי אחד ברח מן חצר השר שוק וכל בני אדם הנמצאים בשוק ברחו מלפניו למלט על נפשם וגם המשרת. ובתוך מצור ומצוק הבריחה בין העכו"ם נפל המשרת ארצה ונאבד האבן מידו. ועתה ראובן תובע דמי האבן אצל האומן באמרו שפשע במה שמסרו למשרת שלו. והאומן טוען דלא הוי פשיעה. ושאר טענות שיש בזה. עי' בתשב"ץ ח"ד בטור השני סי' ט"ז שפסק דהאומן פטור אף אם היה נאבד מידו מצד שהוא עתה רק ש"ח על האבן כיון דלא תפיס בי' אאגרי'. וגם אפשר דהו"ל נאבד באונס והיה פטור אף בשיש כיון דברח להציל את נפשו. (עיין בדין שלפ"ז) ואין לחייבו מצד שפשע שהוליך האבן בידו ולא צר אותו בסדינו כמ"ש הרמב"ם במעות וכספים שיהא צרורים ומונחים בידו וכו' הרי שצריך קודם לצרור אותם והצרור יהיה מונח בידו (בחו"מ סימן רצ"א סעי' כ') א"כ אף אם נאבד אח"כ באונס הו"ל לכאורה תחילתו בפשיעה וסופו באונס דחייב. אמנם כד מעיינין שפיר נראה דפטור כי דין שמירת הפקדון הוא לפי זמן שמירתו שיש לו לשמור כי הנפקד לזמן ארוך צריך ליזהר בכל התנאים הצריכים לשמירה. אבל הנפקד לפי שעה א"צ ליזהר בכל התנאים הנ"ל כי הדבר תלוי בשיעור זמן שמירת הפקדון כמו שמצינו במפקיד מעות אצל חבירו ע"ש בין השמשות (בסימן רצ"א סעיף ט"ז) באופן שכל פקדון שצריך להיות מזומן ביד השומר כדי להמציאו לבעליו אין השומר חייב לטרוח להניחו במקום מנעול כמו שפסק המבי"ט בח"א סימן שמ"א ובמקומות אחרים. וגם בנ"ד שהיה צריך בזמן מועט להראות לעכו"ם ולהחזירה לראובן לא נתחייב לקושרו בסדינו. ועוד האי דאיתמר צרורים ומונחים בידו הוא לרבותא דאף אם הם צרורים מ"מ יהיה מונחים בידו. אבל אם אוחז הכסף בידו בלא צרור אדרבה נראה דהוא יותר שמירה מעולה:

ועוד נלפע"ד לפטור האומן אף אם הוי פושע במה שהוליכו בידו בלתי צרור. מאחר שראובן ראה שנתן האבן בידו והוליכו ולא אמר לו כלום הרי נתרצה בשמירה זו כמו שמבואר במרדכי בשומר שמסר לשומר בפני בעל הפקדון ולא מיחה בו (הוא בסי' רצ"א סעיף כ"ו בהג"ה). וכן פסק מהרשד"ם על ענין דומה לזה. וגדולה מזה כתב בתה"ד סי' של"ג בשם מהרי"ח ז"ל ע"ש. ועתה שהוכחנו שאלו היה קרה המקרה הנ"ל להאומן שהיה פטור. א"כ גם עתה ששלחה עם המשרת ג"כ פטור ולא הוי שומר שמסר לשומר. מאחר שהמשרת הזה הוא משרת לראובן בחנות בחפצי כסף וזהב ואבנים טובות וראובן מאמין אותו להניחו בחנות נראה פשוט דדמי למה דקיי"ל (בסימן הנ"ל סעיף הנ"ל) דאם המפקיד רגיל להפקיד ביד השומר השני. דפטור שומר הראשון. וגם לא הוי גרע בשמירתו. דאדרבה האומן היה עתה רק ש"ח והמשרת הוא ש"ש כיון שמשלם לו ראובן סך קצוב בכל שנה ושנה בעד שירותו עכת"ד יעו"ש שהאריך הרבה וסיים דהאומן פטור:

נא ש"ח שנשתכר ומחמת השכרות נגנב או נאבד הפקדון נראה להדיא מדברי המבי"ט בח"ב בשניות ססי' ע' דלא הוי פשיעה ופטור יעו"ש הנדון. ועי' בכלל נ"א סי' י"ז:

נב אחד ששכר את חבירו לשמור סחורתו בלילה בשוק. ותקפה עליו משנתו ויישן כמו שני שעות ונגנב הסחורה. עי' בשו"ת טור האבן סי' מ"ם שדעת השואל היה דהוי גניבה ע"י אונס ויפטור לדעת הש"ך בסי' ש"ג ס"ק ד' (דגניבה ואבידה ע"י אונס גמור פטור ועיי"ש בקצוה"ח ועי' בשו"מ מהד"ג ח"א סימן תל"ב שמצא בירושלמי מפורש שחייב ועי' במהר"ם שיק חו"מ סי' מ"ח) והרב המחבר דחה סברתו והעלה דיש לחייבו אף אם היה רק ש"ח כיון דשכרו לשמור בלילה בשוק הוי כנשכר שלא יישן. ומתנה ש"ח להיות כשואל והוי פשיעה כיון דאמיד נפשי' שלא יישן. ועיין בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סימן קס"ז:

נג שכחה בשומר או שותף כגון ששכח לסגור התיבה או ששכח התנאי שהתנו עמו. ועי"ז נגנב הפקדון אם הוי פשיעה או אונס. עי' בדיני שותפים ששינה כלל צ"ט סימן י':

נד שותפים שהם ש"ש זה לזה. ואחד מהם לא שמר השט"ח שהיה להם על אחרים ונגנב או נאבד. ועי"ז נפסד החוב. וכן אם אחד שלח שלוחו עם סחורה ונתן לו שובר בכדי שלא יתפסנו בעל חובו שיש לו שט"ח מן המשלח ונאבד ממנו השובר. וכן אם השליח אבד הפיתקא שנוטלים על המכס עיין בשער משפט סי' ס"ו ס"ק ל"ב שפסק בכל אלו דחייבים לשלם ההפסד שהגיע ע"י אבידתם דהתורה חייבה בשומרים ושלוחים אף בגרמא בעלמא. (גם חייב אף בשוגג ובהיזק שאינו ניכר כ"כ בתבו"ש סימן י"ח ס"ק כ"ד לענין שוחט ועי' במהר"ם שיק יו"ד סימן רפ"ד ובשו"מ מהד"ב ח"א סימן מ"ב בד"ה והנ"ה בנקה"כ. עיין ביאור דין זה באורך בדיני גרמא סי' ח' ובדיני שותפים כלל צ"ט סי' י"ח) ואף דאין דין שומרים בשטרות היינו דוקא אם מסר לו לשמור גוף השטר ולא יותר. אבל בנ"ד הרי השותף מחויב גם בשמירת המעות של השט"ח. והשליח קיבל עליו שמירת הסחורה של המשלח וא"כ הוי גוף הפשיעה במעות השותפות או בהסחורה